שברו נשיא: עד כמה תרמה ה-NBA למהפך בבית הלבן?
עם קמפיין לעידוד הצבעה בכל ערב, הצבת קלפיות באולמות ויציאה לרחובות, נדמה שבשנת 2020, שחקני הליגה הבינו שהפעם יש להם הזדמנות נדירה לסייע להחלפת טראמפ שאינו מאמין בסולם הערכים שלהם. עם התוצאות המסתמנות, נראה שמטרותיהם הושגו
באפריל האחרון, כשהקורונה שיתקה את העולם והספורט העיקרי בכותרות היה "הריקוד האחרון", תהו הצופים מה עוד יכול כדורסלן לעשות כדי להיות גדול יותר ממייקל ג'ורדן. חצי שנה מאוחר יותר, הדאבל של לברון ג'יימס הוא הדבר הכי קרוב שאפשר לדמיין.
באוקטובר ג'יימס לקח אליפות עם הלייקרס, טבעת רביעית עבורו בשלושה מועדונים שונים, תמיד עם תואר ה-MVP של הגמר, וכל זאת בהופעה עשירית שלו בגמר, בגיל 35. אבל מהעונה הזו הוא יזכור גם יום אחד ביוני, ארבעה חודשים קודם, כשהודיע על הקמת ארגון More than a vote. "כן, אנחנו רוצים שתצא להצביע, אבל אנחנו גם הולכים להסביר לך איך לעשות זאת, ואיך הצד השני ינסה למנוע ממך להצביע", הסביר את הרציונל בהקמת הארגון. כך אם ג'ו ביידן, כפי שמסתמן, ייכנס לבית הלבן, לברון יוכל לסמן וי ענק על הישג נוסף.
בלי להישאב יותר מדי לענייני ביורוקרטיה אמריקאים - נדמה לי שמזה היה לנו מספיק בימים האחרונים, ועוד יהיה - הרפובליקנים הערימו בחודשים האחרונים קשיים ומכשולים שנועדו לגרום לירידה באחוזי ההצבעה בעיקר בקרב שחורים, שברובם מצביעים למפלגה הדמוקרטית. בתגובה, ג'יימס ואנשיו גייסו סלבריטאים וספורטאים, מקווין הארט לכוכב הפוטבול פטריק מהומס, מהאתלטית אליסון פליקס לזמרת טוני ברקסטון, מהטניסאית סלואן סטיבנס לכדורגלן ג'וזי אלטידור, מכוכב הבייסבול לשעבר סי.סי סבאתי'ה עד לשדרנית מריה טיילור - שפעלו בקרב קהילות שחורות כדי למנוע את דיכוי ההצבעה.
בתוך מספר חודשים, גייס הארגון 10,000 מתנדבים לקלפיות שנועדו להקל על ההצבעה ולשמור על הסדר. זה היה השלב הראשון. בשלב השני, התמקד הארגון ב-11 ערים ברחבי ארה"ב בהן יש אוכלוסיות שחורות גדולות - ביניהן דטרויט ופלינט ממישיגן, מילווקי בוויסקונסין, ופילדלפיה בפנסילבניה. עוד אחד מהמצטרפים הראשונים לארגון היה טריי יאנג מאטלנטה, ג'ורג'יה. תזכרו רגע את הערים האלה.
בסופו של דבר, אחרי לילה ראשון של מפות מבולבלות ומומנטום של הנשיא דונלד טראמפ, עברה ההכרעה לידיים של חמש מדינות מתנדנדות בהן התבצעה הספירה בימים העוקבים - ארבע מהן במזרח: וויסקונסין, מישיגן, פנסילבניה וג'ורג'יה. בכולן, לפחות נכון לעכשיו, נראה שהערים הגדולות הכריעו את הכף לטובת ביידן (ייתכן שזה יקרה גם בשארלוט, צפון קרוליינה, אך שם הספירה תסתיים רק בשבוע הבא). ובעוד אי אפשר לאמוד סטטיסטית את ההשפעה של ספורטאים בכלל ושחקני ה-NBA בפרט על כך, אל תפסלו אפשרות לרשום ל-NBA אסיסט.
