מהבטחת ענק להזיית ענק: חייו החדשים של פרדי אדו

פרדי אדו הוא דמות די מוכרת, אם זה לחובבי הפוטבול מנג'ר וכן גם לעוקבים הסטנדרטים אחר אתרי הספורט. האמריקאי בן ה-30, שהיה בתחילת שנות ה-2000 הפרוספקט הכי חם שידע הכדורגל העולמי בכלל והאמריקאי בפרט, לא הצליח להגשים גרם מהעתיד המזהיר שייעדו לו.  אבל היום, ייתכן שאדו הצליח למצוא את הייעוד שלו; כמאמן קבוצת ילדים בארה"ב. כאשר באותה נשימה הוא בטוח שעדיין לא אמר את המילה האחרונה גם כשחקן.

תזכורת קלה למי זה פרדי אדו. בצעירותו הוא כונה "פלה הבא" והפך לשחקן הצעיר ביותר ללבוש את המדים הלאומיים של ארה"ב. לשם ההשוואה, אם בכדורסל למשל, כל העיניים היו נשואות לעברו של לברון ג'יימס, עוד כשהיה תלמיד תיכון, לקראת היותו הכוכב הבא של ענף הכדורסל, כך גם היה אדו, כשבגיל 14 כבר נבחר בדראפט של ה-MLS והוחתם על חוזים ענקיים בנייקי ופפסי.

עם הזמן ההייפ התקשורתי סביבו רק הלך וגדל עוד יותר, מה שהוביל את אדו בין היתר להתרשמות במנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון. המנג'ר האגדי של השדים האדומים נודע כמי שעוקב אחר הכישרון הצעיר מזה תקופה ארוכה, אך לבסוף, העסקה לא יצאה לפועל מסיבות כאלו ואחרות. כל זה לא מנע מפרגוסון לפרגן לו בזמנו: "פרדי עשה הכל נכון. הוא ילד מוכשר. הוא יחזור לארה"ב ואנחנו נמשיך לעקוב אחריו. כשיגיע לגיל 18, נצטרך להחליט מה עושים הלאה לגביו".

ליונייטד בסוף אדו כמובן לא הגיע, אך מי ששמה את הידיים שלה עליו הייתה בנפיקה ליסבון, שידועה בפיתוח כישרונות צעירים רבים. אך לצערה מה שעבד לה עם אנחל די מריה, פחות צלח עם פרדי אדו. בקבוצה הפורטוגלית חלק אדו את חדר ההלבשה יחד עם שחקנים צעירים ומבטיחים נוספים כמו הקשר הארגנטיני, עם דויד לואיז וכן גם עם מיגל ויטור שהיה אז בן 18, וצריך לומר את האמת, גם הבלם של הפועל באר שבע עשה קריירה משמעותית יותר טובה מהכישרון האמריקאי.

כמו שהבנתם הנפילה הגיעה. מבנפיקה יצא אדו למסע השאלות, תחילה הגיע למונאקו, המשיך לאריס סלוניקי וגם ביקר בריזספור הטורקית. לאחר מכן המשיך בליגות נוספות ברחבי העולם, עד שחזר שוב לארה"ב. אלחנדרו מורנו, כוכב עבר בליגת ה-MLS וכיום פרשן ב-ESPN ניסה להסביר מה גרם לכישלון הגדול: "אנשים לא באמת ראו אותו משחק. לא הופכים להיות כוכבים בסדר גודל הזה בלי לעבור את הדרך הקשה לפסגה. הוא היה הרבה יותר כלי שיווקי לכדורגל האמריקאי מאשר שחקן מוכשר".

היום כשאדו בן 30, אחרי שביקר בלא פחות מארבעה עשר מועדונים לאורך הקריירה, הוא שחקן חופשי. הסיקור סביבו התפוגג וכך גם האמונה שיצליח לממש את הפוטנציאל שלו. אז מה הוא כן עושה היום? כאמור אדו, שעתידו כשחקן כרגע לוט בערפל, משמש כמאמן בקבוצת ילדים בבולטימור, ארה"ב.

הוא ניסה להסביר מה גרם לתפנית הזאת בעלילה: "ב-2017 זאת הייתה הפעם הראשונה שאימנתי. זה קרה בשנה המלאה הראשונה שלא שיחקתי, אז היה לי זמן. לאחר מכן הגעתי לכאן שוב ומאוד אהבתי את זה. זה הפך להיות משהו בשבילי, פתאום היה לי מה לעשות ולמה לצפות". אדו יודע שהוא אינו חף מטעויות באופן בו התפתחה הקריירה שלו, אך זה בדיוק מה שהוא מנסה להעביר לאותם ילדים בני 14 שהוא מאמן: "בגילם ידעתי שהכישרון שלי יוציא אותי מכל בעיה, אבל כשהגעתי לרמות הגבוהות, הכישרון לא הספיק. לכן אני מנסה להחדיר בהם את ההרגלים הטובים ביותר כדי להצליח בענף".

אדו שבדיוק באותו גיל של הילדים אותם הוא מאמן כיום, כבר נחשב להבטחה בקנה מידה עולמי מנסה להעביר את המסרים שפרדי בן ה-14 לא הצליח להבין בזמנו: "עכשיו אני מבין איך המאמנים שלי הסתכלו עליי כשאני הייתי שחקן. הם ידעו שאני יכול להיות הרבה יותר טוב, אבל זה פשוט לא קרה". באסיפות שמכנס אדו בסיום כל אימון הוא דואג להדגיש לשחקנים הצעירים מנטרה מרכזית אחת, עליה הוא חוזר שוב ושוב: "הרגלים רעים הם מכת המוות של הכדורגלן. הם לא יקחו אתכם לשום מקום. זו מכת מוות לספורטאי. לחיים".

הוא מודה שהוא אינו משקיע יותר מדי מחשבה בעתיד שלו, אלא מתעסק בעיקר בהווה, כשעל אף התחושה שהוא מצא מקום שהוא יכול לפרוח בו, הוא המשיך לטעון שהוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה כשחקן כדורגל: "אני עדיין חולם להמשיך לשחק. החברים שגדלו איתי, עדיין ברמות הכי גבוהות, אז גם אני יכול. אמנם הלכתי וחזרתי שוב ושוב, אבל הקריירה שלי עדיין לא גמורה. לא סיימתי, אפילו לא קרוב".

אבל כמו לאורך כל הקריירה של אדו, רצונות לחוד ומעשים לחוד; חוץ מקריירת האימון פרדי מייצר לעצמו הכנסה בדרך מעניינת במיוחד. יש לו חשבון פעיל באפליקציה בה הוא מברך את כל מי שחפץ, בתמורה לתשלום של 45 דולרים. כן הבנתם נכון, פרדי אדו ודקל וקנין עובדים באותו מקצוע, כשלמעשה כרגע עבור כל סרטון כזה, הילד מטבריה מרוויח יותר מילד הפלא האמריקאי.

לסיום, אמנם המאמנים איבדו בפרדי אדו את האמונה שיצליחו להוציא ממנו את היכולת שיש בו, ולמרות איך שהוא מציג את הדברים, נראה שגם הוא עצמו לא באמת מאמין שיוכל עוד לעשות משהו כשחקן. כשהוא עם כמה קילוגרמים עודפים ורגל וחצי מחוץ למשחק מקצועני, דווקא מי שנעמד לצידו, ואולי האחרון, הוא אחד מחניכיו בקבוצת הילדים, שאמר: "אם הוא יהיה מפוקס במשימה ויתאמן כל יום, אני מאמין שהוא עוד יוכל לחזור לשחק".