גשר ברוקלין: נאש ייצב את הספינה של הנטס
למרות סימני השאלה שסבבו את המינוי שלו, הרוקי על הקווים הצליח לחבר את הכוכבים ולנתק את האגו מהקבוצה. החלק שלו בהצלחה, השיעור שהוא נתן לנו והאם אנחנו עדים לווריירס 2.0?
לא מעט גבות הורמו כשסטיב נאש מונה למאמנה הראשי של ברוקלין. בקיץ האחרון אחת המועמדות הבכירות לאליפות חיפשה את האיש שיוביל אותה על הקווים לטבעת הראשונה בתולדותיה, ואחרי שסרקה את כל האופציות, היא הלכה דווקא על אגדת העבר שמעולם לא תפקד כמאמן. תשעה חודשים לאחר אותו מינוי שהדהים את ה-NBA, הנטס מסתמנים כפייבוריטים המובהקים לזכייה ונאש נראה כמו המאמן המושלם עבור סוללת הכוכבים שהתרחבה במהלך העונה.
- 02:30 ישיר ב-5LIVE: משחק מס' 3 בין מילווקי לברוקלין (2:0)
לפני שנגיע ל-0:2 המרשים של ברוקלין נגד מילווקי ולטביעת האצבע של המאמן בן ה-47, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך הנטס ידעו לשים את הז׳יטונים שלהם על נאש חסר הניסיון, וכדי לענות על השאלה הזאת, נאלץ לחזור שש שנים אחורה לעונת הבכורה של דייויד בלאט בליגת הכדורסל הטובה בעולם.
למרות שבלאט השיג הכל באירופה וחתם את הקדנציה שלו במכבי תל אביב עם גביע אירופה, בארצות הברית התייחסו אליו כמאמן אלמוני ולברון ג'יימס ראה בו כ"זר" במובן מסוים, גם אליו ולשאר שחקני קליבלנד, גם לארצות הברית וגם ל-NBA. הרבה לפני פרק הסיום של השניים הידוע לכולנו, לברון אמר את המשפט הבא: "בלאט בהחלט השתפר, הוא מאמן רוקי (שמשתפר) מדי חודש כמו שחקן רוקי". ואיך בברוקלין מתייחסים לנאש? בואו נראה.
אחרי הניצחון האחרון על בוסטון בסיבוב הראשון שסגר 1:4, קווין דוראנט (שעבד עם נאש בגולדן סטייט) טען: "נאש לא רוקי, הוא הוא כבר היה במעמדים האלה כשחקן". גם שאר שחקני הנטס חושבים ככה וזה בעצם כל ההבדל, וגם הסיבה שהג'נרל מנג'ר של הנטס שון מרקס ידע לבחור ברכז העבר. הקבוצות אמנם נפרדו מדיסני וורלד וחזרו העונה לאולמותיהן, אך הליגה הייתה ונשארה בועה. מה שקורה מעבר לים לא מעניין, בטח כשזה נוגע לכוכבים, כי בסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר בכבוד. וכדי להשיג את הכבוד הזה בין השמות הגדולים לבין הבוס על הקווים, רצוי להחתים מישהו "מבפנים", ואם המישהו הזה הוא חבר היכל התהילה - התחלנו ברגל ימין.
באותה שנייה שנאש חתם על החוזה בברוקלין הוא נקלע לסיטואציה קשה, וב-13 בינואר, כשג'יימס הארדן נחת בטרייד בומבסטי, היא הפכה למאתגרת עוד יותר. בעונתו הראשונה בברקליס סנטר נאש ניצב בפני מטרה אחת בלבד, אליפות, והאמצעים שעמדו לפניו - בעייתיים משהו. דוראנט, הארדן וקיירי ארווינג, שלוש מהדמויות הכי מורכבות שיש בעולם הכדורסל, התאחדו על פרקט אחד כדי ליצור את קבוצת הנבלים החדשה של הענף.