כדור השלג של היל
ג'ורג' היל לא יזכה בתואר ה-MVP של הליגה, אבל בתוך הישורת האחרונה של בחירות 2020, מגיע לו איזשהו תואר. כנראה שלא היו הרבה רגעים משמעותיים כמו מה שקרה באותו בוקר בשלהי אוגוסט, אז, לאחר הירי בג'ייקוב בלייק השחור בקנושה, וויסקונסין, היל הודיע שהוא מעוניין לשבת בחוץ כמחאה ולא להשתתף במשחק נגד אורלנדו. כאשר חבריו לקבוצה גילו זאת, הם החליטו לשבות איתו בסולידריות.
"זה לא היה תעלול יחסי ציבור, זה בא מהלב", הסביר בדיעבד. התוצאה של אותה השבתה היתה אחד הימים הכאוטיים שידעה הליגה, כאשר כל יתר המשחקים נדחו, ובתום ישיבה אל תוך הלילה, נראה שהעונה כולה בסימן פיצוץ; רק כאשר לברון, כריס פול ושחקנים נוספים העלו על הקו בחור בשם ברק אובמה, הוא סייע להם לגבש תוכנית פעולה וכולם חזרו לשחק.
הבועה כולה התקיימה בסימן מאבק "חיי שחורים אינם הפקר", כולל כיתוב על הפרקט, כריעת ברך בהמנונים ומסרים על הגופיות. הירי בבלייק המחיש לשחקנים שהיכולת שלהם להשפיע על מה שקורה עדיין מוגבלת, ולכן הם ביקשו מהליגה ללכת עוד צעד קדימה. הם רצו, בין היתר, לסייע בהסבת אולמות ביתיים של הקבוצות לצרכי סיוע לקהילה בזמן הבחירות, ולקיים קמפיין לעידוד הצבעה תוך כדי המשחקים. הקמפיין הזה לא קרא לצופים להצביע ספציפית לג'ו ביידן, אלא פשוט להצביע. הרי בעלי הקבוצות, גם אם רוב כספם הולך לטראמפ ולממסד הרפובליקני, לא יכולים להתנגד לקמפיין הקורא למימוש זכות אזרחית בסיסית בדמוקרטיה, לא?
השחקנים ידעו היטב מה הם עושים. על פי חברת נילסן, המתמחה במחקרי קהל, ה-NBA היא הליגה המקצוענית הגדולה היחידה שרוב הצופים שלה אינם לבנים - 55% מהצופים הם שחורים ובני מיעוטים אחרים. השחקנים ידעו שהמסר הזה, של עידוד הצבעה, יהדהד בקרב קהלי היעד שלהם - שרבים מהם צעירים החיים ברשתות החברתיות (על פי אתר The Shelf, צופה ה-NBA הממוצע הוא בן 37, לעומת גיל 43 בליגת הפוטבול ו-53 בליגת הבייסבול). השבוע פורסם כי רגע לפני ההליכה לקלפיות, כבר הצביעו יותר מ-10 מיליון צעירים בגילאים 18 עד 29 - שיא של כל הזמנים. בניתוח אחר, שנעשה קצת לאחר הבחירות, התברר כי כחצי מבעלי זכות ההצבעה בגילאים הללו הגיעו לקלפיות, לעומת כ-43% בלבד בבחירות 2016.
