אוחנה ספד: "מודי בר-און חיפש את הטוב, היופי והטוהר"

מתקשים לעכל את הבשורה. אחרי הידיעה על מותו המצער של מודי בר-און היום (שני) בגיל 59, אלפי סופדים מעולם הספורט, התרבות והפוליטיקה הישראלי סיפרו על האיש שנחשב לאחר מאבני היסוד של שידורי הספורט בארץ הקודש.

אחד מאלו שדיברו על מודי הוא נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר. "היו לי לא מעט שיחות עם מודי על כדורגל, על ספורט בכלל. בשעתו שמעתי בצער על מחלתו, ועוד יותר מצערת ההודעה על מותו. נזכור אותו לטובה, נעים הליכות, לפחות בקטעים שאני שוחחתי איתו על ספורט הוא היה פשוט ענייני מאוד. למרות שלא היינו חברים ביום יום, היתה אהבה הדדית אחד כלפי השני ואני מאוד מצטער על מותו".

"הוא היה תמיד ענייני. היתה לו את הצורה הקלילה שלו שהוא היה מעביר את המשחקים, גם במשחקים המותחים ביותר, וגם ברמות הגבוהות ביותר, הוא תמיד שמר על הדרך שלו להציג את הדברים, בדרך קלילה וממש קשה היה לראות פתאום שהוא ירד מהמסך בתוכניות האלו. אבל מה לעשות, המחלה הזאת לוקחת את הטובים. זו מחלה ארורה. אני בהחלט אזכור את מודי לטובה".

"מודי היה אוהד של הפועל חיפה, כך שהיו לנו גם כל מיני שיחות על היריבות הזו בין המועדונים, כמובן בצורה ידידותית. ללא ספק היתה לו דרך מאוד מיוחדת להציג דברים. אבל כמו שאמרתי קודם - חבל שהוא לא איתנו".

אלי אוחנה, ששיתף פעולה עם מודי למשך שנים באולפן ליגת במשך שנים, ספד: "ביליתי עם מודי הרבה מאוד עונות של ליגת האלופות. ליגת האלופות היתה רשומה על שמו, הנינוחות שלו, הנעימות שלו, המקצוענות שלו, היכולת לחבר את כולם סביבו. מדובר באיש מאוד מיוחד, אנחנו מכירים את העיתונות הבוטה והצהובה, אצל מודי לא ראינו את זה. גם כשהיתה ביקורת, זה היה כל כך ענייני שכולם ידעו לקבל אותה. מה שראית ממנו כשדר, כיוצר, הוא היה כזה בחיים. תמיד נעים, תמיד כיבד את כולם מהקטן ועד הגדול - מהטאלנטים עד המפיקה הזוטרה, את בעלי התפקיד, את האנשים הפשוטים. זה יהיה חיסרון גדול מאוד גם לערוץ הספורט. הוא היה בנאדם יוצא מן הכלל וזה יום עצוב מאוד בשבילי ובשביל המון אנשים".

"היתה לו יכולת מדהימה, גם כשאנשים היו כעוסים או מדברים בצורה בוטה, הוא תמיד ידע לומר את המילה הנכונה, להביא את הדיון למקום שלו - רגוע, ענייני, לא חיפש את הרוע, הוא חיפש את הטוב, היופי והטוהר. מי שמכיר אותו באופן אישי, הוא כתב את כל המערכונים בליגת האלופות - היחיד שיכול היה לשכנע אותי להשתתף זה מודי. לא יכולתי להגיד לו לא, הוא אמר לי שיהיה בסדר. אתה תהיה מרוצה, כולם יהיו מרוצים. הוא היה קונצנזוס. אני לא מכיר מישהו שאמר עליו מילה לא טובה. אצל מודי כולם פרגנו לו, אהבו אותו, את היושרה שלו, המקצוענות שלו, זה חיסרון גדול לעולם התקשורת".

