הרומן האיטלקי של דור פרץ נגמר מוקדם מהצפוי: רק בקיץ שעבר, כשהיה בן 26, הוא עזב את מכבי תל אביב לטובת מה שהיה אמור להיות הצעד הבא בקריירה - אירופה. ולא סתם אירופה, אלא הסרייה א' האיטלקית - ליגה שרק שני ישראלים שיחקו בה לפניו, טל בנין וערן זהבי. אלא שכמו זהבי, ולמרות שחתם על חוזה לשלוש שנים - זה נגמר מהר מדי.
עונה אחת (וירידת ליגה בדרך) הספיקה לשני הצדדים על מנת להיפרד, כאשר ונציה הודיעה על שחרורו. פרץ כעת, אפוא, צריך לעשות את הבחירה שלא מעטים נאלצו לקבל בקיץ הזה: לחזור לארץ (כשהמשמעות היא חזרה לקבוצה אחת בלבד, מכבי תל אביב שבה גדל ושאותה עזב לטובת ההרפתקה באיטליה) או להישאר ביבשת?
נתחיל בנתונים היבשים: דור פרץ רשם 18 הופעות ליגה ועוד שלוש הופעות בגביע האיטלקי. בסך הכל 730 דקות (575 בליגה ועוד 155 בגביע) - ממוצע של 34.7 דקות בכל משחק שבו שותף. המספרים בהתאם: יש לו רק שני בישולים כל העונה - אחד בליגה, אחד בגביע. זה הכל. ההימור של פרץ על הליגה האיטלקית, יודו גם אוהביו, לא נגמר בהצלחה גדולה. מה הלאה? להלן הדילמה.
אירופה
יהיו מי שיגידו שזו האופציה הנכונה. ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי הועילה היטב לאלה שהתמידו: אלה שלא נכנעו לקשיים שבדרך, ובחרו להישאר. ברמת המתעניינות, לפחות ע"פ הדיווחים שתי קבוצות הוזכרו בהקשר של דור פרץ, ולשתיהן קשר לקריירה של הקשר הישראלי - הראשונה היא בלקפול, שמנוהלת ע"י בן מנספורד (שהיה מנכ"ל מכבי ת"א כשפרץ היה שחקן), והשני היא האל סיטי - שאותה מאמן שוטה ארבלדזה, מאמן מכבי תל אביב לשעבר. שתיהן משחקות בליגת המשנה באנגליה, ליגה שכמו הסריה א' ידועה בקשיחות הפיזית שלה. האם זה יהיה הכיוון?
מכבי תל אביב
לכאורה, יש בבחירה הזו מעין "הרמת ידיים". ויתור על הצ'אנס האירופי, לטובת חזרה למקום הטוב והנוח. אבל כאן יש שני משתנים שאולי עשויים להטות את הכף דווקא למכבי: הראשונה היא האפשרויות הכלכליות שמכבי תציע, והשנייה - גם הישגית. במכבי הולכת ונבנית קבוצה מאוד מעניינת, שבמרכזה כמובן יעמוד הרכש החדש-ישן ערן זהבי, אבל גם ניר ביטון ואולי גם שחקנים נוספים. יחד עם ולדימיר איביץ', מאמן שיש לו מניות רבות בזינוק שלו (ואולי גם בחוזה שלו באירופה), היא עשויה ללכת רחוק לא רק בישראל - אלא גם באירופה. כך שהחזרה הביתה, מעבר לנוחות, עשויה להיות קורצת במיוחד במקרה הספציפי הזה.
הצביעו בסקר!