ספק אם ג'ו ביידן בן ה-78, ספציפית, היה זה שהריץ את הצעירים לקלפי; צפייה בשעתיים וחצי כל ערב של שחקנים עם VOTE על החולצה היתה פרסומת רבת עוצמה למען זכות ההצבעה. ולמעשה, יש קבוצת אוכלוסין שעליה רואים את השינוי בבירור, גם היא ברובה שחורה וצעירה: שחקני ה-NBA עצמם. בבחירות 2016, רק כ-20% מהשחקנים הלכו להצביע. באמצע משחק 3 של סדרת הגמר האחרונה, עלה כריס פול לשידור והודיע כי כמות השחקנים שנרשמו עברה את ה-90%, כולל 15 קבוצות בסגל מלא. "הבועה היתה ברכה", הוא הודה.
40 אלף מצביעים באולם הביתי
סיפור גדול אחר היה הסבת האולמות הביתיים למתקני הצבעה. בחלק מהמדינות, כמו ניו יורק וקליפורניה הדמוקרטיות, זה היה אקט הצהרתי שלא שינה בהרבה את זהות המנצח בבחירות. אבל שימו לב מה קרה באטלנטה, ג'ורג'יה: במחוזות דקאלב ופאלטון, המרכיבים את העיר, הצביעו בבחירות 2016 כ-743 אלף איש. ב-2020, הספירה עמדה אמש על יותר מ-870 אלף, כאשר ביידן קיבל בהם בין 73 ל-83 אחוזי תמיכה. רק באולם הביתי של ההוקס, הסטייט פארם ארינה, הצביעו יותר מ-40 אלף איש. כאן כבר אפשר להעריך שאלמלא אחוזי ההצבעה הגבוהים בעיר, יכול להיות שבג'ורג'יה לא היה מתגבש הרוב הדמוקרטי, שלא נרשם שם מאז 1992.
הסטייט פארם ארינה הוא רק אחד מתוך עשרות אולמות שקיבלו תפקיד חדש בבחירות, כמתקן לוגיסטי. בחלק מהמקרים, בעלי האולמות והקבוצות הציעו לעירייה את אותו נוהל, אבל נדחו בשלילה - לעתים מתוך חשש מתביעות מצד גורמים רפובליקניים כפי שאירע במילווקי, ולפעמים במקום עמדות הצבעה, מוקמו שם פשוט עמדות איסוף קולות או ספירתם, או הכשרה לעובדי קלפי.
אחרי טרגדיית ג'ורג' פלויד במיניאפוליס בחודש מאי, טריי יאנג, שחקן ההוקס, יצא להפגין בעיר מגוריו, נורמן שבאוקלהומה. "אני מניח שאיבדתי כמה עוקבים בטוויטר בגלל שאמרתי את דעתי", אמר לאחר מכן, "זה בסדר גמור, זה הכרחי". בדיעבד, יאנג לא היה היחיד ששילם כביכול מחיר באהדה על מעורבותו הפוליטית; סדרת הגמר איבדה כמעט 50% רייטינג בהשוואה לעונה שעברה, ולא מעט אנשי ימין טראמפיסטי לקחו טרמפ על המאבק הפוליטי של השחקנים וייחסו לו את הירידה.
בפועל, כנראה שסיבה עיקרית אחרת לנפילה ברייטינג היתה רוויה שנבעה מכך שכל אירועי הספורט באותה תקופה קרו במקביל. הנה חלק מהם: הרייטינג של הסטנלי קאפ, גמר ה-NHL, צנח ב-61% בלי שום פוליטיקה; מירוץ הסוסים קנטאקי דרבי נפל ב-43% ואף סוס לא כרע ברך בהמנון; מירוץ המכוניות אינדי 500 רשם שפל צפייה של כל הזמנים בלי כיתובי "I can't breathe" על תא הנהג; וגם סדרת הגמר בבייסבול רשמה את נתוני הצפייה הנמוכים ביותר מאז תחילת הספירה, למרות שהליגה לא נקטה יוזמה פוליטית.
