אם עדיין לא גלגלתם על הלשון את השם בלסינג אפריפה, הגיע הזמן שתעשו את זה. האתלט שזכה הלילה (בין חמישי לשישי) באליפות העולם בריצת -200 מטרים עד גיל 20, גנב עוד בגיל 16 וחצי את ההצגה בזירה המקומית.
בלסינג אפריפה הוא סיפור הצלחה ישראלי. לא רק בגלל שבגילו הצעיר הפך לאלוף ישראל בשני הספרינטים היוקרתיים ביותר שיש, ועל הדרך קבע שיאים לאומיים לקדטים, אלא בזכות הסיפור האישי שלו שנותן תקווה לכל מי שהתמודד אי פעם עם קשיים. אפריפה הוא בן להורים מגאנה שהגיעו לארץ חדשה כדי לתת עתיד טוב יותר לדור הבא. הם הביאו שני ילדים בישראל, וביחד הם מרכיבים את התא המשפחתי היחיד, בעוד שאר המשפחה באפריקה.
אל האתלטיקה הגיע אפריפה די במקרה. כשהיה בן 11 מורה בבית הספר המליצה לו לנסות, ומהר מאוד הוא מצא את עצמו בקבוצה הבוגרת של אגודת מכבי תל אביב.
עושה רושם שאפריפה הוא הפוטנציאל הגדול ביותר שהיה כאן בריצות הקצרות בשנים האחרונות. מאמנו יגאל בלון סיפר כי הוא מעולם לא אימן אתלט ברמה כזו גבוהה בגיל הזה. גל לוי, מנהל מחלקת האתלטיקה במכבי ת"א אף הודה "באינטואיציות שלי, בתחושות שלי, לא היה עוד אתלט כזה בריצות הקצרות במחוזותינו עדיין".
"ראיתי בצד השני של היישורת באיצטדיון מישהו רץ מאוד מהר", סיפר יגאל בלון, המאמן של אפריפה. אבל ההתחלה לא עברה חלק. "כשהתחילו האימונים אני כל פעם אמרתי 'בא לי לפרוש', אמרתי ליגאל 'עזוב אותי, לא בא לי להתאמן'. היה לי קשה גם פיזית וגם נפשית. לא ידעתי איך אוכל לקחת את עצמי בידיים, להתאמן חמש פעמים בשבוע, להשקיע. הייתה לי אמונה ממש נמוכה בעצמי", נזכר אפריפה. "זה לקח כמה חודשים", הסכים בלון והוסיף: "הייתה איזושהי תחרות שהתוצאה שלו הייתה ממש בינונית. גם בתחרות השנייה התוצאה הייתה לא משהו מיוחד, אבל המשכנו לעבוד ואחרי שלושה חודשים הוא עשה את שיא ישראל החדש הראשון שלו".
זה אמנם עדיין מוקדם לנבא כמה מהר אפריפה ירוץ, אבל קצב ההתקדמות שלו משאיר טעם לאופטימיות. הבגרות שהוא מפגין, היכולת להתמודד עם הגזענות שעבר, והכריזמה השופעת שלו מראים שהוא לגמרי שייך. "היום, אף אחד לא אומר לי 'שחור, כושי'. אני לא מרגיש שונה ממישהו. אני מרגיש ישראלי לגמרי. נולדתי פה, עברתי פה את החינוך, אני לא מרגיש לא ישראלי שנייה. אני מרגיש ישראלי שלם לכל דבר", סיכם בנחרצות.
צפו בהיכרות הראשונה עם השם החם החדש של האתלטיקה הישראלית.