רכב, צילם וכתב: משה כנפי
באוגוסט 2019 יצאנו למסע אופנועים מדהים ומפרך, בן 4 ימים ו – 1,500 ק"מ. מסע שעבר ביערות עבותים, לאורך נהרות שוצפי מים ונהרות שוצפי בירה מקומית מדהימה, בינות לעיירות מקסימות הלקוחות כמו מהגדות, וכל זאת עטוף בהיסטוריה המרתקת של מלחמת העולם השנייה, במהלכה ניטשו בחבל הארדנים כמה מהקרבות הקשים וההרואיים ביותר בין בעלות הברית והגרמנים.
התחלנו את המסע כהרגלנו באמסטרדם, שם חיכה לנו האופנוע המדהים שלנו - הונדה CB750 sevenfifty מודל 1996, שנראה יותר חדש מחדש, שעבר למשמרתו של דוב אחינו בלב. השתפצרנו על הציודים, דחקנו את מעט הציוד שהיה לנו לארגזי האופנוע, והנה אנחנו על האוטוסטרדה דרומה לכיוון רוטרדם, בריסל, ונאמור Namur – "עיר הבירה" של חבל הארדנים.
בנאמור עשינו חנייה קלה להתרעננות. טעינת מצברים ובטריות, נכנסנו לתחנת המודיעין-תיירות המרכזית בעיר בסמוך לקפה סטארבאקס, שם קיבלו אותנו בסבר פנים בלגיות יפות ואדיבות. זה המקום להסביר בכמה מילים על המחוזות בבלגיה, היוצרים למעשה 2 ואף 3 מדינות שונות לגמרי – בלגיה הפלמית – מקו אנטוורפן ובריסל וצפונה עד גבול הולנד – בלגים דוברי פלמית (הולנדית), עם אוריינטציה חזקה להולנד הניכרת בסגנון הבנייה, האוכל, בתי העסק, הסופרמרקטים, הכול הולנדי. בלגיה הוואלונית – מקו רוחב בריסל ודרומה עד גבול צרפת – בלגים דוברי צרפתית, עם אוריינטציה חזקה לתרבות הצרפתית, הניכרת בכל דבר. לזכותם של הוואלונים והפלמים גם יחד, בכל העיירות בהן ביקרנו ולנו - הבלגים הם ברובם עם נחמד ומסביר פנים, אדיבים, מנומסים ושקטים. בערים הגדולות המצב שונה שם נתקלנו בתופעות אחרות של מהגרים (בעיקר מוסלמים), שיוצרים כיום תרבות בלגית שונה ומעורבת.
בתום החנייה בנאמור, המשכנו דרומה לכיוון העיר דינאן Dinant, באחת הדרכים היפות ביותר באירופה, לאורך נהר המוז או מאאס – שמו תלוי במדינה בה הוא עובר. הנהר שהוא אחד החשובים באירופה, מתחיל ברכסי האלפים הצרפתיים וזורם דרך לוקסמבורג, בלגיה, הולנד, עד למוצאו בים הצפוני בהולנד. בנהר מועברות סחורות רבות על גבי ספינות נהר מיוחדות ומתקיימת בו תיירות נהר ענפה, בעיקר לבני גיל הזהב.
הרכיבה לאורך המוז הייתה פשוט מדהימה, בתוך ירוק אינסופי, של יערות וחורשות הנשפכות עד גדות הנהר, ובינות עיירות מימי הביניים, שרובן פשוט נחרבו עד היסוד במהלך מלחמת העולם השנייה, ושוקמו בעבודה קשה לאחר המלחמה. השלום והאחווה האירופים ניכרים בכל מקום ולהפתעתנו ברוב המקומות אליהם הגענו היו בעיקר הגשרים מעותרים בדגלי כל מדינות בעלות הברית שלקחו חלק בשחרור בלגיה מהכובש הנאצי.