מצד אחד יש לנו את דוראנט שבמקום לתקן את התדמית שנוצרה לו בגולדן סטייט - יצר עוד סופר-טים. מצד שני הארדן שעזב את יוסטון בצורה הכי מכוערת שיכולנו לדמיין, ועוד קודם לכן עורר סלידה אצל חלק נכבד מחובבי הענף. ומצד שלישי קיירי, עוד דיווה שלא חוסך במילים, שהשנה הוסיף היעלמות מסתורית לרפרטואר שלו. וכל זה בלי שהזכרנו את העבר של בלייק גריפין ומייק ג'יימס. בקיצור, הרבה כישרון, הרבה אגו וסטיב נאש אחד שתפקידו למצוא את האיזון.
ברוקלין יכולה לנצח משחקי כדורסל גם עם כל אחד מאיתנו על הקווים, אבל כדי לנצח לאורך זמן ולוודא שהכוכבים הנפיצים יתפוצצו רק על המגרש ולא מחוצה לו, היא הייתה צריכה מנהיג חברתי שיידע שהוא כזה, והיא מצאה אותו.
"לא החתימו אותי כדי להיות גאון טקטי", הודה נאש כשהתארח בספטמבר האחרון בפודקאסט של ג'יי ג'יי רדיק. "אני חושב שהנטס מודעים להבנה שלי בכדורסל ולכך שאשלים את הפערים הטכניים. מינו אותי למאמן הקבוצה כי יש לי את הניסיון ואת האישיות כדי לעבוד עם החבורה הזאת ולעזור לה לצמוח, להגיע לפוטנציאל שלה ולחבר את הכל".
ברגע שיש לך סופר-טים והמאמן יודע שהוא שם כדי ללוות את הכוכבים מהצד ולא לכפות עליהם את הפילוסופיה שלו, הפאזל מתחבר הרבה יותר בקלות. המודעות הזו של נאש ביחד עם הכבוד המיידי שקיבל משחקניו יצרו סביבה בריאה בברוקלין, כזו שמרחיקה צרות (והיה פתח להרבה כאלה) ומאפשרת לקבוצה להתרכז במטרת העל שהולכת ומתקרבת.
לפני שבוע דוראנט סיפר שנאש מעיר לכולם ואומר להם בפתיחות איך הם יכולים להשתפר, אך באותה נשימה הוא תמיד מוכן לשמוע את הדעות של הצד השני. "אם אנחנו רוצים לשנות תרגיל הוא יקשיב לנו בראש פתוח", אמר. עם אותו פאסון שאפיין אותו כשחקן, נאש מצליח להשרות רוגע לא מובן מאליו בתוך הר געש שלא מפסיק לבעבע.
נאש יודע להסתדר עם הכוכבים כי הוא היה כוכב בעצמו, אבל הוא גם יודע להסתדר לא פחות טוב עם שחקני המשנה, משתי סיבות: הראשונה, הוא מכיר מצוין את הדרך מלמטה למעלה. בניגוד לקיירי, דוראנט וגריפין הוא לא זכה בתואר רוקי העונה, והוא היה צריך להמתין עד עונתו החמישית כדי להעמיד ממוצע של 10+ נקודות למשחק. הסיבה השנייה היא שמתוקף תפקידו כרכז ומנהיג נאש למד להכניס את הצוות המסייע לעניינים, והיום הוא בסך הכל עושה את זה מחוץ לתחומי המגרש.
הנטס סיימו את העונה הסדירה במקום השני במזרח אחרי שב-72 משחקים עלו עם 38 (!) חמישיות שונות, רובן בלית ברירה. הטרייד של הארדן והפציעה של ספנסר דינווידי דיללו משמעותית את הסגל, ואם תוסיפו את כל המשחקים שהביג 3 פספסו (78), תבינו שיש קבוצה אמיתית בברוקלין מעבר לכוכבים, ולנאש חלק גדול בכך.
ברוס בראון עבר לעיר הגדולה אחרי שנתיים שקטות בדטרויט ומיד הפך לאחד השחקנים הכי חשובים בקונטנדרית, הסנטר הצעיר ניקולאס קלקסטון החל לקבל קרדיט, ג'ף גרין פורח מחדש בגיל 34 בעמדה 5, גריפין שומר כפי שלא שמר בחייו והרכש מצסק"א מוסקבה מתגלה כבינגו. ביחד עם הצלפים ג'ו האריס ולנדרי שאמט ברוקלין הגיעה למצב שכשכל השלישייה שלה על הפרקט - זה בסך הכל בונוס, ואנחנו רואים את זה בפלייאוף הנוכחי.
