אם יש כותרת לסיפור של מייקל אולהה, הרכש החדש של הפועל ת"א, הרי שהיא: בסימן עלייה. הניגרי בן ה-22 מפגין שיפור ככל שהעונות מתקדמות, וכעת הוא מגיע לתחנה השלישית שלו בקריירה: אחרי מולדתו, ניגריה, ו-וייטנאם בה העביר את שלוש השנים האחרונות.
אולהה נולד ב-4 ליולי, 1996, וכשהיה בן 19 חתם בקבוצתו הראשונה, אביה ווריורס. עוד בשנותיו הראשונות הוא נבחן ע"י דומז'אלה הסלובנית, אך בסופו של דבר לא הוחתם. אחרי שנתיים במולדת, הוא עבר לראשונה לחו"ל, כשחתם דווקא בליגה בוויאטנם. קבוצת סונג לאם קלטה אותו, אבל בהתחלה לא היתה מאוד מרוצה: אולהה אמנם התרוצץ הרבה על המגרש, והיה מאוד אקטיבי אבל לא תרם לקבוצה. הוא סבל לעתים מחוסר ריכוז, ודקות לא טובות שלו גרמו לחוסר ביטחון אצל השחקן הצעיר.
ביטוי של האופי השברירי שלו, אפשר היה לקבל לאחר משחק לא טוב בעונה הראשונה, כתב בעמוד הפייסבוק האישי שלו: "לפעמים אני מרגיש לגמרי לבד. הרבה אוהדים שולחים לי ביקורות, ואני לגמרי מבין את הצורך שלהם ואת הרצון שלהם שהקבוצה תבקיע. ביקשתי מהמאמן לזוז הצידה, אבל המאמן התעקש שאני חייב לשחק. לא ממש אכפת לי להבקיע, כמו שאני רוצה לעזור לקבוצה". עם זאת, המאמן שלו, נג'וין דוק ת'אנג, החליט לא לוותר. "אני מכיר את כל הביקורות לגביו", הוא אמר בעקבות אחד ההפסדים, "אבל אולהה חשוב עבורנו".
ובאמת, ככל שהזמן עבר הניגרי הלך וצבר ביטחון. בעזרת הרבה עבודה קשה, הוא הצליח לשפר את שיתוף הפעולה שלו עם שאר הקבוצה (תחום שבו לקה בחסר), והצליח לעשות גם עבודה הגנתית במרכז השדה, שאפשרה לו לתרום בהתקפה. את העונה הראשונה בסונג לאם הוא סיים עם שבעה שערים, ועם 58% דיוק בדריבלים מוצלחים. הקבוצה, בעזרתו, זכתה בגביע.
תהליך השיפור נמשך לאחר מכן, כשאולהה סיים את העונה שעברה (2018) עם 8 שערים, מה ששכנע את ההנהלה להחתים אותו על חוזה חדש בקבוצה. בעונה הנוכחית, אולהה שיחק בכל 12 המשחקים והשלים 1080 דקות ליגה מלאות. הוא גם כבש שלושה שערים, ונבחר ע"י האוהדים (אותם אוהדים שכעסו עליו בראשית הדרך) שלוש פעמים לשחקן המצטיין של הקבוצה. נז'יים שואן טו, חברו לקבוצה, אמר עליו: "אולהה הפך להיות חלוץ מאוד טוב העונה, גם מאוד מסוכן. יש לו את היכולת להבקיע מכל מצב, גם אם ההזדמנות היא קשה. הוא אחד מהחלוצים הטובים בליגה כרגע".
גם מבחינת הכושר הגופני, אולהה השתפר מאוד בעונה החולפת בסונג לאם. הוא פיתח את הגוף, הפך להיות שרירי יותר וזה שיפר גם את היכולת הפיזית שלו. כיום, הוא נחשב לשחקן בעל טכניקה מפותחת, ויכולת הנעת כדור טובה, ללא קשר לשערים שכבש. בעיקר, מה שבלט מבחינת השיפור של אולהה הוא העניין המנטלי: מי שבתחילת הדרך עוד היה שחקן ביישן ומופנם יחסית, הפך למנהיג של סונג לאם, במה שבא לידי ביטוי במשחק שלהם מול תאן הואה, שהתפתח למשחק קשוח ומלא בעימותים פיזיים, אבל סונג לאם בעזרתו הצליחה להפוך אותו ולנצח 0:1 קטן.
השורה התחתונה, הוא שהפועל מקבלת שחקן נחוש מאוד, שנמצא בעלייה מתמדת והדרגתית. הקבוצה באדום לא מצטיינת בלשון המעטה בכיבוש שערים, והיא בהחלט תזדקק לשחקן שיביא עימו מעט רוח נעורים ורעננות להתקפה. יחד עם זאת, הקשיים הנפשיים שהיו לו בקבוצת אמצע טבלה בווייטנאם עשויים להכשיל אותו בקבוצה לחוצה ומלאת אמוציות כמו הפועל ת"א.
זו אמנם רק הליגה בוייטנאם, אבל ניתן לראות שאולהה קל רגליים, מהיר יחסית, ויודע היטב לנוע ללא כדור. היכולת להתמקם ולהיות חד מול השער היא אוניברסלית, ובמקרה שלו היא בהחלט ניכרת. בנוסף, הוא יכול לשחק בכל עמדות ההתקפה, גם כחלוץ וגם באגף, אבל עדיין לוקה בדבר הכי חשוב שחלוץ צריך לעשות - להבקיע שערים (5 שערים בלבד).
עם זאת, מכאן עולים גם סימני השאלה: האם אולהה ראוי לחוזה ארוך טווח כבר מראשית הדרך? ומה יקרה במשבר הראשון, האם יוכל לעמוד בו גם בארץ זרה, ובתרבות ספורטיבית לא מאוד סלחנית?
מאז שחתם בקיץ, אפשר היה ללמוד על ההערכה הגדולה שרוחשים בהפועל ת"א כלפיו, כשגם כשהתראיין וסיפק ציטוטים תמוהים לגבי הגעתו להפועל ת"א, זו לא ויתרה עליו. בוויאטנם חיזרו אחריו, אבל הניגרי בסוף הגיע להפועל ת"א, והוא הרכש הכי משמעותי שלה בחלק הקדמי. האם המורשת הזו של ניסו אביטן לניר קלינגר הפעם תתברר כהברקה? היום ככל הנראה נקבל תשובות ראשונות.