כאן המקום לספר קצת על ההיסטוריה המרתקת של חבל הארדנים מתקופת מלחמת העולם השנייה; הגענו למקומות ושמות בלתי נשכחים, שכיכבו בעיקר בסרט "להציל את טוראי ראיין", ובסדרה "אחים לנשק". הגענו ליערות באסטון בהם נאחזו האמריקאים בקור מקפיא וכמעט ללא אספקה ומזון, לגשר המפורסם בעיירה לה-רוש La Roche בו הצליחו בעלות הברית לבלום את הגרמנים באחד הקרבות ההרואיים ביותר במלחמה, ולעיירות רושפורט Rochefort, לה רוש La Roche, ודינאן Dinant, בהן התחולל "קרב הבליטה" בדצמבר 1944, שזכה לשמו בזכות הבליטה שיצרו הנאצים בקו ההגנה של בעלות הברית, במהלך ניסיונם של 300,000 חיילים נאצים, להבקיע את קו ההגנה וההתקדמות של 80,000 חיילי בעלות הברית לכיוון ברלין, לאגף אותם ולהשמיד אותם, ובכך לחסל למעשה את כל ההישגים של בעלות הברית ממבצע הנחיתה בחופי נורמאנדי, ואולי אף לנצח את בעלות הברית במלחמה כולה. בקרב הבליטה הביסו הנאצים את בעלות הברית, וגרמו לעיכוב של למעלה מחצי שנה בסיום המלחמה והכנעת האויב הנאצי, דבר שעלה בחייהם של למעלה ממיליון יהודים שנרצחו ללא הפרעה, במהלך תקופה זו במחנות ההשמדה בפולין.
מומלץ בחום להגיע לעיירה לה-רוש La Roche , ולבקר בה במוזיאון הקטן, אך העשיר והמרתק, המסביר בצורה יוצאת דופן את סיפורו של קרב הבליטה ודרך זה את סיפור המלחמה כולה בחזית המערבית. השומר האדיב הסכים להוציא מהתצוגה מספר פריטים מדהימים כדי שאחזיק אותם בידי – אקדח לוגר, סכין קומנדו של קצין SS, ועוד. מרגש מאוד.
הדרכים הצדדיות והכבישים הראשיים בחבל הארדנים נועדו ונבנו בעיקר עבור אופנועים וזו הסיבה שהארדנים מכונים "ארץ האופנועים", בכל מקום חלפו על פנינו אופנועים והחלפנו את המחווה הנהוגה באזור זה של הושטת יד לשלום עם האופנוענים ממולנו. הנסיעה היתה נוחה וחלקה, הקפדנו לעצור כמעט בכל עיירה שחלפנו להתרעננות קלה והמשכנו הלאה רעננים ונחושים.
בלגיה ידועה בעיקר בכך שהיא בירת קולינריה עולמית, מנות טעימות ברוב המסעדות והגשה מקצועית. יחד עם זאת היה כיף להיכנס לסופרים המקומיים העשירים בדליקטסים ולהצטייד בכל טוב ולעשות פיקניק רומנטי וטעים בצד הדרך, על גדת האגם, כפי שעשינו בדינאן Dinant. הביקור בעיירה דינאן מומלץ ביותר, זו עיירה מקסימה, שלווה ומסבירת פנים. העיירה מפורסמת מאוד בזכותו של אדולף סאקס ממציא הסקסופון שנולד בעיר בשנת 1814. העיר כולה מעותרת בפסלי סקסופונים בכל מקום, וביתו של סאס הפך למוזיאון לסקסופונים המספר את סיפורו של האיש. עצרנו בדינאן לפיקניק בלתי נשכח על גדות נהר המוז היפה, ולאחר ששבענו נגשנו למשרד התיירות המקומי והבחור הנחמד שם צייד אותנו בהמלצה נהדרת – סעו לבקר במנזר מרדסוס Maredsous הסמוך, יש שם מאפייה, מחלבת גבינות ומבשלת בירה, והכל טרי טרי מעשה ידי הנזירים במקום. יצאנו לדרך נרגשים, ומתלהבים.
