יד לשלום: אוהדי בית"ר י-ם צריכים להתאחד

סוף אוגוסט 2013. אני ואשתי הטרייה עושים את דרכנו לשבת חתן שלנו, כשלפתע אני קולט באמצע הכביש המהיר רכב שעושה פרסה מהירה וחדה במקום שבו אסור לעשות פרסה ובתוך שנייה אני מבין שאני נכנס בו מאחורה בעוצמה או שאני זורק את עצמי למדרכה. מהבהלה, אני שובר ימינה ועולה ברעש גדול על המדרכה. עשן לבן יצא מהרכב, כריות האוויר נפתחו, חזית האוטו התפרקה ואנחנו - למזלנו - יצאנו מהסיפור בנס, עם כאבי גב בלבד.
 
שם הבנתי לעומק את המושג שאותו אמר לי פעם איש חכם. בכל שמחה יש גם צער. בכל טוב יש גם רע. כשכולם שמחים וצוהלים בברית,  יש תינוק קטן שבוכה. כשהבת שלך מתחתנת, היא על הדרך גם עוזבת את הבית ומשנה את שם המשפחה. וזה עושה צביטה קטנה בלב. אין טוב בלי קצת רע, ואין רע בלי קצת טוב. סבא נפטר זה רע, אבל זה גם קצת טוב כי הוא סבל הרבה בשנותיו האחרונות. "עין במר בוכה, ולב שמח".

בעלים חדש מגיע לבית"ר ירושלים, והבלאגן בקהל בשיאו. מי היה מאמין שיקראו לו מוחמד? אף אחד. אבל אנחנו חיים בעולם משוגע מאוד ובתקופה הזויה שתיחרט בדפי ההיסטוריה. והיום? היום אנחנו מושיטים יד אמיתית של שלום לאדם שהממשלה שלו חתמה על הסכם שלום עם ישראל.
 
כילד שגדל בפחד מתמיד בירושלים, ראה אוטובוסים מתעופפים באוויר ואיבד חברים ומכרים בטרור - אני מודה שהמחשבה על האפשרות של שחקן ערבי לובש את מדי המנורה לא פשוטה לי. אבל המסר שלי היום הוא שונה וחשוב: השלום גדול יותר מכל המלחמות והעקרונות המטופשים שלנו! החיים שלנו קצרים מדי בשביל לשקוע במלחמות מיותרות!

ככהן, גדלתי על המשנה המפורסמת "הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום". השלום תמיד עדיף על המלחמה. כמחנך כיתה י"ב, אני אומר לתלמידיי ש"החיים זה אמנות השלום והפשרה", שכן "אין אדם יוצא מהעולם הזה וחצי תאוותו בידו".

ועכשיו לת'כלס.
א. אם נפעיל את ההיגיון הבריא, נבין כולנו שבעלים מוסלמי שחפץ לעשות עימנו שלום ולהשקיע בנו מזמנו ומהונו חייב לקבל מאיתנו חיבוק ענק. מה ההתלבטות בכלל?

ב. שחקן מוסלמי שבא מרחבי העולם (ואין לו שום קשר ורקע לסכסוך הפלסטיני-ישראלי) לא שונה בעייני משחקן נוצרי זר אחר. שניהם "שכירי חרב" שבאים לשחק טוב ולקבל כסף - ולכן, גם לזה אין לי שום התנגדות. אין לי כלום איתו ואין לו כלום איתי, שיעשה את העבודה שלו וזהו.
 
ובדיוק בנקודה הזאת אני רוצה לומר להם מכל הלב - אם על הפרק עומד מצד אחד בעלים מוסלמי, אוהב ישראל, ואפשרות שאולי יגיע לכאן בעתיד "שחקן ערבי", ובצד השני עומדת מלחמת אחים, פגיעה במועדון וסילוק רוכש שיכול לקחת אותנו לתארים ולליגת האלופות - אז ברור לכל בר דעת מה עדיף כאן: השלום ושלמות המועדון.

קשה לכם לקבל את זה? בואו תדברו בצורה מכובדת. לרסס גרפיטי כולנו יודעים, אבל זו לא הדרך ולא הצורה. לפעמים בחיים צריך לבלוע צפרדעים, אין מה לעשות. לא הכל מושלם בחיים. למעשה, הרוב לא מושלם. לא אתה, ולא אשתך ולא המשפחה שלך. אף אחד לא מושלם. שדכן זקן אמר פעם "זוג מושלם יש רק בחנות נעליים", ואוי כמה שהוא צדק. אם המחיר של העמידה על הכאילו עקרונות הללו הוא מלחמת אחים ופגיעה במועדון, אז תעמדו מול המראה ותשאלו את עצמכם האם לא עשיתם מהעיקר טפל ומהטפל עיקר?

בית"ר ירושלים וההצלחה שלה הם מעל הכל. מעל המזרחי, המערבי, השחקן הזה או הבעלים ההוא. זה העיקר. כל השאר טפל, נתון לפרשנות של כולם, ולא שווה את מלחמות האחים.

ועכשיו לת'כלס 2.
חברי לה פמיליה ותומכיהם המתנגדים לעסקה שרוצים לגרור אותנו שוב למלחמות מיותרות, אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה - תספרו עד עשר. תחשבו בהיגיון. אם חלילה גם חליפה וחוגג ירימו ידיים וילכו, מי יבוא במקומם? איזה בעלים שפוי בדעתו ירצה בכלל להיכנס לכדורגל כשלא ברור מתי יחזור הקהל למגרשים? האם מלחמה שתקרע את הקהל לגזרים (שוב) שווה את העקרונות האלה? האם הפגיעה בתדמית המועדון ובמורל הגם ככה נמוך של השחקנים שווים את זה? איזה ניצחון אתם מבקשים להשיג פה? הלא בדיוק על זה נאמר "עוד ניצחון כזה ואבדנו". הניתוח שלכם "יצליח", אבל החולה ימות. תבריחו את הבעלים ונשאר כולנו בלי כלום.

ואז מה? הרי אתם תצרו חור בספינה שיטביע את כולנו יחד! (ספויילר: לא ניתן לכם לעשות זאת, בעוצמה ובאהבה נהדוף הפעם כל ניסיון להשתיק את הרוב הדומם שתומך לחלוטין בהסכם). לכן, אני אומר: תעצרו מיד את הטירוף הזה ותגנו אותו לפני שיהיה מאוחר מידי! 

לסיום, גם למתנגדי הארגון וגם לאוהבי הארגון - חשוב לזכור שהחיים הם לא שחור ולבן. אותו אדם שאתה רואה בו כאויב האומה עכשיו, נתן המון שעות, אנרגיות וכספים למען הצבע והעידוד ביציע, והלך עם חבריו אחרי הקבוצה לכל חור בארץ. אל תמהרו לזלזל בהם ולקחת מהם את הטוב שבכל זאת הם עשו ביציעים, אך באותה נשימה אל תחששו לומר את האמת ולתמוך בהסכם ההיסטורי הזה.

אני נושא תפילה לריבונו של עולם שלא נראה יותר מראות עצובים של פילוג בקהל, אותם מראות שהתקשורת מכל העולם כל כך מחכה לראות ולהבליט. אנא, בואו לא ניתן להם את התענוג הזה. בואו נבין שבית"ר והשלום עדיפים על פני כל עקרון אחר, ונעצור את המחלוקת הזאת בזמן. נסיים בברכת "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".