הזמן לחזור: התנאים הבשילו לקאמבק של זהבי

הווידאו באדיבות היוטיוב הרשמי של פ.ס.וו איינדהובן

היי מר זהבי, או שאולי אני יכול לקרוא לך ערן? הרי מה לא עברנו יחד, שברנו יחד בצורת של עשור בלי אליפות, בדרך לשלוש אליפויות דומיננטיות, העפלנו לליגת האלופות, ואפילו שברנו את שיא השערים ההיסטורי לעונה אחת. טוב, מודה שבאחרון אתה עשית קצת יותר. ניצחנו דרבים, הבסנו, הפכנו פיגור, ניצחנו בקלות וניצחנו בצורה דרמטית. אז מה זה כבר גינוני נימוס בין חברים ותיקים.

והנה אנו בפתחו של הרגע שאתה כל כך אוהב – התקשורת מדווחת על סיכוי שתחזור בקיץ, האוהדים פוצחים בקמפיינים להחזרתך, והמדיה של מכבי מעלה ציוצים שמציתים את הדמיון ועושים לנו פרפרים בבטן. והתפאורה? כאילו לקוחה מהפרק לפני האחרון של סדרת "הריקוד האחרון", גרסת זהבי. הקבוצה הנוכחית מול האקסית המיתולוגית, בבלומפילד החדש, בו טרם יצא לך לשחק, מול אצטדיון מפוצץ.

אם היינו עוסקים פה בסדרה על אייל ברקוביץ', אז הבמאי היה מגיע מעולמות הדוקו-ראליטי, עם סיום אוונגרדי לקריירה ענקית (פרישה במכבי, מה הקשר?). כדי להפיח רוח בסיפור של יוסי בניון נצטרך את הבמאי של "בובה פראית", או אולי טלנובלה טורקית בכלל. אבל זהבי הוא לא סרט צרפתי עם סוף רע, הוא גם לא קומדיה בריטית שחורה וצינית, זהבי הוא סרט אמריקאי. וכמו בכל סרט אמריקאי, הסוף יהיה קיטשי. ומה יותר קיטש מלחזור למכבי כדי לקחת אליפות.

הרי אתה יכול ללכת לארה"ב, אף אחד לא ישפוט אותך. גם לא נכעס, לכל היותר נהיה מאוכזבים. ובזכות מה שעברנו יחד, גם נבין אותך, ובסוף נגן עליך. נסביר לכל מי שרק יסכים לשמוע (וגם למי שלא) כיצד תרבות הכדורגל הארסית פה הרחיקה אותך, ואיך לא רצית לפרוש כמו ברקוביץ', או להשאיר טעם רע. אתה יודע מה, אפילו נאמר שלא בנו במכבי קבוצה מספיק טובה כדי שתמשוך אותך.

הרי הראית שאתה יכול להיות ענק בסין, ושאתה שייך לרמה בצמרת ההולנדית, עכשיו אתה יכול ללכת ליהנות מהחיים בארה"ב, או בדובאי, ולא רק כדי להתאושש מפציעה. אולי אתה Too old for this shit, ולא רוצה להתחיל להתלכלך שוב באמוציות הנלוות למעמד של כוכב מכבי. רק לאחרונה התחלת להפוך לקונצנזוס, כשגם שריקות הבוז בסמי עופר בזמן משחקי נבחרת הן זכרון רחוק.

אבל יש את הקול הקטן הזה, בפינות האחוריות של הראש, שדוחק בך לחזור הביתה. ל-30,000 האוהדים ששרים את השיר שלך אחרי כל גול. לאתגר שבמירוץ אליפות, ולא סתם אתגר, כזה שבו אתה נמצא בפוזיציה האהובה עליך – כשחובת ההוכחה נמצאת על כתפך.

אך אותו קול קטן לא מדבר רק מהרגש, אולי יש בו מידת מה של רציונליות. כי כרגע אתה זכרון מתוק מאוד במוחם של אוהדי מכבי. אבל הזמן מטשטש את הזכרון, ואולי עוד כמה שנים יסתכלו ויגידו, אלו היו רק שלוש וחצי שנים. הוא שחקן אדיר, אבל היו גדולים ממנו במכבי.

אני חייב להודות שאני מבין אותך ערן, לפני שנתיים ההזדמנות לחזור לא התאימה. זו הייתה הקבוצה הדורסנית של איביץ', בה לא היה לך מה להרוויח מחזרה לקבוצה אחרי שתי אליפויות, בטח אל מול יציעים ריקים וחוסר הוודאות שהביאה עמה הקורונה. אבל פתאום אבני הדומינו מתחילות ליפול למקומן – מכבי אחרי (כנראה) שנתיים ללא אליפות, חשש מאובדן ההגמוניה ליריבה הגדולה מהצפון (ספוילר – זה לא יקרה, אבל זה דיון אחר), ועם מאמן חדש ותוכניות רכש גדולות לשנה הבאה.

כשאני וערן רק הכרנו, הייתי חייל משוחרר, אליפות עדיין הייתה מילה גסה, ואפילו לא הכרתי את בת הזוג שלי. מאז הספקנו הרבה, שלוש אליפויות, תואר ראשון והתחלת תואר שני, קריירה שוברת שיאים בסין, קבלת רשיון עו"ד, מעבר מתוקשר להולנד, חתונה, שבירת שיא השערים בנבחרת וילד ראשון. אז בחיאת ערן, אנחנו מכירים כבר מספיק זמן, תחזור הביתה. הפרק האחרון בסדרה מחכה להכתב.