חריגה לטובה היתה ליגת ה-WNBA, שם סדרת הגמר רשמה עלייה של 15%, ושם הפוליטיקה היתה דווקא מורגשת לא פחות מאשר אצל הגברים. למשל, במחאה על דעותיה של קלי לפלר, הבעלים הרפובליקני של אטלנטה דרים, הגיעו שחקניות אחת היריבות, פניקס מרקיורי, עם חולצות "Vote Warnock" כתמיכה ביריב הדמוקרטי של לפלר. וורנוק, אגב, הקדים את לפלר בסיבוב הראשון ב-6 אחוזים. שניהם יצטרכו להיפגש לסיבוב נוסף בינואר, לאחד על אחת בקרב שיכול להכריע את השליטה בסנאט.
קריאת גיוון
בסופו של דבר, אפשר להבין למה הרפובליקנים שנאו את ה-NBA, ולמה הדמוקרטים אימצו את הליגה אל חיקם. הרי באחת העצרות האחרונות של טראמפ בפנסילבניה, צעקו אוהדיו קריאות גנאי נגד לברון ג'יימס; בינתיים, דוק ריברס, שנאומו האמוציונלי אחרי הירי בבלייק צוטט על ידי ג'ו ביידן בעצרת בחירות, גויס על ידי ביידן לעצרת בחירות בפילדלפיה.
ההתנגשות בין ליגת ה-NBA לבין טראמפ היא קודם כל ברמה הערכית, ועוד לפני ענייני הזכויות או היחס לתקריות בין שוטרים לבני מיעוטים, זה מתחיל בבני אדם. טראמפ מדבר קודם כל אל הגבר האמריקאי הלבן - הקהל הנאמן ביותר שלו. ה-NBA דוגלת בגיוון, ומעניקה ייצוג גדול יותר מכל ליגה מקצוענית גברית באמריקה לאוכלוסיות בתת-ייצוג - שחורים, היספניים, אסיאתיים, נשים.
הלייקרס של 2020 היתה הקבוצה הראשונה בליגות הגדולות שזוכה באליפות בראשות אשה. 30% מבעלי הקבוצות הם נשים או בני מיעוטים, יותר מאשר בכל ליגה אחרת; 39% מהעובדים במשרדי הליגה העונה היו בני מיעוטים, שיא חדש לענף ספורט כלשהו; ובשש קבוצות יש אשה באחת משתי עמדות הניהול החשובות, יותר מאשר בכל הליגות המקצועניות האחרות. ביחד.
כך שזו לא רק שנאה אישית בין טראמפ ללברון - זה ממש קרב ענקים בין הנשיא שהתחיל כאיש עסקים ובדרן, לבין השחקן שטבע את המונח "More than an athlete". כשלברון יכול להעלות על הקו לשיחה דחופה או לארח בתוכנית טלוויזיה בהגשתו את ברק אובמה וכשכמות עוקבי האינסטגרם והטוויטר של ג'יימס יחד גבוהה ב-10 מיליון מזו של הנשיא, נוצר מצב נדיר בו שחקן יכול להסתכל לנשיא בלבן של העיניים, או להתחצף אליו בטוויטר. וכשזה קורה, נופל המחסום הפסיכולוגי האחרון - והשחקנים מבינים כמה כוח יכול להיות להם מחוץ למגרש.
גם אם ביידן באמת זוכה בבחירות וקמאלה האריס הופכת לאשה השחורה הראשונה שמכהנת כסגנית נשיא, השחקנים יודעים שהמאבק שלהם לא הושלם. שזכויות השחורים והמיעוטים בארה"ב עדיין בפיגור רציני, וזה לא משהו שאפשר לתקן עם פסק זמן של ארבע או שמונה שנים. אבל אם תוצאות בחירות 2020 באמת יהיו כפי שהן עכשיו, זה יהיה הניצחון הגדול ביותר בקריירה - של לברון ג'יימס, של כריס פול, של מנהיגות מחאת שחקניות ה-WNBA, ושל כל מי שהעז להאמין שהוא יותר מבדרן, יותר ממגיש טלוויזיה, יותר מספורטאי.