לג'ון הארטסון היתה קריירה מרשימה: החלוץ הוולשי שיחק בלא מעט קבוצות, בהן ארסנל, ווימבלדון, סלטיק ונוריץ', הופיע לא פחות מ-51 פעמים במדי הנבחרת הלאומית שלו וכבש 14 שערים. בסה"כ, הוא סגר קריירה בת 16 שנה, עם לא מעט הישגים, אבל סביר להניח שלשם הזה יש אסוציאציה אחת, בעיני לא מעט ישראלים - אבל לא רק: בעיטה בפרצוף.
זה קרה בחודש ספטמבר 1998. במהלך אימון בווסטהאם, הארטסון תיקל את חברו לקבוצה, אייל ברקוביץ', באופן חריף (לפחות לדעתו של "ברקו"). הקשר הישראלי דחף את הארטסון, שבתגובה בעט בפרצופו בחוזקה. הארטסון נקנס, ואף הביע חרטה לא פעם. היום (שישי), במסגרת ראיון בפודקאסט בריטי, הוא סיפר את הסיפור המלא מאחורי התקרית, כמו גם את ההשלכות שלה.
"הייתי בן 21, ואייל היה בחור נהדר, שום דבר אישי בינינו. ג'ון מונקור (חבר נוסף לקבוצה) מסר לי את הכדור, וברקוביץ' חטף אותו. הוא רץ 15-20 מטר קדימה, רדפתי אחריו כדי להשיג את הכדור. תיקלתי אותו מאחורה, וכשהוא נפל באתי להרים אותו מהרצפה. בתגובה, הוא דחף אותי - לא הרגשתי את הדחיפה, אבל פשוט התפוצצתי".
"אני לא יודע למה הייתי כל כך עצבני. זו בוודאות החרטה הגדולה בחיים שלי. אסור היה לי לעשות את זה. התנצלתי, נקנסתי ע"י ההתאחדות, הושעיתי וכמובן קיבלתי את כל הביקורות על זה. זה היה מדהים, הייתי בכותרות של כל עיתון. נסעתי לצרפת כדי להתאמן, עד כדי כך המצב היה גרוע שהייתי צריך לעזוב את המדינה. הבאתי המון בושה למשפחה שלי, לאמא ואבא שלי, אנשים דפקו אצלם בדלת".
"לפני כמה שנים, היה משחק בין וויילס לישראל, ורציתי להסתובב בעיר. הייתי עם כריס קולמן (אז עוזר המאמן), אבל החלטתי לצאת לג'וגינג בעצמי. הלכתי לשתות קפה, ופתאום אייל ברקוביץ' היה שם! פתאום היו גם צלמים. אחרי כל כך הרבה שנים, פתאום שתינו תה יחד כמו שני חברים, אחרי כל מה שהיה".