הכדורגל הישראלי מתמודד עם אבל עמוק עם היוודע מותו של אחד מגדולי החלוצים שלו בכל הזמנים, ויקי פרץ, בנסיבות טראגיות. אנשי כדורגל מכל קצוות הקשת ספדו לפרץ, שהיה שייך למכבי ת"א הגדולה של סוף שנות ה-70 ולאחר מכן הצליח גם בצרפת. אחד האנשים הקרובים אליו בתקופתו ככדורגלן וגם לאחר מכן כמאמן הוא ניסים בכר, שאימן אותו בעונת האליפות של 1978/79 ושמר איתו על קשר גם בתפקידו כיו"ר ארגון המאמנים.
"הוא איש מיוחד במינו", סיפר בכר, "הוא היה חבר של כולם, לא מתנשא. באותן שנים היה קשה מאוד להיכנס מבחוץ למכבי ת"א, והוא הצליח לעשות זאת אחרי שגדל ברמת עמידר. עם זאת, גם אחרי שבע שנים במועדון, הוא פנה אליי ואמר לי "ניסים, אני לא מרגיש שייך". זה הפתיע אותי מאוד".
בכר היה מודע לקשיים של פרץ, אבל לא ראה סימנים מוקדמים: "לאחרונה ראיתי אותו תמיד מחייך, מבלה, נהנה. נראה היה שהוא מצא את עצמו. אני לא מבין מה קרה. אם הוא היה צריך עזרה, היו הרבה אנשים שהיו מוכנים לעזור לו, אבל כנראה שהוא התבייש. הוא כל הזמן התמודד עם עניין הפרנסה. לא היתה לו עבודה קבועה. אני יודע שהוא עבד במכבי ת"א, ניהל בי"ס לכדורגל ושמחתי שהוא עובד, אבל אח"כ הבנתי שפיטרו אותו".
"מדהים שאחד כזה, שהתדמית שלו הפוכה מדיכאון, מקבל החלטה כזו ולא משתף אף אחד. במהלך הקריירה יש שחקנים שנשארים אצלך בלב, והוא היה אחד מהם. ברגע שהוא חזר לארץ אחרי הקדנציה בצרפת, הוא ציפה ליותר. שחקן שהיה כוכב כזה, צריך לקבל קרדיט יותר מאחרים. הכי רחוק שהוא הגיע זו נבחרת הנערים. הוא לא מצא את עצמו".
"לבכות, לבכות. מה עשית, ויקי? למה? למה?", המשיך בכר הנרגש, "זו לא בושה לבקש עזרה. ברגע אחד הייתי מסדר לו מה שהוא רוצה בעזרת שחקני מכבי ת"א. לא כל אחד אוהב לבקש עזרה. כשאתה בתחתית, ואתה ויקי הגדול.... אתה רואה את כולם מוצאים את עצמם ואתה לא.... אני רוכב שעה וחצי על האופניים והראש שלי חושב רק עליו. תמיד רציתי לעזור לו ולמצוא לו קבוצה".
בכר, אחד מאנשי המקצועי הוותיקים והמוערכים בכדורגל הישראלי, רואה את שיתוף הפעולה של פרץ עם טבק כגדול בכל הזמנים: "פרץ וטבק היו שני החלוצים הכי גדולים שהיו למכבי ת"א בכל הזמנים. מתייחס לכדורגל בשיא הרצינות. הוא היה מקצוען, בגלל זה הוא הצליח. להגיע מעמידר למכבי ת"א ונבחרת ישראל, זה משהו גדול, וגם להבקיע שערים".