איבן דה לה פנייה לא פגש מסירה שלא אהב. בהקפצה, על הדשא, עם הפאלש, בכדור מסובב, מהמקום, אחרי דריבל, בין שני שחקנים, בין שלושה שחקנים, בין ארבעה שחקנים. טוב, הבנתם את הרעיון. כשהאיש סימן מטרה, בדרך כלל הוא פגע בול. וזה לא השתנה גם אחרי שתלה את הנעליים והפך לסוכן שחקנים. כמו בפעם ההיא שסימן ילד בן 12 מנבחרת קטאלוניה, ניגש אליו וביקש לייצג אותו.
אותו ילד הוא אריק גארסיה. ובשנים שלאחר מכן הוא הפך לשם שכל אחד מכיר בלה מאסיה. כי אם את הכישרונות באקדמיה של בארסה מחלקים לכמה רמות – מפוטנציאל לפתח קריירה בכדורגל, דרך מסלול ברור לקבוצה הראשונה ועד קפטן עתידי – אז גארסיה השתייך לדרג הבכיר ביותר.
לבארסה הוא הגיע ממארטוריי, עיירה סמוכה לברצלונה שידועה בזכות המפעל של סיאט שנמצא בה. כשאריק הקטן היה בן 7, הוא עבר בהצלחה את מבחני הקבלה ל-Barça Escola – בית הספר לכדורגל של המועדון – הגשים חלום והצטרף לקבוצתו החדשה כשהעונה כבר הייתה בעיצומה. לאורך השנים במחלקת הנוער, הבלם הצעיר הרשים את מאמניו עם זריזות, משחק ראש משובח, קריאת משחק טובה, יכולת להוביל את הכדור, ולא פחות מכך - גם את חבריו. אם יכולתו המקצועית של גארסיה הובילה להשוואות לג'רארד פיקה, האופי וכושר המנהיגות שלו הזכירו מישהו שמספר 3 של בארסה מכיר לא רע. ואת התלתלים שלו מכירים כולם.
גארסיה היה הדמות הדומיננטית והקפטן בקבוצות שעבר בהן בלה מאסיה, ואת זה יכולים לאשר כל השחקנים ששיתפו איתו פעולה. מאנסו פאטי וטאקה קובו היותר מוכרים (בתמונה), דרך ארנאו טנאס ואדריה ברנאבה ועד קונראד דה לה פואנטה, ניקו גונסאלס ונילס מורטימר. ואם כל הרמזים האלה לא הספיקו – מחדל רציני, רק שתדעו – אז הגיע הזמן להציג את האיש, האגדה ואחת מדמויות המפתח בסיפור הזה: לא אחר מאשר קרלס פויול.
דה לה פנייה היה זה שהחל לייצג את גארסיה, אבל בהמשך הדרך הצטרף לסוכנות השחקנים שלו גם פויול. ואם סומנת כבלם העתיד של בארסה, טיפים מהקפטן הגדול בהיסטוריה שלה זה בונוס לא רע בכלל. "איבן חולה כדורגל והוא אוהב לגלות כישרונות צעירים", סיפר פעם "טרזן" בראיון ל"אל פאיס", "הוא סיפר לי על ניימאר וקוטיניו כשהם היו בני 14. התפקיד שלי יהיה להשתמש בניסיון שצברתי ולהעביר את הידע לשחקנים כדי לעזור להם להיות יותר מקצוענים. אעזור להם לחשוב, לקבל החלטות ולפתור בעיות".
ובעיות אכן הגיעו. בקיץ 2017, כשגארסיה בן ה-16 סיים את העונה בקבוצת קדטים א', בארסה הגישה לו הצעה סטנדרטית כמו לחבריו: לעלות לנוער ב', קבוצה אחת מעל במחלקת הנוער. זהו. זה מה שמציעים למי שנחשב לבלם העתיד של בארסה? כן, מסתבר. במועדון התייחסו אליו כמו עוד שחקן מהשורה למרות שכל אחד שהיה מעורה קצת בלה מאסיה, הבין באיזה פוטנציאל מדובר. גארסיה הוא לא עוד שחקן והוא ציפה שיעריכו אותו ויגבו את זה במעשים. והאמת, די בצדק. אבל בבארסה לקחו אותו כמובן מאליו ולא חשבו על אקט שהיה משדר הבעת אמון והערכה כמו להקפיץ אותו לנוער א', שמשחקת בליגת האלופות עד גיל 19.
בימים ההם ההתנהלות של בארסה מול גארסיה הייתה נוראית תוך כדי שנעשות כל הטעויות האפשריות. ועל כולן יש את טביעת האצבע של פפ סגורה, שהיה אחראי לה מאסיה ובארסה ב'. הוא החליט לא לעשות את המאמץ הנוסף לטובת צעירים בולטים עם הצעה ייחודית שתכלול שדרוג, ספורטיבית או כלכלית, ובתקופתו לא מעט כישרונות עזבו את לה מאסיה. לאיש הייתה אלרגיה לטכניקה וחוכמה, שהיו אחרי כח ופיזיות בסדר העדיפויות שלו. ולא רק זה, מי שעוזב, לא חוזר – זה היה הקו שלו והוא חזר והבהיר אותו. אגב, זה די מגוחך כי סגורה בעצמו היה אחד שעזב וחזר אחרי שהיה בעבר הרחוק יותר עוזר מאמן בבארסה ב'.