הדרך מדינאן למנזר הייתה פשוט מדהימה – עלייה חדה עם סיבובי השכבות מושלמים, עם שיפוע נגדי בדיוק באמצע הסיבוב – ממש נבנה עבור אופנועים. הגענו למנזר, התרשמנו מהמבנה אך לא מצאנו את מבשלת הבירה המיוחלת ולא את המאפייה ולא את המחלבה, וכמעט שעזבנו חזרה לכביש הראשי, ואז לפתע פתאום נגלה לנו גן רחב ויפה, בתוך מבנה בצורת ח מרשים ויפה, ובו מבשלה, מאפייה, ומחלבה. ישבנו והתענגנו על הבירות והאוכל והיה פשוט מושלם. הבירה של הנזירים פתחה לנו את בלוטות הטעם והערגה לבירה הבלגית. זוהי אחת מסצנות הבירה הבולטות בעולם. אפשר לומר שכל בלגי המכבד את עצמו מבשל לעצמו את הבירה שלו. באופן רשמי קיימות במדינה 1,600 מבשלות בירה מסחריות בהיקף מסחרי קטן עד ענק. בהכללה ניתן לומר שכל הבירות הבלגיות ללא יוצאת דופן הן פשוט מושלמות, לא פחות מכך.
כל הבירות מוגשות עם כוס תואמת עם שם הבירה וצורת הכוס המיוחדת המתאימה לאופייה של הבירה, בדרך כלל לכל מבשלה יש מספר סוגי בירות וניתן לקבל סדרת טעימות מרמות אלכוהול שונות ובגווני בישול שונים. התוודענו לבירה קוואק Kwak – בירה המוגשת בכוס גבוהה כמו מבחנה ענקית במעבדה, עם מתקן עץ מיוחד המחזיק אותה, העושה את הרעש "קוואק" בלגימות האחרונות מהכוס המיוחדת, ומכאן שמה.
מקומות הלינה שמצאנו היו נהדרים ומיוחדים – את הלילה הראשון בילינו בסמוך לעיירה דינאן, הזמנו באותו ערב מהאינטרנט חדר לאותו לילה, וחשבנו שמדובר במלון. כשהגענו לכתובת הסתבר שזה בית פרטי, שם התקבלנו בזרועות פתוחות תרתי משמע על ידי בעלי הבית המקסימים והנהדרים – ז'אן קלוד ורוקסאן, וזכינו להתארח בבית החווה המקסים שלהם בו הם מגדלים, פירות, ירקות, ותרנגולות המטילות ביצי חופש. ישבנו עם הזוג המקסים עד השעות הקטנות של הלילה בשיחה קולחת כשהם מדברים צרפתית ואנחנו אנגלית... אחד לא מבין את השני אך מסתבר שהחום והאנושיות הן אמצעי לקשירת קשרים, לא פחות מהשפה המדוברת.
זה רק נהיה יפה יותר מכאן
יצאנו לדרך לכיוון אחת הדרכים היפות ביותר בטיול כולו, מדינאן לכיוון העיירה רושפורט Rochefort , שנמצאת ממש על גבול בלגיה-צרפת. הדרכים היו ממש מופלאות, מוריקות בינות לעיירות הטובלות על גדות הנהר והיובלים שלו, בין חוות חקלאיות מקסימות וכמעט ללא תנועה בכביש, הרגשנו שאנחנו ממש לבד וזה היה מאוד כיף ומרגיע. את היום המדהים והעוצמתי סיימנו בעיירה דורבוי Durbuy, – עיירת אבירים קטנטנה שהוקמה במאה ה – 13 כמערך צריחים בתוך חומה עתיקה ומרשימה. העיירה נפגעה במלחמת העולם הראשונה והשנייה, אך עדיין נותרו בה בניינים מרשימים ויפים. כיום העיירה היא אוסף של מבשלות בירה, יקבים, מסעדות ובתי קפה, ומספר בתי מלון, כולם בתוך בתים קטנים וחמודים. ממש מומלץ לבקר!.
