אברהם גרנט ידע מספר רגעי שיא בקריירת האימון שלו, אבל אם יש עונה שהוא היה בוודאי שמח למחוק מהרזומה זו עונת 2010/11. הישראלי מונה למשרת המאמן בווסטהאם, בה קיבל סגל שהיה יכול בקלות להתחרות בחלק העליון של טבלת הפרמייר ליג, אבל בפועל הוא היה אחראי על ירידת ליגה משפילה במיוחד. עשור אחרי, ב"אתלטיק" פרסמו כתבה נרחבת עם כל הסיפורים מאותה עונה שלא מוציאים את גרנט טוב, בלשון המעטה.
"בווסטהאם האמינו שגרנט יש יכולות אימון טובות יותר, זאת לאחר שהוביל את צ'לסי לגמר ליגת האלופות ב-2008 ואת פורטסמות' לגמר הגביע האנגלי ב-2010", נכתב בפתיחת הכתבה בתוספת ציטוט של הבעלים לשעבר דייויד סאליבן: "אנחנו בטוחים שגרנט הוא האיש המתאים לתפקיד". גרנט החליף את ג'פראנקו זולה וסטיב קלארק שהגיעו עם הפטישים למקום ה-17 בעונה שלפני, והוא היה אמור להיות זה שיוביל אותם למעלה, מה שכמובן לא קרה.
שוער ווסטהאם באותם ימים היה רוברט גרין, שבקיץ שקדם לעונה הזו עוד שיחק בנבחרת אנגליה במונדיאל 2010, סיפר: "במשחק ההכנה מול MK דונס ידעתי שאנחנו בצרות. זה הרגע בו השעונים המעוררים צלצלו. מישהו שאל אותי מה אני חושב ועניתי: 'או שגרנט גאון או שאכלנו אותה'".
בקדם העונה ווסטהאם הרשימה ורשמה שבעה משחקים ללא הפסד, אבל בליגה הפסידה בכל ארבעת המשחקים הראשונים שלה. "לא הייתה שום שיטה וזה היה קשה. לפעמים גרנט היה מאחר לאימונים והוא היה מאוד נינוח ושאנן. זה לא מה שהשחקנים שלנו היו צריכים, יכולות האימון שלו לא התאימו לסגל", סיפר שחקן עבר של ווסטהאם שנשאר אנונימי.
"זולה היה אדם מאושר וקופצני שתמיד היה אופטימי, גרנט היה ההפך הגמור. לפעמים הוא והצוות שלו היו נתקעים בישיבות וראיתי אותם ממהרים למגרש האימון כאילו שכחו שאמור להיות אימון", הוסיף. "הייתי מגיע לאימון 15-20 דקות לפני הזמן ולא היה מונח אפילו קונוס אחד. האימונים היו מאוד שטחיים כי האנשים לא היו בזון מנטלי. זה שיגע אותי. זו הייתה השנה הקשה בקריירה שלי".
גרין סיפר על אירוע נוסף, במשחק מול ארסנל: "אני, סקוט פארקר, מאט אפסון וקרלטון קול עמדנו במנהרת השחקנים ותהינו באיזה מערך אנחנו משחקים. גרנט רצה שנשחק 4-2-4 ובסוף עלינו למגרש והמערך השתנה ל-4-5-1. פשוט טירוף. באמצע המשחק כשהצלחנו לשמור על שוויון, הוא רצה להעלות מהספסל את ז'וליין פובר וכולנו אמרנו לו: 'לא צריך, אנחנו בסדר. בסוף גרנט העלה אותו וספגנו".
"אחרי המשחק, אני ופארקר ישבנו במקלחת ופשוט לא יכולנו לדבר. כמעט השגנו שוויון בגדר נס. פתאום גרנט הגיע ואמר לנו כל הכבוד, סקוט הסתכל עליו במבט של 'לך לעזאזל'. המשכנו להפסיד, שחקנים הגיעו באיחור לאימונים. אי אפשר לנהל מועדון ככה".
"שיחקנו מול צ'לסי בסטמפורד ברידג'", נזכר גרין בנוסף. "ג'ון אובי מיקל היה הקשר המוביל שלהם וכולנו ידענו שצריך לסגור אותו, אז פארקר הלך לגרנט ושאל אותו: 'מתי אתה רוצה שנסגור אותו?', גרנט ענה: 'אתם תחליטו על המגרש', פארקר השיב: 'לא, בגלל שאני יכול להחליט משהו אחד ושחקן אחר משהו אחר. צריכה להיות בינינו הסכמה לפני'. דברים כאלה קרו כל הזמן".
"ירידת ליגה כואבת יותר מהכל בכדורגל והעונה הזאת הייתה הדבר הכי כואב שחוויתי. אני אומר את זה הרבה שהעונה הזו היא הסיבה שעזבתי את ווסטהאם. לא יכולתי לסלוח לעצמי על הדברים שקרו. אנחנו, השחקנים, התחננו ועשינו כל מה שניתן כדי לתקן את המצב, אבל בסוף זה לא היה מספיק. ידענו שהירידה מגיעה, אבל לא יכולנו לעשות שום דבר נגדה", סיכם גרין.