"כל מי שיצא לו לעבוד איתו, בשיחות על כדורגל ודברים בחיים בכלל, הבין שהוא בנאדם שונה. מודי הוא פחות או יותר בן גילי, הכרנו המון אנשים שעשו דברים טובים ופחות טובים, אותו תמיד העריכו. הוא הבין כדורגל, אבל הוא העביר בצורה של - המטרה זה להביא את הכיף הביתה, בצורה הכי לא אמצעית שאפשר, בצורה יפה ובצורה טובה. אפשר לדבר עליו שעות, על הייחוד וטוב הלב והאכפתיות שלו. אני לא מכיר אדם אחד במדינת ישראל שאין עליו שונאים ואוהבים, אצלו היתה רק אהבה - אפילו הערצה. הוא ידע לומר את המילים בצורה הנכונה, בזמן הנכון, ידע להרגיע עצבים, לגרום לאנשים להיפתח ולדבר בצורה פתוחה ונעימה. ידענו שהוא חולה, ידענו שהוא כנראה בשלבים האחרונים של חייו - כשזה קורה, זו מכה אדירה בבטן. חזרתי מהלוויה של ששון שם-טוב, וכשתפסו אותי - חשבתי שזה בגללו. לקח לי חצי דקה לעכל בכלל. מפה לשלוח חיבוקים גדולים למשפחה, לאשה, לבנות ובכלל לערוץ הספורט".

אוחנה ניסה להיזכר ברגע מיוחד שחווה יחד עם מודי: "אין רגע אחד, היו כל כך הרבה ממשקים. יש דברים שאני לא אגיד בשידור, תמיד אזכור את החיוך, את השפה. הוא איש שלעולם לא יישכח. זו היתה הגדולה שלו, הוא לא התאמץ להיות חברי כי זה היה הוא. זה היה האיש, מה שראינו על המסך ראינו מחוץ למסך - גם במפגשים וגם במסיבות, הוא היה אותו בנאדם שראינו על המסך. טוב לב שנמשך ממנו, פרגון, הוא הרגיש לא נעים להעביר ביקורת. הצליח לחבר את כולם סביבו, גם כשהשידורים היו נגמרים, ואנשים היו עצבניים ועייפים, אבל כשראית אותו - היית נדבק. זה יום כל כך עצוב, בערוץ הספורט ובמדינה בכלל".

בוני גינצבורג נזכר בתקופה המשותפת הארוכה שלו עם מודי: "הוא היה נכס לאומי, לא רק עבורינו הקרובים. איפה שאני לא מסתובב, וזה תפס אותי תוך כדי תנועה, אנשים עצובים. אי אפשר לזייף תגובות - הן אמיתיות וכנות. צריך לומר ביושר - זה לא הפתיע אותי, המצב היה בעייתי וקשה. עשינו ביחד את ליגת האלופות, ליגת העל והמשחק המרכזי. היינו שעות בדרכים. היו לי הרבה מאוד ממשקים עם מודי. הוא בעיניי איש שטבע שפה טלוויזיונית שלא היתה לפני כן".

"מה שאני זוכר זה שקודם כל בתחילת הנסיעה היה טקס. הוא היה יושב על הליינאפ, מכין את הטקסטים. בשלב מסוים בנסיעה היינו שקטים כדי לתת לו להיות מרוכז. ברמה העקרונית, מודי בר-און לקח את אולפן ליגת האלפות והפך אותו למדורת שבט. הוא שילב את עולם התרבות והבידור. הוא הזכיר לנו שכדורגל זה קודם כל בידור. הזיכרון שלי ממודי הוא שהוא איש מקצוע ברמות הכי גבוהות. אני זוכר אותו משנן את הטקסטים שלו. הוא עשה את זה 30 שנה, מגיע לפני שידור, כותב ומשנן את הטקסטים ולבסוף משחרר אותם לאוויר כשהוא בשידור".

"האמת היא שלמודי השידור היה מאוד מאוד חשוב, אבל גם אנחנו היינו חשובים לו - האנשים שנמצאים על הפאנל. שכל אחד יקבל את המיקום המדויק שלו. הרבה פעמים היו לי שיחות איתו, גם אחרי שהוא היה פחות מבסוט, וכל מה שעניין אותו זה המוצר הזה, שהוא מוצר הדגל של ערוץ הספורט. הוא היה הקפטן של הספינה והוא הוביל אותה בצורה מדהימה".

"היתה לי הזכות לעבוד איתו במשדרים מיוחדים. איזה מקצוען הוא היה, כמה אינטלינגטי. היו פרשנים שהיו עיתונאים והיו כאלה שבאו מתוך המגרש, ומודי ידע לנהל את זה בקסם ובחן, וגם לעמוד על שלו. היו גם דברים שהוא פחות אהב, והוא ידע למי להגיד את זה. הוא היה חיל מאוד נאמן של ערוץ הספורט. הוא היה שליח מצוין לעולם הספורט והתקשורת. אני אהבתי את הגישה שלו, הוא ידע גם להעביר ביקורת בצורה מתוחכמת. הוא נתן כבוד לספורט".