כל זה ביחד עם העובדה שגם בקבוצה הראשונה אין איזשהו מאמן שדוחף לקידום שחקני בית צעירים גרם לגארסיה להבין שעם כל האהבה לקבוצת נעוריו, לטובתו עדיף לו לחשוב על כיוונים אחרים. דה לה פנייה ופויול סייעו, מנצ'סטר סיטי ניצלה את ההזדמנות ועד שז'וזפ מריה ברתומאו הבין את גודל הנזק שעשה סגורה, אותו הנשיא החזיר בעצמו בקיץ 2015 והציב אותו בעמדת כח, זה כבר היה מאוחר מדי. בשלהי חודש יוני ברתומאו ניסה לשכנע את גארסיה להישאר ובארסה, בפגישה האחרונה עם נציגי הבלם, הציעה לו סוף סוף לעלות ישר לנוער א', אבל הוא כבר החליט לעזוב לטובת הפרוייקט הספורטיבי העדיף של סיטי.
בתחילת יולי פפ גווארדיולה התראיין לערוץ הקטאלוני, TV3, והסביר שלא היה לו קשר למעבר של גארסיה לסיטי. "קיבלנו המלצות עליו, אבל לא יצא לי לראות אותו משחק", סיפר פפ, "אמרו לי דברים טובים עליו והייתה לנו אפשרות להחתים אותו. הוא רצה לעשות את המעבר לאנגליה והמועדון לקח את ההזדמנות".
עברו עוד כמה ימים, בינתיים עוד כישרון מבטיח – ג'ורדי אמבולה – היה בדרך החוצה, למונאקו. ואז ברתומאו העניק ראיון ל"מונדו דפורטיבו", שבו היה נראה שהלחץ עושה את שלו. "יש היום מועדונים כמו פ.ס.ז', סיטי, צ'לסי או מונאקו שיש להם הרבה כסף והם באים לשחקנים הצעירים עם שיק פתוח", תקף ברתומאו, "הרוב לא עוזבים, הם נשארים פה, אבל לפעמים מישהו כמו אמבולה עוזב. אריק גארסיה עובר לסיטי בגלל שהיא שילמה את סעיף השחרור שלו – 1.5 מיליון יורו ובטח גם שילמו לסוכנים שלו כדי שייקחו אותו לשם. האם אנחנו לא יכולים לשלם לגארסיה 300 אלף יורו לעונה? בטח שאנחנו יכולים, אבל צריך לשמור על פרופורציות. גארסיה הולך לסיטי כי הסוכנים שלו גרמו לו לחשוב שהפרוייקט של בארסה לא טוב כמו של סיטי מבחינת המסלול לקבוצה הראשונה. הסוכנים רואים מול עיניהם את האפשרות לעשות כסף מהיר – הם מוכרים ילד ומרוויחים כסף".
זה היה הרגע שברתומאו חצה קו אדום אפילו בסטנדרטים שלו. לתקוף מועדונים אחרים? מילא. לבקר צעירים שעוזבים? נניח. סוכנים? גם עובר. עד שלאחד מהם קוראים קרלס פויול. אתה לא פותח חזית עם הסמל הכי גדול של בארסה, ועוד אחרי שהוא בסך הכל דאג לשחקן שלו. פויול רתח מזעם על הדברים של ברתומאו וכבר עמד להגיב פומבית לפני שנשיא בארסה התקשר אליו כדי למזער נזקים. פויול הבהיר שגארסיה לא עזב משיקולים כלכליים וברתומאו חזר בו כשאמר לקפטן לשעבר שהוא לא מאמין שלו או לדה לה פנייה היה איזשהו עניין כלכלי בעזיבתו של גארסיה. לאחר מכן העסק נרגע, אבל כל הסיפור הזה, וההבנה שכל עסקה כזו עם שחקן של בארסה תציב אותו בקו האש, גרמו לפויול לקחת צעד אחורה בכל הנוגע להיותו סוכן.
וברתומאו? אחרי מחדלי העזיבות, הוא קיבל שתי החלטות. ראשית, במקום ששחקנים שמגיעים לגיל נוער וחותמים על חוזה עם סעיף שחרור של שלושה מיליון יורו, מאותו רגע הם יחתמו על כך כבר בגילאי קדטים (14-15). איך מרוויחים עוד 1.5 מיליון יורו על שחקן שעוזב? כן. לחשוב למה בכלל הוא חושב לעזוב? לא, אין צורך. אבל זה עוד כלום לעומת ההחלטה של ברתומאו לקדם את סגורה להיות מנהל ספורטיבי, שאחראי על כל הקבוצות מהילדים ועד הקבוצה הראשונה.
תנו לזה רגע לעכל את המהלך הביזארי הזה. באמת, קחו את הזמן. פישלת? בוא, קח עוד קצת כח. הגיוני, לא? ההסבר של ברתומאו היה לא פחות ביזארי. "סגורה מומחה בניהול", הוא אמר על מי שעזב את בארסה בקיץ 2019.
ואם סגורה מומחה בניהול, אז איזו מילה תתאר את מי שהציב אותו בעמדת כח?
הכתבה מתוך עמוד הפייסבוק: Barca Story, עם כל הסיפורים שלא הכרתם על ברצלונה