סיימנו את היום ואת המסע בארדנים בנסיעה לכיוון מרכז בלגיה ומצאנו עצמנו בחלק הפלאנדרי-הולנדי של בלגיה בעיירה קורטרייק Kortrijk. בעיירה מצאנו מלון שנראה יפה ומזמין באינטרנט אך משהגענו אליו הסתבר שאין בו נפש חיה, לא צוות ולא אורחים. הצלחנו לדבר באינטרקום בשער המלון עם הצוות שהיה בכלל במלון השני שלהם באנטוורפן, ודרך האינטרקום קיבלנו הנחיות איך להיכנס למלון ואיך לבצע הזמנה ולקבל מפתח לחדר, מבלי שאין אף אחד במלון שיסייע לנו.
למחרת קיבלו אותנו בלובי בארוחת בוקר מדהימה ועשירה, כפיצוי יעל כך שלא קיבלו את פנינו בערב שלפני כן, ואז התקשר אלינו וויל Will בעל המלון, איש נדיר, מקסים ומיוחד, בלגי פלאנדרי בן 58 ללא ילדים, מאוהב בישראל ובישראלים וממש התחנן שנישאר ללון ללילה נוסף, זאת על מנת שנפגש אתו באותו ערב. מסתבר שהמלון היה פעם בית ספר יסודי שנבנה בשנת 1880, והפך לחורבה שוממה, אותה רכש וויל לפני 10 שנים והפך אותה לאחוזת מלון מדהימה ביופייה, בשם פופיטר Pupiter.
יצאנו לדרך בבוקר וביקרנו בעיר ברוז' או בהגייה הפלמית-הולנדית - ברוחה Brugge. העיר הקטנה והמתוקה נראית כמו עיר מצוירת מהאגדות, עם מרכז עתיק המלא בגשרים מעל הנהר ויובליו, מכאן שמה של העיר. אנחנו חושבים שזו העיר היפה ביותר בבלגיה, הנותנת למבקר בה לטעום מנופי וממטעמי בלגיה, בכל מקום בעיר – מבשלות ומרתפי בירה, חנויות שוקולדים וסוכריות שלא רואים בשום מקום אחר, וכמובן הוואפל הבלגי עם הרי פירות, גלידה, שוקולד וקצפת.
לאחר הסדרת רמת הסוכר בגוף, שבנו חזרה עייפים ועמוסי חוויות למלון המקסים שלנו בקורטרייק, שם חיכה לנו וויל עם ארוחת ערב ובזרועות פתוחות ומיד אמר שאת הלילה השני הוא לא מוכן שנשלם כי הוא הזמין אותנו להישאר והציב זאת כעובדה שלא ניתן להתווכח עמה. מיד אמרתי שאם זה כך, אז אני מכין את ארוחת הבוקר, שתהיה על בסיס שקשוקה ישראלית, שוויל לא הכיר. למחרת בבוקר בישלנו יחד וויל ואני את השקשוקה הנהדרת, יחד עם סלמון מעושן טרי, ירקות ופירות נהדרים, לחם לוהט וגבינות בלגיות נהדרות, מסריחות נורא ומעלות עובש – כמו שצריך. נפרדנו ממש בנשיקות וחיבוקים מוויל שהבטיח לבוא ולבקר בביתנו בארץ, ושמנו פעמינו חזרה לאמסטרדם, דרך בריסל ואנטוורפן. הגענו חזרה לאמסטרדם עמוסי חוויות, עייפים באופן חיובי וטעוני מראות ואנרגיות שיספיקו לשנה הקרובה, עד לטיול הא המתוכנן לנורבגיה, יש למה לצפות.