טעיתי, צודקים, טעיתי. נתתי למשה חוגג לחגוג כל הדרך אל הקבר של המועדון שלי. קיבלתי מלא איתותים, מחברים, אנשי מועדון שעזבו, אנשי תקשורת ומי לא? אבל נשארתי נאמן לדרך כי "מי שמוציא כל כך הרבה כסף על האהבה שלי ראוי להערכה ממני".
אז זהו, שנראה שכוונותיו לא היו טהורות כמו שחשבתי, והמניע היחידי בדיעבד לדעתי היה אהבה לכדורגל ולעצמו, בית"ר סתם היתה התירוץ. הכל התחיל כשראיינתי אותו אצלי בפודקאסט בראיון חודרני ומעמיק בו נפלו לי האסימונים אחד אחרי השני. העובדה שהוא כבר אינו מעוניין להישאר, האג׳נדה הקלוקלת ששמה את מחלקות הנוער, אנליזה והסקאוט בעדיפות נמוכה ושולית, ובעיקר נימת הזלזול שלו בנו - האוהדים שתמכו בו לאורך כל הדרך.
המשיך עם החלטות מקצועיות שערורייתיות, שגרמו לקבוצה להבנות בצורה לא מאוזנת (גם אלי אוחנה היקר לא נקי מאשמה). בעצם כשמסתכלים על זה מהצד, בעונה היחידה שחוגג החליט לתת את כל הקרדיט לצוות המקצועי ללא שום התערבות מצדו, אתם מנחשים נכון, הגענו לאירופה ממקום שלישי בהנהגת יוסי בניון ורוני לוי (לא חסרה ביקורת גם על הצמד הזה), אבל היינו יכולים להרגיש לעונה בודדת מי כאן אורח לרגע ומי חי את העולם הזה ויודע להתנהל בתוכו.
מה שלא אקח לו, זו המלחמה בגזענות - תבחרו אתם את המניעים, הכל מקדש את המטרה. אף אחד לא עשה זאת לפניו והוא העיר את הרוב הדומם שנמנם לו לאורך ההיסטוריה. יש כאלו שיגידו שהמלחמה תמה והכל חזר על כנו אבל לא כך, שחקן מוסלמי (קמסו מארה) שהוא אדם נהדר, ערכי ונאמן אך קצת פחות שחקן כדורגל, ערך הופעות רבות במדי הקבוצה והתקבל באהבה אצל האוהדים, גם כשפוטר מהקבוצה (הזוי אמרנו?) נפרד כמו מי שגדל במועדון.
אלמנט נוסף שאותת לי בענק שזה לא זה היה באימוני תמיכה של האוהדים. חוגג מצא את עצמו מתווכח ונכנס לעימותים מיותרים עם אוהדים שחיפשו תשובות לשאלות פשוטות, תוך שהוא מבטל בתנועת יד מזלזלת לא מעט פעמים ועונה תשובות מתחכמות ומקטינות. כשבעלי הקבוצה שאתה אוהד מתייחס ככה לנכס היקר ביותר שלו, מבחינתי מדובר בקו פרשת המים.
אז זה הזמן לבקש מחילה מכל אלו שסימנו לי מראש וביקשו ממני לא להאמין לו, אמרו לי שזה עניין של זמן עד שנתפרק ושזה יכול להיגמר באסון.
אל תחכו - האסון כבר התרחש.
את המשחק האחרון של בית"ר מול הפועל חיפה סיימתי עם דמעות בעיניים: חמישה סכינים ללב, חוסר אונים משווע ותחושת התעללות בלתי נשלטת, החזיר אותי לפעם האחרונה שיצאתי בוכה מטדי ב9 למאי 2018: אז גם היה לבית"ר בעלים שהתעלל במועדון שלם, הפסד בהארכה של גמר גביע המדינה מול לא אחרת מאשר - הפועל חיפה.
פסקה זו מוקדשת לאלי אוחנה - אל תוותר לו. אל תוותר לו על שקל, תישאר בבית וגן כי אתה העוגן של כולנו, הביקורת המקצועית תמשיך להישמע, גם מאיתנו, אבל היכולת שלך להשאיר את המועדון הזה מעל המים הוכיחה את עצמה גם בעבר. שלא תחשוב שזה נעלם לנגד עינינו, אל תיתן לאינטרסנטים להוריד אותך, הוכחת מאז ומתמיד שהמנורה היא חלק ממך, כל עוד אתה שם, אני יודע שיהיה טוב.
משה חוגג, תמיד טענת שביום שתבין שהקהל לא רוצה אותך אתה תעזוב, היום הזה הגיע מזמן אבל אתה עוד כאן. ולא בגלל הלב הטוב שאין לך, אלא בגלל שהאהבה הכי גדולה שלנו - היא כנראה הנכס האחרון שנשאר לך.
שחרר.
הכותב הינו מגיש ומפיק של פודקאסט בצהוב שחור, פודקאסט אוהדי בית"ר ירושלים.