דרוש מנהיג: מה עובר על הארי קיין?

במסיבת העיתונאים של אנגליה לקראת המשחק מול צ'כיה הכריז גארת' סאות'גייט בנחרצות: הארי קיין יפתח. לפני שריקת הפתיחה של יורו 2020 משפט כזה היה בגדר המובן מאליו, בערך כמו "השמש תזרח מחר", אבל פתאום, אחרי שני משחקים משמימים של נבחרת אנגליה, מדובר בציטוט הכרחי. וזה אומר המון.

קיין הגיע ליורו הזה אחרי עונת פרמייר ליג מדהימה מבחינתו בפן האישי, בה סיים בתור מלך השערים ומלך הבישולים, ואיתו גם הטייטל המאוד מחייב - המנהיג של נבחרת אנגליה. אחרי שהוביל אותה בגאון במונדיאל 2018, החלוץ זכה לצידו עוד מספר שחקנים צעירים ומבטיחים ואמור להיות המבוגר האחראי , אבל בפועל הפך לפני הכשלון של נבחרת שלושת האריות.

אפשר להציג לא מעט נתונים בנוגע לנפילה של קיין בשני המשחקים האחרונים. כמו העובדה שאין לו שער או בישול, או שבעט בממוצע רק שלוש פעמים לשער בממוצע לשני המשחקים (לעומת ממוצע של 3.5 בעיטות למשחק במונדיאל 2018). אולם הנתון שזועק לשמיים יותר מכל הוא העובדה שהוא לא בעט אפילו פעם אחת למסגרת. התפוקה ההתקפית של אנגליה, כפועל יוצא, דלה מאוד: היא הבקיעה שער אחד בלבד בשני המשחקים ואיימה על השער 17 פעמים בלבד, מקום לפני אחרון מבין כל נבחרות היורו.

אם במשחק מול קרואטיה, סגנית אלופת העולם, התצוגה ההתקפית של קיין וחבריו הספיקו לניצחון חשוב, הרי שנגד סקוטלנד הם נחשפו במערומיהם. תשע בעיטות בלבד שלחה נבחרת שלושת האריות לעומת 11 של האחות מהממלכה, רובן נשלחו מחוץ לרחבה ולא באמת אתגרו את דייויד מרשל. במשחק הזה, קיין איים רק פעמיים על השער, כמעט שלא נכנס לרחבה, נגע 19 פעמים בכדור (הכי מעט שלו במשחק נבחרת אי פעם) וקיבל את הציון הנמוך ביותר במשחק (6.1 לפי whoscored).

גם באנגליה, כמובן, כבר מתחילים לאבד סבלנות. בטור לטלגרף, שחקן ליברפול בעבר ופרשן ההווה ג'יימי קראגר טען כי יש לספסל אותו במשחק הקרוב. "אם הוא יבקיע, יגידו שהוא 'הוכיח לכולם אחרת', אבל הכדורגל התפתח מעבר לנקודה בה התצוגה של חלוץ נשפטת על פי האם הבקיע או לא", כתב. "הימים בהם לכבוש פנדלים או לדחוק מקרוב מספיקים נגמרו מזמן".

אז איך קיין הגיע למצב בו הפך ממנהיג לשחקן שצריך להצדיק את מקומו? התירוץ הנוח ביותר הוא עונת הקורונה הארוכה והמייגעת. לא יהיה מופרך להגיד שהחלוץ "סחב" את טוטנהאם על הגב במשך למעלה משנה, עם מנוחה בת שבועיים בין עונת 2019/20 ל-2020/21, וכדי לעשות זאת הוא היה צריך להוציא הרבה אנרגיה. הוא פתח ב-35 משחקי ליגה העונה, היה לשחקן שאיים הכי הרבה על השער בפרמייר ליג ושלח הכי הרבה מסירות מפתח מבין חלוצי החוד בליגה ושני בטוטנהאם רק ליונג מין סון.

חלק מהעייפות הזו, מגיעה בין היתר גם בשל השדרוג במשחק של קיין בעונה החולפת, רובה תחת ז'וזה מוריניו. מחלוץ תשע קלאסי, הפך האנגלי לכזה שיורד עמוקות לסיוע ההגנה ומתחיל פעמים רבות את ההתקפה בשליש קבוצתו ובמרכז המגרש. מול ברנלי, למשל, בתחילת העונה, הוא הספיק להציל שער מהקו ולבשל באותו משחק את שער הניצחון וב-0:2 בדרבי על ארסנל כבש ובישל לסון בשתי התקפות אותן התחיל במרחק של כ-70 מטרים מהשער.

בין לבין, קיין שדרג משמעותית את התנועה שלו ללא כדור ובמשחק מול קרואטיה זה גם מה שהוביל לשער הניצחון. החלוץ משך את דומגוי וידה לכיוון האגף הימני, קלווין פיליפס תזמן מושלם את המסירה בשטח הפנוי לראחים סטרלינג ומשם הדרך לשער הייתה קצרה.

ואולי, אחת הסיבות לכך היא שהפנים של קיין פונות בחלקן להמשך הקיץ. אחרי שש עונות בהן הוביל את טוטנהאם (ו-17 שנים בהן הוא נמצא במועדון) החלוץ מחפש אתגר חדש שכנראה יהיה במדים התכולים של מנצ'סטר סיטי וכדי שלא יגיע אליו עם הרבה סימני שאלה, יהיה עליו להעלות הילוך. יש לו עוד שני משחקים לפחות לעשות זאת והדרך ממשיכה, שוב בוומבלי, מול צ'כיה.