נבחרת כובשת: איטליה נכנסה ללב של כולנו

בעוד פחות מחודשיים נבחרת איטליה, אלופת אירופה הטרייה, תתייצב למשחק הבא שלה. שני בספטמבר, מוקדמות המונדיאל נגד בולגריה. בהמשך אותו שבוע היא תשחק גם מול שווייץ וליטא ורוב הסיכויים שהיא לא תפסיד באף אחד משלושת המשחקים. בולגריה וליטא הן נבחרות די חלשות, את שווייץ היא ניצחה בתחילת היורו. האזורי, שהחמיצו את מונדיאל 2018 ברוסיה, כנראה יהיו במונדיאל בקטאר בעוד שנה וחצי.

ומדוע חשוב להזכיר את שלושת המשחקים בספטמבר? כי אם וכאשר הנבחרת של רוברטו מנצ'יני תעבור אותם בהצלחה היא תרשום הישג שלא היה מעולם. הניצחון אתמול על אנגליה בגמר היורו היה המשחק ה-34 ברציפות שבו איטליה לא מפסידה. אנחנו מדברים על רצף נדיר, כמעט בלתי נתפס, שהתחיל אי שם באוקטובר 2018, עם תיקו 1:1 מול אוקראינה. זה היה זמן קצר אחרי מונדיאל שאותו איטליה ראתה מהבית. 60 שנה זה לא קרה, מאז 1958, שהנבחרת המהוללת לא הייתה חלק מחגיגת הכדורגל הגדולה ביותר.

רוברטו מנצ'יני היה אז בתחילת דרכו כמאמן הלאומי. הוא קיבל נבחרת שבורה, מרוסקת, עם שחקנים שלא ידעו איך להסתיר את הבושה הגדולה, אבל בעבודה שקטה ויסודית, כשהוא מחזיר להם את הביטחון העצמי, שיקם את ההריסות. הוא בנה נבחרת איטלקית שונה.

כן, הבסיס ההגנתי נשאר כשהיה. ולא במקרה שני הבלמים, שני עמודי התווך, שני המגדלורים, נשארו כשהיו בעבר: ג'ורג'יו קייליני ולאונרדו בונוצ'י, שסך הגילאים של שניהם הוא יותר מ-70. לעומת זאת הקישור וההתקפה הם כבר משהו אחר. זו לא הייתה איטליה של פעם, של ההתקפות המתפרצות, של העקיצות מבית היוצר של פאולו רוסי וסנדרו אלטובלי. זו הייתה איטליה שונה: יצירתית, מכדררת, מניעה כדור. עם שחקנים כמו פדריקו קייזה ולורנצו אינסינייה, שקיבלו חופש לעשות עם הכדור את מה שהם אוהבים, ולא להיפטר ממנו במהירות.

עד ליורו 2020 לא קרה שאיטליה הבקיעה יותר משני שערים במשחק בטורניר. והנה, כבר במשחקה הראשון, מול טורקיה, היא ניצחה 0:3. גם נגד שווייץ זה הסתיים עם שלישייה. בשלבי הנוק אאוט כבר לא היו יותר שלישיות. היריבות הפכו נוקשות ואיכותיות יותר. ואז בא לידי ביטוי האופי. זה בלט במיוחד מול ספרד, הנבחרת היחידה בטורניר ששיחקה מול איטליה והייתה טובה ממנה.

את השיא האיטלקי שנקבע בשנות ה-30, כשאיטליה של ויטוריו פוצו זכתה פעמיים במונדיאל, הנבחרת של מאנצ'יני כבר שברה. כעת ממתין לה השיא העולמי, 35 משחקים ברציפות ללא הפסד. ברזיל עשתה זאת בין 1993 ל-1996. ספרד חזרה על ההישג והשוותה אותו בין 2007 ל-2009.

אם וכאשר איטליה תשבור את השיא של ברזיל וספרד בעוד מספר שבועות, זו תהיה חותמת נוספת על הרנסאנס המופלא של הסקוודרה אזורה.