יובל זוסמן לא שיחק מאז חודש יולי, אז נפצע מול הפועל תל אביב ברבע גמר הפלייאוף של העונה שעברה. למרות זאת, בגיל 22, שחקנה של מכבי תל אביב יתחיל בקרוב את עונתו החמישית במועדון. השבוע הוא הגיע לשיחת זום בלעדית לחברי #איתנו, יחד עם סקוטי ווילבקין, והשיב לכל השאלות של האוהדות והאוהדים. הריאיון באדיבות האתר הרשמי של מכבי ת"א.
יובל, היית מושאל במשך שנה לרעננה. רציתי לשאול אותך איך שונה המערכת ברעננה לעומת מכבי? "זאת הייתה שנה מעולה וחיונית מבחינתי כשחקן להמשך הקריירה. המערכת, המאמן והסביבה היו מאוד תומכים. הכרתי גם חלק מהשחקנים הצעירים שהיו וזה עזר לי. בתור שחקן צעיר זה אחלה מקום להתפתח".
מתי אתה חוזר?
"יש לי MRI ואני לקראת סיום בשלבי ההחלמה. אני מתגעגע מאוד, קשה לי להיות בלי לעשות משהו על המגרש. זה משהו שחסר לי. מבטיח שבקרוב תראו אותי ומקווה שאשמח אתכם כמה שיותר".
מה הופך את יאניס למאמן טוב בעיניך?
"אני חושב שהוא יודע לקרוא שחקנים וסיטואציות. אני תמיד אומר לאנשים שקרובים אליי שהוא סוג של פסיכולוג, אחד שיודע לקרוא אנשים ומה הם עושים. הוא עובד קשה, חייב לתת מאה אחוז כל הזמן ומקצוענות נטו".
אם היית נבחר בדראפט, איזו קבוצה אתה חושב שהייתה לוקחת אותך ובאיזו קבוצה היית רוצה לשחק?
"בדראפט אתה יכול להירשם או לצאת. אני נשארתי ולא נבחרתי, אז זה גמר לי את הסיכויים להיכנס דרך הדראפט ועכשיו אני יכול להיכנס רק דרך חוזה. היו לי אימונים עם פילדלפיה וקליבלנד והם מאוד אהבו אותי".
איך שחקן יכול לקלוע שלשה תחת לחץ ואז מגיע לעונשין ומחטיא?
"כשאתה זורק בלחץ אתה זורק אינסטינקטיבי, כי אין לך זמן לחשוב. כשאתה על העונשין יש זמן למחשבות, בניגוד לפעולה האוטומטית תחת לחץ של זמן".
איך השפיעה עליכם מנטלית החזרה לליגה בתקופת הקורונה?
"הקהל חסר לנו מאוד, זה לא סוד. חסר לנו הדחף, השחקן השישי שידחף אותנו קדימה. הקבוצה שהיא חזקה בראש תנצח".
יש לנו הרבה משחקים בחוץ ואלה המשחקים שישפיעו מבחינת הדבקות על התוצאות. איך אתם נשמרים?
"אנחנו משתדלים להישמר כמה שיותר. נשארים עם מסכות, מתרחקים מאנשים אחרים. הטיסות שלנו הן בלי אנשים נוספים וגם בארץ אנחנו לא יוצאים, רק לאימונים ומשחקים".
איך עבדת ככה על ההגנה?
"הגנה זה חכמת משחק, להבין איך להיות בזמן הנכון ובמקום הנכון. צריך להיות זריז עם הרגליים ולהיות חד מבחינת החושים. הידיים שלי ארוכות וזה עוזר לי, אבל מה שחשוב הוא בשניה הנכונה להוציא את היד ולחטוף".
אחרי כל כך הרבה חודשים של פציעה שלא שיחקת אתה חוזר להיכל ריק בלי קהל, איך זה מרגיש?
"זה קשה. לא רציתי שזה מה שיקרה, אבל זה העולם. אני מנסה להישאר חיובי. גם לגבי הפציעות, עם כמה שאני לא שמח עליהן, צריך להיות חיובי. אני מתחזק פיזית ומנטלית ומצפה להראות לכם מה אני שווה".
איך אתה מצליח להתמודד עם כל מצבי הלחץ באולם מלא?
"זה תרגול, תרגול ועוד תרגול. ככל שאתה מתרגל יותר, ככה תהיה מוכן יותר. כדורסל מורכב משלושה דברים: צד מקצועי - מה אתה יודע לעשות, צד גופני - הכושר, הכוח והתכונות שלך, ובסיס מנטלי. אם אין לך חוזק מנטלי, אתה תתקשה. אני עובד עם מאמן מנטלי, מנתח חלקים ומשפר את זה".
אתם מצפים לקחת את היורוליג או שנסתפק בפיינל פור?
"אנחנו מנסים להישאר צנועים וללכת צעד אחר צעד. קודם כל טופ 8. אני מקווה שהעונה תמשיך כמו שצריך. אנחנו צריכים קודם להביא הוכחות על המגרש ולהיות זכאים לזה".
מי השחקן שהיה לך הכי קשה לשמור?
"לי אישית היה הכי קשה להתמודד עם ג'ייקובן בראון. הוא יודע לשלוט בגוף שלו והוא לא צפוי. אתה לא יודע איך הוא יתקיף אותך. ביורוליג יש כמובן את ננדו דה קולו, שיין לארקין ומייק ג'יימס. אני לא מפחד מאף אחד. היתרון הוא בידי שחקן ההתקפה ואני מנסה להפריע להם".
איך התחלת לשחק והאם חשבת שתהיה שחקן מקצועני מצליח?
"התחלתי בגיל 6. התאמנתי גם בג'ודו והתעמלות קרקע, אבל התאהבתי בכדור והחלטתי שבזה אני רוצה להמשיך. תמיד החלום שלי היה להגיע למכבי, הייתי מגיע למשחקים עם אבא שלי עם גופיה של אנת'וני פארקר. תמיד רציתי להיות הכי טוב ולא ויתרתי לעצמי".