אימפריות נופלות לאט: הקריסה של הפועל ובית"ר

הפועל תל אביב מזכירה את הימים השחורים שלה. אני לא זוכר את הקבוצה הזו, שפעם הייתה הרבה יותר מפוארת, מתבטלת כך במשחק כדורגל, בייחוד בדרבי. נתחיל מהסוף - אם מסתכלים על הסטטיסטיקה רואים לא מעט נתונים שליליים יבשים, דוגמת הפרש השערים וכמות האיומים (3:17) שהיו בדרבי אמש (שני). אבל הדבר המשמעותי ביותר במשחק דרבי זה נתוני הלחימה, מה שבדרך כלל שמאפיין את ההתמודדות הכל כך תוססת.

המשחקים בין הפועל למכבי בעבר תמיד היו מאופיינים בברוטליות, פיזיות, לחימה - הכל. אבל הדרבי הזה הפעם היה אחד החד צדדיים בהיסטוריה, וזו כנראה לא אמירה מוגזמת. אפילו בעונת הירידה שלה הפועל ת"א לא נראתה ככה. דרבי זה קודם כל נשמה, אבל נועלת הטבלה סיפקה משחק שפל. מעולם לא היה הפסד כזה בפערים כאלה, גם ביכולת וגם בתוצאה הסופית. השפלה.

בדרבי הקבוצות עושות הכל, לפעמים באגרסיביות יתר, במטרה להיות הקבוצה הבכירה בעיר. הפעם לא היה כלום. הקבוצה באה להחתים כרטיס. בקושי היו עבירות, אולי צהוב אחד או שניים. בכל משחק רגיל אתה רואה קבוצת תחתית נלחמת, כי היא מבינה שהיא צריכה לעשות איזה 20-30 עבירות במטרה להיאבק על מקומה בליגה. אתמול הפועל בקושי רשמה 10. זו לא קבוצה שנלחמת על חייה. דרבי זה ה-משחק של כל מועדון, אבל האדומים היו ממש מחוץ לעניינים.

זה גם בא לידי ביטוי בשיטה של ניר קלינגר. כמעט ולא ראינו את הקבוצה שלו מאיימת או עוברת את האמצע, אלא בעיקר מתבצרת וחוזרת אחורה. מנגד, עד הדקה ה-60 מכבי איימה פעמים בודדות ובקושי מצאה את המסגרת. לאחר מכן היא הגיעה לממוצע שלה עם האיומים במחצית השנייה. והפועל? כלום. הרקורד שלה לאורך ההיסטוריה הוא הרבה יותר טוב מזה. כששחקן לובש את החולצה של הקבוצה, הוא צריך לדעת שהיא צריכה להיות קרועה בסיום. אתמול לא ראינו שום סממן כזה בבלומפילד מצורת המשחק של האדומים.

כעת הפועל ת"א עומדת בפרשת דרכים שלא נראתה מעולם. אתה יכול להיות בתחתית עם הקבוצה שלך, אבל לשחק בצורה כזאת אסור. מבחינתי, מה שראיתי אתמול הזכיר לי כמו משחק של קבוצת בוגרים נגד קבוצת ילדים. במחצית השנייה מכבי פשוט השפילה אותה, הפועל בקושי דגדגה. מעבר לזה, החבורה מחודורוב הפסידה בכל חמשת הדרבים האחרונים, וזה דבר די מחריד. מי שמכיר את הקרבות האלה מכל הצדדים יודע שדברים כאלה לא יכולים להתקיים. לפני הכדורגל, זה קודם כל מלחמה.

אז מה הלאה מבחינת המועדון הזה? אובייקטיבית, להפועל חסר מחץ בהתקפה. אתה לא יכול ללכת עם חלוץ אחד וחצי ולנסות לדגדג את היריבות שלך, בטח לא את מכבי ת"א או מכבי חיפה או מישהי אחרת מהצמרת. צריך להגיע למשחק במטרה להבקיע, בייחוד עכשיו במצב של פיגור כזה בטבלה. להביא חלוץ מהליגה השנייה זה לא מספיק, ועומרי אלטמן לבד לא יכול לעשות הכל, והוא גם ככה מקרטע. זאת הסיבה המרכזית שהקבוצה כבשה רק ארבע פעמים העונה. חיזוק בינואר זה סופר חשוב, אבל זה גם צריך להיעשות בחוכמה.

מהצד השני, במכבי ת"א רואים שיש שיפור מסוים. בשני המשחקים האחרונים רואים יותר סדר, שכן המאמן הפך את השיטה ל-4-3-3 ומשתמש בכלים שלו נכון. ההפתעה של ואן לוון היתה הצבתו של בן חיים, שסוף סוף הראה ניצוצות מהתקופה הטובה שלו. הוא עבר שנתיים לא פשוטות של פציעה, ירידה ביכולת ולא שיחק זמן רב. הוא חזר לארץ ורואים שהוא לקח את עצמו בידיים. מבחינה טקטית, הוא השתמש בחיתוכים שלו, משהו ששחקני הכנף בקבוצה כמוהו וכמו יונתן כהן יכולים צריכים לעשות כדי לאיים. בעזרתו נפתחה ההגנה של הפועל. וכהן? הוא במחצית השנייה נתן הצגה בפני עצמה, הבקיע ובישל. הוא היום הכוכב של הצהובים.

אין לי ספק שעם הסגל הזה האלופה יכולה לחזור להתבסס בצמרת. למרות האילוצים של הלו"ז הצפוף והצורך ברוטציה, קבוצה כמו מכבי ת"א עמידה בפני דבר כזה. יכול להיות שהסגל שלה אפילו יותר טוב משל מכבי חיפה, לה יש פחות מחליפים טובים. במכבי ת"א אתה יכול להכניס את כל ההרכב השני ולא תרגיש ירידה בעוצמה. זה מה שקרה בדרבי. ראוי לציין גם את אבי ריקן, שסוף סוף נתנו לו לשחק. הוא לדעתי בורג מאוד חשוב.

נעבור לבית"ר. הקבוצה מהבירה אמנם הפסידה רק בגלל שער בדקה ה-93, אבל גם היא מאוד מאוד חלשה. זו לא בית"ר של השנים הקודמות, וגם היא באמת זקוקה לחיזוק כדי לא להגיע למצב של הפועל ת"א. יש לקבוצה בעיה מאוד קשה בקישור, אין אספקה לחלוצים. אין ספק שיש חלוצים טובים, שחקנים שיכולים להגיע למצבים, אבל צורת המשחק לא מספיק טובה. היריבות באות מהקווים בקלות, וגם עם אשדוד זה קרה.

אם נסתכל על שחקן אחד ספציפי, אז עלי מוחמד לא מצדיק בכלל את הכסף שהשקיעו עליו. הנתונים שלו לא מספיק טובים. ראו את זה תקופה ארוכה, וגם אתמול במשחק הוא החמיץ הזדמנות של שער בטוח. אמנם הוא גם כבש, אבל זה הרבה מעבר לזה, גם מבחינה הגנתית. ובכלל, הסגל כולו לא מאורגן טוב, לליגה זה לא מספיק.