מאת: אביתר רוזן
לאחרונה יצאו הרלב"ד (הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) בקמפיין נוסף, הפעם בכיכובם של שורת מנכ"לים בכירים במשק בו הם מודיעים לעובדיהם כי הם פוטרים אותם מחובת מענה טקסטואלי בזמן שהם נוהגים. ניתן להניח כי עלות הקמפיין המסוים מגיעה למיליונים ומתווספת לסכומי עתק שהוצאו בשנים האחרונות על הסברה. אלא שמדובר על בזבוז משווע של כספי ציבור: שנת 2019 מסתיימת עם גידול במספר ההרוגים. הרלב"ד נשען בין היתר על תוצאות מחקר שערך בסוגיית תרבות הנהיגה בישראל, על פיו יש לקיים תקשורת פתוחה עם ציבור הנהגים על בעיות בטיחות, תוך ביצוע למידה משותפת והפקת לקחים. לשיטתו, יש להתייחס לבעיות בטיחות כהזדמנות ללמוד ולהשתפר ולא כהזדמנות להאשים ולהעניש.
לעניות דעתי, עליו להתפכח מהחלום של הסברה לצורכי עידוד ציות לחוק. נדמה כי הוא מבקש לשכנע את הציבור כי יש להקפיד על כך ומקווה כי כל נהג יאמץ את התקנות בהתאם לעקומת הלמידה שלו. אלא שפרק הזמן ללמידה, השתפרות והפקת לקחים – חלף מזמן. איננו זקוקים לעוד קמפיין. חבל על הכסף ובעיקר על מאות הנהגים והולכי הרגל שימצאו את מותם בשנים הקרובות. התורה אינה מאוד מסובכת ולמעשה, צריך רק לציית לחוק.
אין צורך להיות מדען גרעין בשביל להבין שאם שותים לא נוהגים, ומיותר להסביר פעם אחר פעם מדוע קיים סיכון מוחשי לחיים משימוש בטלפון בזמן נהיגה. עוד ועדה בין משרדית ותיאום אופטימלי בין אגפים שונים לא יועילו במאום. רבותיי, בסרט הזה כבר היינו; ועדות הוקמו, עשרות מומחים זומנו, אלפי עמודים נכתבו, והמוני הודעות לעיתונות שוגרו. מה שכן צריך לעשות כבר מחר זה לתעל את המיליונים הרבים שנשפכים על הסברה לצורך עיבוי מיידי של שורות משטרת התנועה, במטרה ליצור הרתעה של ממש ולאורך כל שעות היום. יש להוסיף מאות ניידות ומאות שוטרים כדי ליצור אווירה מונעת תאונות. כשמדובר בסיכוי להיתפס, הוודאות היא שיוצרת את גורם ההרתעה המקסימלי. במקביל, להבנתי, על הרלב"ד לשנות את האסטרטגיה התקשורתית ולתעל מיליונים בודדים לצורך פרסום מסרים משלימים לאכיפה. לא עוד מסרים פרווה כגון "אם שותים לא נוהגים", אלא כאלו שיכרסמו לכולם עמוק בתוך התודעה. זה יכול להיות איום בקנסות ואף עונשי מאסר בפועל. ענישה. לא אזהרה.
לצמצם את הרשלנות
נכון שאכיפה מוגברת ויצירתית ככל שתהיה, אינה מספיקה שכן האחריות בסופו של דבר מוטלת על הנהג ("הגורם האנושי"), אולם בואו נעזור לו לקבל את ההחלטה הנכונה. אם לא חדוות החיים עומדת מול עיניו, אז החשש המוצדק מפני איבוד רישיון הנהיגה וספיגת קנסות ענק וכמובן שצריך לחזק את ההשקעה בתשתיות. אולם תכנון הנדסי מקצועי, טוב ככל שיהיה ומהודק לפרטי פרטים, רק יקטין את מספר ההחלטות הגורליות שהנהג שיקבל ויצניע את חומרתן, אך לא יביא בסופו של יום אל שינוי התנהגותי. את זה כאמור משיגים תחילה באמצעות אכיפה.
אלא שלא די באכיפה אפקטיבית.יש לחזק גם את מנגנון הענישה. המציאות מלמדת כי אין ספור תיקי תילתן(עבירות תנועה חמורות) נחתמים בענישה קלה בשל כשלים ראייתים שהתגלו בתיק ורישום רשלני של הדו"ח. תשומת לב נוספת מצד השוטרים הכרחית אך אינה מספיקה – צריך לבחון בכובד ראש את האפשרות לבצע דיגיטציה להליך הרישום ולהטמיע מערכת שמתריעה בפני השוטר על כשלים במילוי הטפסים.
הכותב הוא יועץ תקשורת