⭐נראה שאחרי שנים של ניסוי ובעיקר טעייה, סוף סוף מצאו את השיטה - ונכון שלרגע היה נדמה שצריך תואר במתמטיקה כדי להבין את החוקים, ונכון שגם העובדה שעל הכף הונחו 300 אלף דולר לארגוני צדקה לא הזיקה; אבל בסופו של דבר חזרנו לעקרונות הבסיסיים ביותר: לשחק כדורסל. אמיתי. חזק. אינטנסיבי. השחקנים הכי טובים בעולם הולכים אחד על הראש של השני.
⭐דווקא במותו הטראגי, קובי בראיינט ציווה לנו את הממבה מנטליטי שנדרשת כדי לנצח במשחק. משחק שה-MVP שלו קרוי החל מהעונה על שמו של הבנאדם שבשבילו יום חופש היה קללה. ברבע הרביעי ראינו הגנות שלא ראינו באולסטאר שנים, הרבה מאוד שנים. וזה היה מרהיב. המקבץ הכי גדול של כישרון בענף ספורט כלשהו, השחקנים הכי אתלטיים וטובים בעולם, מתחבר לקרב גלדיאטורים על כל הקופה. גגות. מכות. ויכוחים עם שופטים. ערעורים של מאמנים. שחקנים שנעמדים פעם אחרי פעם לסחוט עבירות תוקף (היי קייל, זכרת לבדוק אם הביטוח שלך היה בתוקף לפני שהתייצבת במסלול של לברון במתפרצת?).
⭐הכל התחבר לכך שהאולסטאר נערך בשיקאגו - אחד המעוזים הגדולים של סטריטבול מצד אחד, והמקום בו מייקל ג'ורדן, היום יומולדת, לקח בו 6 אליפויות בעזרת כדורסל אינטליגנטי עם הגנה אדירה. המשחק הזה היה כמו העיר הזו, קשוחה, חסרת רחמים - או במילותיו של עיתונאי FiveThirtyEight כריס הרינג: "עם כמה ששיקאגו אינה מושלמת, אני אוהב אותה בכל לבי".
⭐ההנאה הגדולה מהרבע הרביעי ומהמשחק בכלל, היתה גם מכיוון שהמשחק קיבל בסופו ניחוח אולד-סקולי: לא רק הגנות, אלא מזרח נגד מערב. נכון שה"כוחות" היו אמורים למנוע מצב כזה, אבל בסוף היו לנו את פול, הארדן, לברון, קוואי ודייויס מהמערב, נגד לאורי, ווקר, יאניס, סיאקאם ואמביד מהמזרח. שחקנים שיחקו גם על הגאווה של הקונפרנס, ואולי עם כל הכבוד ל"כוחות" - כל עוד לא בוחרים את 24 השחקנים הכי טובים אלא 12 מהמזרח ו-12 מהמערב, כדאי לשקול לחזור לשם. או שהולכים עד הסוף ובוחרים 24 שחקנים בלי קשר לאיזור.
⭐אה, ועוד משהו. כולם חזו ללברון ניצחון קל, אבל יאניס ידע את מי הוא רוצה לצדו - והקו הקדמי הכל-אפריקאי (יאניס מגדיר את עצמו לא כיווני ולא כניגרי, אלא "גם וגם") גם סימן במידה רבה את עליית הכוח של היבשת הזו, לשנים הקרובות ובכלל. שלושה בינלאומיים, שחקן של קבוצה מקנדה ומאמן שגדל באירופה, מול חמישה אמריקאים כשטים לברון מספסלת את דונצ'יץ' לטובת כריס פול - זה היה כמעט ארה"ב נגד העולם. והנה מחווה לא רק לקובי בראיינט, אלא גם לדייויד סטרן - שהודות למג'יק ג'ונסון ולנאומו המרגש בפתיחה, נזכרו כולם כמה היה משמעותי.
⭐אחרי לכתו של קובי, רבים ביכו את העובדה שלא קיבלנו גמר בינו לבין לברון. אז לברון כבר כיום בן 35, והנה אמרתי את זה: הליגה צריכה גמר בין לברון ליאניס. לא רק בזכות שני הגגות של הפריק, שאחד מהם הזכיר את הגג שקובי נתן ללברון ב-2013 ואחד מהם היה מרשים לא פחות מהגג של לברון על איגודאלה בגמר 2016; אלא מכיוון שאם עושים כאן טקס העברת שרביט או לפיד מה-MVP לשעבר ל-MVP המכהן, צריך לעשות אותו בצורה מסודרת.