שון רייט-פיליפס הגיח לתודעה של כולנו בתור "ילד פלא". הבן של איאן רייט איים להיות אפילו גדול מאביו, כשהחל לשחק בגיל 18 במדיה של מנצ'סטר סיטי. מאז, הוא עבר לא מעט תחנות (כולל צ'לסי, קווינס פארק ריינג'רס ושתי קבוצות בארצות הברית) עד שפרש בגיל 36, רחוק מלממש את ההבטחה. מאז הפרישה, רייט-פיליפס מנסה לבנות לעצמו קריירה כמאמן נוער, והתראיין ל"אתלטיק" - בעיקר על יחסיו עם ז'וזה מוריניו, שאימן אותו בצ'לסי.
"מוריניו יותר מתוחכם ממה שחושבים", גילה קצת על הטקטיקות של המאמן הפורטוגלי מול התקשורת. "תמיד יש סיבה לכל מהלך שלו. אנחנו, כשחקנים, תמיד שמנו לב למה שהוא אמר - והוא אף פעם לא עורר מהומה סתם. אי אפשר לעבוד עליו. אם אתה מתכוון להטיל בו ספק, הוא יוריד את זה מהפרק מיד. הוא חושב תמיד צעד אחד קדימה, שזה מדהים".
"כששיחקתי ב-2006/07, עלינו נגד טוטנהאם בגביע האנגלי. הוא לקח אותי הצידה ואמר לי: 'אתה לא תפתח היום, אבל אני אעלה אותך כמחליף כדי להשוות, ואז תפתח במשחק החוזר" - וזה בדיוק מה שהיה! כשמנג'ר עושה דבר כזה, אתה חייב לתת בו אמון. אפילו כשעזבתי", הוא התוודה, "ושיחקתי עם קווינס פארק ריינג'רס נגד צ'לסי, הוא בא אליי ושאל אותי: 'מה שלומך? מה שלום הילד?', הוא דיבר איתי כי הוא באמת דאג".
באופן טבעי, רייט-פיליפס התייחס גם לעזיבה של "המיוחד" - והגעתו של אברהם גרנט: "הופתעתי כשז'וזה הלך. לא ראיתי את זה בא. הגענו לאימון והוא אמר לנו - 'אני הולך', וכולם נדהמו. כשגרנט מונה? לא יודע מה לענות. הוא היה מנהל ספורטיבי, ובאיזשהו שלב הפך למנג'ר. כשהוא המאמן, אתה פשוט זורם את זה. אם תתן לשינוי להשפיע עליך, לא תוכל להצליח כקבוצה".
בנוסף, הוא התייחס גם למנצ'סטר סיטי - הקבוצה בה גדל ואליה גם חזר בסוף הקריירה. "סיטי היתה כמו רכבת הרים של רגשות. תמיד ידעתי שאני אפרוש במדיה. למדתי המון משחקנים כמו עלי בנארביה, פול דיקוב, שון גואטר ואייל ברקוביץ'. השחקנים האלה עיצבו את היכולת שלי, הם לימדו אותי לשחק לא רק דרך כדרור, אלא גם בלי הכדור".