הנה זה מגיע: תיכף מתחילים את החלק האהוב ביותר עליי בעונה, עונת המלפפונים והשנה היא צפויה להיות סוערת במיוחד ב-3 המועדונים העשירים בישראל. מעל ל-20 שחקנים צפויות העשירות לצרף בקיץ הזה, חלק יהיו זרים, חלק מושאלים שיחזרו, קצת העברות חופשיות וזרים והשאר עסקאות הרכש. כרגע דומה שכל הקבוצות לוטשות עיניים לתקציבים שאלברמן, יצחקי וברדה הולכים להוציא, שכן עסקה טובה אחת יכולה לשנות את מסלול העונה.
אז לכבודם (ולכבודתכם) הכנתי את ההבדל בין 3 הסגמנטים המרכזיים בשוק העברות – אל תגידו לא ידעתם:
מכבי נתניה הדורטמונד של ישראל: נתניה מייצגת את המועדון המפתה לנבור ולקחת ממנו שחקנים. ראינו את זה בעבר מספר פעמים: קבוצה נותנת עונה טובה, הבעלים מצהיר שהשחקנים לא למכירה, אבל השחקנים דווקא כן למכירה. "מי לא רוצה את השחקנים של מכבי נתניה?", קוראים בתקשורת. כל הגדולות רוצות, אבל יש כמה כוכביות.
הראשונה, נתניה משחקת כדורגל מופקר: היא יכולה לנצח בהפרש גבוה כל קבוצה, אבל גם לחטוף. היא ניטרלה מעצמה את אפקט הפחד מהפסד כראוי לקבוצת פיתוח, זה הרי לא המצב בקבוצה עשירה וגדולה, שם כל הפסד הוא טרגדיה, שם צריך לשחק על תוצאות, באירופה או במשחקים גדולים.
בקבוצה תחרותית אי אפשר להתנהג כמו בקבוצת פיתוח ולראייה, מעטים השחקנים שפרחו בנתניה והצליחו ישר בקבוצה הבאה שלהם. הכוכבית השנייה היא הבלטת הכדורגל ההתקפי (מספרים) על חשבון דברים אחרים. בליגת הכדורסל המקומית מכירים זאת מזרים שבאים לישראל לשפר ממוצעים, האם זה יעבוד גם בקבוצה תחרותית? לפרטים קניקובסקי שמתקשה לספק מספרים כפי שעשה בנתניה (העונה יש לו 3 שערים ו-7 בישולים לעומת 9 שערים ו-9 בישולים בנתניה אשתקד). תמיד כדאי לזכור שדורטמונד לא זוכה בתארים ושרוב השחקנים שניקנו ממנה בכסף נאה לא הצליחו אחריה.
הסגמנט השני הוא סגמנט הסוחרים: אשדוד או קרית שמונה מובילות בז'אנר. השבוע שמעתי שחבשי הוא הבלם הטוב בליגה, שאת כנעאן מוכנים למכור רק תמורת 4 מיליון יורו ועוד. פעם אחר פעם "מפילים" הסוחרים הממולחים את הקבוצות הגדולות בעסקה שנראית נפלא בקיץ.
חוק "איזי שירצקי" שלי תמיד אמר – את מי שאיזי לא מוכן לשחרר, זה השחקן שאני רוצה. את מי שהוא מוכן למכור, זה השחקן שאני שם כוכבית ואת מי שהוא משחרר בחינם, מזה להתרחק. החוק הזה מעולם לא הפיל אותי.
בקיץ האחרון הסברתי לחברים שרז שלמה בלם טוב יותר מזוג הבלמים של איזי. את הבלמים של איזי אף אחד לא באמת רואה, זו קבוצה בלי חשיפה ולעומת זאת כשרז שלמה עושה פנדל כל העולם סוער. בסוף, בלמים צעירים טועים והרבה, החוכמה זה להבין את ההבדל בין עונה טובה בקרית שמונה לקבוצה בפוקוס.
הסגמנט השלישי הוא דווקא המעניין ביותר – פה הפועל ת"א באה לידי ביטוי: מועדון לחוץ עם תקשורת. שחקנים ששורדים בהפועל הם כבר מוכנים ללחץ הגדול, לתחרותיות. הפועל לא טובה בלשווק שחקנים החוצה. אם מכבי נתניה רוצה לשווק את ליידנר ודוידה היא תבנה להם שיטת משחק שתעצים אותם. בהפועל בדיוק הפוך, אבל ליידנר לדוגמא "ילד" שכבר שנתיים באור זרקורים, אי אפשר להשוות את הביצועים שלו (גם אם אנליסטים מנסים) לשחקן מקביל בחממה של ג'קי, איזי או סגל.
ובונוס למתמידים – שחקני לאומית לא בשבילכם, לא לגדולות. המעבר בין ליגת העל ללאומית גבוה מדי, המחשבה שמי שהשיג מספרים בלאומית יעשה את זה בקלות בליגת העל מוטעית. תנו לקבוצות הפחות עשירות את הצ'אנס ובמילא היחס בין הצלחה לכישלון נמוך, את אלה שישרדו, תקנו בעוד קיץ.
הכותב הינו חבר פאנל בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א