צעד בכיוון הנכון: ארסנל בידיים טובות עם ארטטה
השינויים שביצע המאמן הוכיחו עצמם, אך גם הוא יודע שבלי להוסיף איכות לסגל המועדון יעמוד במקום. וגם: הכוכב שסביבו תיבנה הקבוצה ודרך הייסורים שעבר האיש בין הקורות
ארסנל של היום היא ממש לא ארסנל של לפני עשור ומעלה. מי שאת מרבית העניין שלו בליגה האנגלית צבר בעידן "Wenger out", כנראה לא ראה או מבין את גודלו של המותג הזה שנקרא ארסנל.
מיקל ארטטה קיבל קבוצה מפורקת מנטאלית שדורגה במקום העשירי בפרמיירליג. מועדון עם 13 אליפויות שירד מגדולתו. ארסנל היא דוגמא לאיך מותג בעל ערך הולך ודועך בגלל מקבלי החלטות גרועים שלא התאימו את המוצר (הקבוצה) למציאות המתפתחת והמשתנה. במילים אחרות, היא כמו חברת נוקיה. אבל עד שנוקיה תחזור בזכות הארטטה שלה, ארסנל החלה, בחסות הקפטן לשעבר, את המסע שלה חזרה לפסגה.
מאז הגיע המאמן ממנצ'סטר סיטי בדצמבר 2019 הוא הוסיף שני דברים. הראשון והמשמעותי ביותר הוא ההיבט הטקטי והשני הוא האמונה.
משחק הלחץ של התותחנים נעשה אינטנסיבי הרבה יותר ובעיקר יעיל יותר מימיו של אונאי אמרי ובטח בהשוואה לארסן ונגר. לצד זה, ארטטה גם מבין את חסרונות הרבים שיש לו מבחינה הגנתית ולכן עלה עם מערכים שכללו 3 בלמים, אשר במקרים רבים בנו בעצמם את משחק ההתקפה.
השינוי השפיע בעיקר על החוליה הגנתית. היציאה קדימה של שחקני ההגנה השאירה את דויד לואיז ושקודראן מוסטאפי פעמים רבות חשופים לחלוטין ואם לומר את האמת, אלו לא השחקנים שהיינו רוצים יעמדו אחד על אחד מול מוחמד סלאח או סרחיו אגוארו. לתותחנים זה עלה בלא מעט שערים, פנדלים מיותרים והפסדים. נכון, ארסנל סיימה במקום השמיני, אבל לפעמים הדרך חשובה מהתוצאה.
האמונה שהעניק ארטטה בשיטה המוכחת של פפ, בהתאמות לכלים היחסית בינוניים בהשוואה לנמצא בסיטי, לצד העמידה מאחורי דויד לואיז גם כשעשה טעויות קשות, הן בין היתר מה שהביא לתותחנים את הגביע ה-14 בתולדותיהם. משחק אדיר של הבלם הברזילאי בחצי הגמר מול סיטי ועוד תצוגה נפלאה נגד צ'לסי בגמר, היוו פקטור משמעותי.
שחקן נוסף שחווה רנסאנס תחת ארטטה הוא דני סבאיוס. הקשר הספרדי כבר נחשב להשאלה שלא השתלמה ובלונדון כבר חיכו שיחזור לריאל מדריד, אבל מאז הגעתו של המאמן, הוא השכיח לחלוטין את העובדה שמסוט אוזיל עוד בקבוצה והפך למנוע של התותחנים במרכז השדה. לא מן הנמנע שסבאיוס יושאל פעם נוספת לארסנל גם בעונה הבאה בעקבות כך.
לצד אותה דבקות בשחקנים המושמצים, ארטטה לא חשש לגעת גם בפרות קדושות. מתאו גונדוזי, אחד מילדי הפלא של ארסנל וגם בין השחקנים האהובים על האוהדים, הודח מהסגל לאחר שלא הסכים להתנצל על ההתנהגות הלא נאותה שלו במשחק נגד ברייטון.
בשורה התחתונה, השילוב בין מקצועיות והכנה טקטית מדוקדקת אל מול הבחירה על אילו שחקנים שווה להילחם בשלב זה ולמי אפשר להראות את הדלת החוצה, הוכיחה את עצמה. ארטטה הוא העתיד של ארסנל, אבל התהליך לא יימשך אם הנהלת הקבוצה תמשיך לשים מקלות בגלגלים.
גם ארטטה עצצמו לא שקט מהעניין. כאשר נשאל הספרדי לאחר הניצחון 1:2 על ליברפול בליגה האם יקבל תקציב הולם לרכש בקיץ הוא ענה: "אני לא יודע. אנחנו חייבים לבנות קבוצה, זה לא קסם. אנחנו חייבים לשפר את האיכות ולהביא שחקנים ברמה גבוהה כדי להתחרות בכל המפעלים". רמז מובהק למושכים בחוטים בקבוצה הלונדונית.
פייר, התרשמנו
העבודה של ארטטה אכן מדהימה, אך גם גדולי המאמנים לא היו מצליחים להניע רבע תהליך, ללא המכונה העונה לשם: פייר אמריק אובמיאנג. החלוץ הגאבוני הוא הכח המניע האמיתי אשר מאפשר בכלל לשלב את המילים "ארסנל" ו-"הצלחה" במשפט אחד.
22 שערי ליגה ויותר מכך, שני צמדים בחצי גמר ובגמר. החשיבות של אובמיאנג ברורה - בלעדיו אין ארסנל. בעוד ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס כבר הביעו עניין בחלוץ בן ה-31, לארטטה יש תכניות אחרות לגביו: "הוא (אובמיאנג) יודע מה אני חושב עליו, אני רוצה לבנות את הקבוצה סביבו. אני רוצה שיישאר", אמר המאמן לאחר הזכייה. אם יש מישהו שיכול להשאיר את אובמיאנג בארסנל זה ארטטה.
נקודה לסיום, שאיננה קשורה לארטטה או אובמיאנג. אלא דווקא לשוער השני, אמיליאנו מרטינס. לארגנטיני בן ה-27, אשר הגיע לארסנל ב-2010 לקח עשר שנים, 6 קבוצות אליהן הושאל ופציעה של שוער ראשון כדי להיכנס סוף סוף להרכב ארסנל. מאז עשה זאת, נוצרה תחושה של ביטחון בין הקורות, שלאו דווקא הייתה עם ברנד לנו ולאחר הזכייה הדמעות של השוער אמרו הכל.
סיפור הצלחה נמדד בדברים הקטנים, בדיוק כמו הסיפור של מרטינס. ארטטה, שכאמור למד דבר או שניים מפפ, צריך להתעסק בדיוק בדברים הקטנים הללו, השיפורים הטקטיים והנקודתיים שיוציאו מכל שחקן בארסנל הרבה יותר ולצד זה להמשיך ולהעניק ביטחון ואמונה בשחקניו. אבל שוב, כל זה יקרה רק במידה שהנהלת המועדון תיתן יד בתהליך ותעניק לתותחן כמה פגזים.
ארטטה יצטרך עוד כמה פגזים לצידו (getty)