העיניים למטרה: הקאמבק של שון דוסון

הספסול
במחזור התשיעי אורן אהרוני לקח החלטה שאולי, בדיעבד, שינתה את העונה של בני הרצליה. הוא סיפסל את שון דוסון למשך משחק שלם, מסיבות מקצועיות בלבד. בני הרצליה הביסה 60:84 את עירוני נס ציונה במשחק ההוא - דווקא ללא הישראלי הבכיר שלה. "שון הבין את המסר", אמרו בהרצליה. "בטח ובטח כשהוא ראה איך שהקבוצה הסתדרה בלעדיו".

באופן מקרי - או שאולי לא - בחמשת המשחקים שבין המחזור הרביעי לשמיני, הרצליה הפסידה ארבעה משחקים, בכולם דוסון שיחק. במשחק היחידי שבו לא שותף, עקב פציעה מול הפועל ירושלים, הרצליה ניצחה. נכון, הפציעה הגבילה אותו בפתיחת העונה, אבל באותם ימים הדברים לא נראו טוב עבורו. ואז הגיע השינוי.

ברגע שמאמן עושה לשחקן במעמדו של דוסון סוג של "סדרת חינוך" כזו, ישנן שתי אפשרויות. אפשר להוריד את הראש, לכעוס ולהתמרמר, ואפשר לנסות להוכיח למאמן שמגיע לך. דוסון ג'וניור בחר באפשרות השניה, והחל מאותו ערב - זה היה "דוסון וינטג'".

שימו לב למספרים: עד לספסול ההוא מול נס ציונה, דוסון קלע ב-7 משחקים 6.5 נקודות בממוצע, ב-2 מ-16 (12.5%) מחוץ לקשת ומדד 2.8. ומאז? 13.6 נקודות, 15 מ-37 ל-3 (41%), 4.9 ריבאונדים ומדד 14.8. לפתע, תוך כדי העונה, דוסון חזר להיות השחקן שכולם ציפו שיהיה - ואפילו קיבל זימון מחודש לנבחרת ישראל.

הקאמבק
לדוסון יש אומנם עוד הרבה שנים לשחק כדורסל, אבל הוא כבר לא ילד (בן 28). מי שהיה פעם נער הזהב של הכדורסל הישראלי וחלם בקול רם על ה-NBA, חזר הקיץ להרצליה אחרי שנים קשות במיוחד. הפציעה הראשונה היתה קרע ברצועה הצולבת, ולאחר תשעה חודשי שיקום ארוכים, במשחק החזרה הראשון שלו - הוא קרע את גיד האכילס; שתיים מהפציעות הקשות ביותר עבור ספורטאי, כששחקנים לא מעטים נאלצו אפילו לפרוש עקב אחת מהן.

דוסון קיבל בזמנו את הבעת האמון מחובנטוד בדאלונה, שהאריכה את חוזהו באופן מרגש בזמן שהיה פצוע, אבל לאחר שהחלים מהפציעה השניה, הוא הפך לשחקן חופשי בקיץ האחרון. בתחילה קיווה הגארד למצוא קבוצה נוספת באירופה, אבל לא הגיעה ההצעה המתאימה. דוסון התחיל לחשוב על חזרה לישראל, וההצעה מהרצליה היתה "Win-Win" לשני הצדדים.

באותם ימים בקיץ, הרצליה - שנראתה לא טוב בקדם העונה - הבינה שעם כל הכבוד לסגל הצעיר והמבטיח שהיא בנתה, היא חייבת ישראלי בכיר. דוסון, למרות הפציעות שעבר, ענה על ההגדרה הזו. מבחינתו, אגב, היה סוג של "חוב" עבור הרצליה, שכן עונתו בישראל, במדי הקבוצה מהשרון, היתה מאכזבת יחסית והסתיימה ללא מקום בפלייאוף.

תחילת הקדנציה השניה, כאמור, לא היתה מספיק טובה, ואז הגיע הספסול ודוסון עלה המסלול. הוא התרגל למקומו החדש כשחקן שמשנה את המשחקים מהספסל, כשגם בגביע הוא היה מצוין עם 16.5 נק', ב-13 מ-21 מהשדה מהשדה ומדד 16.5. בחצי הגמר מול הפועל חולון, דוסון היה חלק מההצגה ההרצליינית עם 15 נקודות, תוך שהוא משיג אותן עם מהלכים שהזכירו את דוסון של פעם: חדירות, סיומת ביד החלשה, דאנקים וקליעות מבחוץ - שון דוסון הישן והטוב חזר. "אני תמיד הייתי אותו שחקן", אמר הגארד אחרי חצי הגמר, "אמנם היו זמנים שפחות הסתדרו לי, אבל תמיד האמנתי בעצמי".

שוב מול פרנקו בגמר
הנסיקה של דוסון מגיעה במקביל לשיפור של בני הרצליה כקבוצה. הכניסה של מוריס קמפ לרוטציה סידרה עוד יותר את ההיררכיה בתוך הסגל, כשהעובדה שהקו האחורי מורכב מגארדים איכותיים כמו כריס באב וקווינטון הוקר מאפשרת לו יותר מרחב פעולה.

דני פרנקו, שיעמוד הערב על הקווים של הפועל תל אביב, כנראה עדיין רואה את דוסון בסיוטים מאחד הערבים הקשים בקריירה שלו כמאמן. בגמר פיינל פור 2016 בארנה, אליו הפועל ירושלים הגיעה כפייבוריטית ברורה מול מכבי ראשון לציון, דוסון היה עצום עם 21 נקודות ו-5 שלשות, והיה אחראי במידה רבה על אחת ההפתעות הגדולות של העשור הקודם בספורט הישראלי.

לשון דוסון שהפתיע את פרנקו בגמר הקודם שבו הם נפגשו, היו אז חלומות גדולים. אולי NBA, אולי יורוליג. כנראה שהיום, אחרי כל מה שעבר, אין לו את אותן שאיפות - אבל אם את הערב הזה הוא יוסיף לרזומה שלו גם גביע, הוא ישים את עצמו בשורה אחת עם שחקנים שעשו דברים גדולים באמת בקריירה. אז נכון, זה לא NBA, אבל בהינתן ההתפתחות של הקריירה של שון - כולל כל הפציעות שהוא עבר - גביע עם הרצליה יהיה הישג מרשים לא פחות.