גומלין חצי גמר ליגת האלופות 2008 - צ'לסי מול ליברפול. אברם גרנט מוביל את הבלוז לאחד ההישגים הגדולים בתולדותיהם דאז עם 2:3 בסטמפורד ברידג' ששלח אותם לגמר, דווקא בערב יום השואה וכשעל שרוול חולצתו סרט שחור עם טלאי צהוב. עבור המאמן הוותיק זה היה רק נקודה אחת בדרך שלו להצנחת זכר השואה.
"אני זוכר שלא ידעתי מה לעשות. החלטתי באותו היום לענוד טלאי שחור עם נקודה צהובה כדי לעשות טוב ליהודים ולניצולים שיראו שלא שוכחים אותם", סיפר גרנט בראיון מיוחד ל"מגרש פתוח". "מה שהפתיע אותי זה שמחצית מהשאלות במסע"ת סיום המשחק היו לגבי הטלאי הצהוב, וזה מראה על בורות. הרבה לא יודעים מה קרה שם, השאלות היו ברמה הבסיסית ביותר. לא אשכח לעולם שאחד העיתונאים בסוף המסע"ת שאל אותי אם אני יכול להסביר לו על השואה כי הוא לא יודע מה זה. חשוב מאוד לדבר, להנציח ולעשות כל מה שאפשר שאנשים יזכרו - שנאה מובילה לדברים לא טובים".
מי שדואגת במיוחד להנציח את זכר השואה ולהילחם באנטישמיות היא צ'לסי אותה מוביל רומן אברמוביץ'. "זה בוער בעצמותיו ושל יהודים רבים, אבל לו יש את היכולות לעשות את זה ולרתום עצמו למטרה כל כך חשובה. יש הרבה בעלי קבוצות יהודים באנגליה והייתי רוצה שכולם יעשו את אותו הדבר" טען גרנט. "המלחמה באנטישמיות היא מלחמה אינסופית והיא צריכה להתחיל מחינוך בבתי הספר. אני מסתובב בעולם הרבה ויש הרבה מאוד בורות, יש הרבה אנטישמים שלא יודעים שהם כאלו. צריך לנסות להחדיר את זה בכל העולם, ויש היום יותר היענות".
בנוסף דיבר גרנט על חלקו האישי בזכרון השואה: "יום השואה מונצח בכל מיני מקומות בעולם וזו השנה השנייה בה אני עורך כנס בו אני מנציח את זכרו של אבי וכל קורבנות השואה שקולם ימשיך להישמע. הופיעו אמנים שאם היטלר היה מצליח במלאכתו הם לא היו נמצאים - אדיר מילר, איילת זורר, נועה קירל וגל גדות ודיברו על הקשר שלהם. אבי היה שואל אותי תמיד למה אני כל כך עצוב? הרי היטלר לא הצליח במשימתו ואם היה מצליח לא אני הייתי קיים ולא אתה היית קיים".
גרנט המשיך לספר את סיפורו של אביו: "הוא היה אדם מאוד מיוחד. הוא קבר את הוריו במו ידיו כשהיה בן 13. הם מתו מקור ורעב ולמרות זאת הוא היה בנאדם מאוד אופטימי ושמח מאוד. זה מראה שלכולנו יש את זכות הבחירה. אם הוא היה מריר ותאב נקם לא היו באים אליו בטענות, בעקבות הזוועות שעבר, אבל הוא בחר להסתכל קדימה".
"אני זוכר שבשנת 2000 כשהתחלתי לגלות איפה גדל, הוא סיפר לי שכשסיים את בית הספר הוא היה צריך לרוץ הביתה כדי שאנטישמים לא יכו אותו", המשיך גרנט. "אבי שאל אותי כשביקרתי שם מדוע אני שקוע בעבר, ואמרתי שאני לא שקוע בעבר אלא רוצה לדעת על העבר. כל הדור הזה הם שורדי שואה ודור מופלא והקים פה מדינה אדירה".
"ב-2008, יום לאחר חצי גמר ליגת האלופות הגעתי לאושוויץ ואמרתי ל-12,000 ילדים שכשהם יגיעו לגילי לא יהיה אף אחד שיספר להם כעדות חיה את מה שאבא עבר שם. שנה לאחר מכן אבי נפטר ואמרתי שם שגם לי אין כבר מי שיספר לי. אמרתי לילדים שלי שעליהם מוטלת הזכות, האחריות והחובה להמשיך ולספר. יש היום מי שרוצה להשכיח את זה וזה לא טוב, כי זה יכול לחזור בצורה כזו או אחרת. לכן אני מוכן להירתם בכל דבר לזיכרון הזה".