בברוקלין מספרים שנאש מתייחס לכל השחקנים שלו באופן שווה, בין אם מדובר באחד משלושת הכוכבים או בשחקן האחרון ברוטציה. הוא יוצא לריצות עם שחקני הספסל ודואג שתהיה להם מיני קבוצה משל עצמם, שתגיע לאימונים יותר מוקדם על מנת שיהיו מוכנים עד כמה שניתן לרגע האמת, והעונה הוא בהחלט נהנה מאותם שחקנים שלמדו להתעלות בהיעדרם של אחרים. "סטיב תמיד שואל אותנו אם הכל בסדר", שיתף שאמט. "הוא מדבר איתנו על כדורסל ועל דברים מחוץ לכדורסל". וככה, בין היתר, נבנית כימיה.
עם כל הכבוד ליחסי אנוש עם הכוכבים והאמונה בשחקני המשנה, נאש מוכיח שבכל זאת יש לו מה למכור מבחינה טקטית. נתחיל עם כמה מספרים: ברוקלין רשמה בעונה הסדירה את ההתקפה הטובה בהיסטוריה עם 118.3 נקודות כל 100 פוזשנים ובפלייאוף היא קולעת ב-50% מהשדה, 43% משלוש ו-91% *כקבוצה*. רק תשעה *שחקנים* בהיסטוריה נכנס למועדון ה-90/40/50, כן? מן הראוי שהקבוצה הראשונה שתעמיד מספרים כאלו תהיה של נאש, שעשה זאת כשחקן בארבע עונות שונות, יותר מכל אחד אחר.
בארצות הברית תיארו את הסדרה בין ברוקלין למילווקי כ"גמר האמיתי", אבל גם בהיעדרו של הארדן הנטס מציגים כדורסל אדיר ועד כה נאש מביס את מייק בודנהולזר המנוסה בקרב על הקווים. רק לפני חודש ברוקלין הפסידה פעמיים ליאניס אנטטוקומפו וחבריו, ובפלייאוף היא עשתה את ההתאמות הנדרשות.
בשלושת המפגשים בין הקבוצות בעונה הסדירה הבאקס לקחו 37 זריקות יותר ואיבדו את הכדור 19 פעמים פחות, בעוד שבינתיים בחצי גמר המזרח הנטס לקחו שבע זריקות יותר ואיבדו את הכדור 14 פעמים פחות. מעבר להתקפה המפורסמת, חניכיו של נאש עוצרים בסדרה את מילווקי על 96.5 נקודות למשחק אחרי שלאורך העונה הסדירה הבאקס הובילו את הליגה עם 120.1 נק' למשחק.
יאניס נראה חסר אונים בשני צדי המגרש וברוקלין מענישה את הטיפול השגוי של מילווקי בחסימות ובעזרות בהגנה על ידי סלים מחצי מרחק ומחוץ לקשת. בנוסף, במשחק מס' 1 דוראנט קבע שיא עונתי של הכי הרבה מהלכי פיקנ'רול כמוביל כדור, דבר שחזר על עצמו כמעט באותה תדירות במשחק מס' 2, ובאותו משחק 2 הבאקס רשמו את הקצב הכי איטי שלהם עד כה העונה, מה שבדיעבד כמובן שיחק לטובת הנטס.
מאחורי כל הדומיננטיות של ברוקלין ובין כל הנבלים שאולי גרמו לכם קצת פחות להתחבר לקבוצה, תמצאו את סטיב נאש, הבחור הקנדי עם מוח הכדורסל המבריק שאי אפשר לא לאהוב. מי שסיים השבוע במקום השישי במירוץ לתואר מאמן העונה נותן לכולנו שיעור בכימיה, ואם השיעור הזה יימשך כפי שהתחיל, בלי שאף אחד מהתלמידים יעשה בעיות, ייתכן שהפרופסור וכיתת המחוננים שלו יהפכו לסטיב קר וגולדן סטייט 2.0.