המלחמה של חייהן: "אמרו לנו שנבכה בישראל"

אילנה רומנו ואנקי שפיצר, אלמנות חללי מינכן, מנהלות כבר שנים את המלחמה שלהן לצדק למשפחות. הן התאלמנו בגיל 26, אמהות צעירות, היום הן בנות 76 והגיע הזמן מבחינתן לסגור מעגל, וזה מתחיל בפיצוי של 28 מיליון יורו למשפחות השכולות, פתיחת הארכיונים, הקמת ועדת חקירה אמיתית והודאה באשמה. כל מה שהן רצו, כל מה שהן נלחמו עליו.

שנים שהממסד הגרמני רק רצה להיפטר מהן. הן ביקשו דו"חות פתולגים או סיכומי נתיחת הגופות של בני זוגן, מרים המשקולות יוסף רומנו ז"ל ומאמן הסייף, אנדרי שפיצר ז"ל. "אמרו לנו 'לכו תבכו בבית קברות מה אתן באות לפה, לכו תבכו בישראל'", מספרת רומנו, " עשרות שנים הם שיקרו שאין להם מסמכים. לא לוקחים אחריות, בוחרים להסתיר".

מאז שהגרמנים קיבלו את כל הבקשות של המשפחות השכולות, היא מרגישה ניצחון אדיר. עייפה פיזית ונפשית מהדרך, אבל מרוצה. אנשים שלא שמעה מהם שנים מחייגים, מברכים, משתתפים. "נלחמתי כמו אריה, לא סתם אני מזל אריה", היא אומרת במטוס רגע לפני הנחיתה במינכן, שם ייערך מחר (שני) טקס בכפר האולימפי בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג, נשיא גרמניה ושר הספורט חילי טרופר.

"בין אם אהיה פה או לא, ההיסטוריה תשפוט את הטרגדיה כי עכשיו הגרמנים החליטו לאשר את פתיחת את הארכיונים ולחקור. יותר לא יגידו לי 'לכי תבכי בבית הקברות שלך בישראל'", אומרת רומנו.

בכפר האולימפי, ליד המגורים ברחוב קונולי 31, הפנים של רומנו אומרות הכל. "הם רימו אותי כל כך הרבה שנים, אמרו שיש חוק התיישנות ולא הסכימו לקחת אחריות", היא חוזרת אחורה בזמן, "קיבלנו רוח גבית אדירה מהוועד האולימפי, מנשיא המדינה ומשר הספורט, שאמרו 'בלי הסכמת המשפחות אנחנו לא נבוא לטקס במינכן. אין לנו את הזכות'. אנשים אומרים שחיפשנו רק את הכסף, אבל זה בכלל לא היה העניין פה. מי שאומר את זה פותח את הקברים של האהובים שלנו ומכפיש אותם. אתם יודעים מה זה להיות בת 26 עם שלושה ילדים קטנים בבית ואת לא יודעת איך מתחילים את החיים ואיך מספרים להם את הטרגדיה?".

כל המשפחות משוכנעות גם היום שגרמניה אשמה. שהם שיתפו פעולה עם קדאפי, ששחררו שלושה מחבלים שהיו מעורבים, נתנו להם 9 מיליון דולר וקיבלו הבטחה שפעולות טרור מהסוג הזה לא יהיו יותר על אדמת גרמניה והכל על גבם של הישראלים.

"הגרמנים היו שוויצרים", אומרת רומנו ומסתמכת גם על מסמכים שנחשפו לאחרונה, "יום לפני הנסיעה אמרתי ליוסף שאני מפחדת מהנסיעה הזו והוא אמר לי שהגרמנים לקחו הכל בחשבון, אבל הוא טעה. 17 התרעות על פיגוע טרור היו, אבל לא רצו להתייחס לזה. עד היום שאני מסתכלת על הדלת מגורים פה אני רואה את התמונה של יוסי משתקפת ליד הדלת כשמוציאים את הגופה שלו".

מאבק של 50 שנה, כאמור, נשא פירות רבים. אנדרטה שנחנכה במינכן היתה ההישג ראשון. בטוקיו, לראשונה, הושכרו שמותיהם של י"א חללי מינכן, אירוע היסטורי ומרגש, עליו החליט תומאס באך, יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי. מחר, כאמור, תירשם ההיסטוריה הגדולה. במקום בו נרצחו 11 הספורטאים, יעמדו זה למד זה נשיאי גרמניה וישראל, משפחות החללים והניצולים. "מעולם לא הרמנו ידיים", אמרה אנקי שפיצר, "לרגע הזה חיכינו 50 שנה".