בין הטוב והרע: דני אבדיה יכול לתפקד כרכז בליגה?

בוידאו: המהלכים של אבדיה מול אילת

הטוב. הקיץ האחרון של מכבי ת"א סבב סביב שאלה אחת - מי יאייש את עמדת הרכז הראשון? מילוש תאודוסיץ', קוסטאס סלוקאס, בראד וואנמייקר, מייק ג'יימס, דאריוס אדאמס, מלקום דילייני ועוד הרבה הרבה שמות, נוצצים לא פחות, עברו לנגד עינינו בזה אחר זה, ובסוף, מכבי התפשרה. היא התפשרה על נייט וולטרס, שבכלל היה אמור להיות הרכז השני, ועל ג'ון דיברתולומיאו, שרק אלוהים יודע איפה היה נמצא היום אם מכבי הייתה מחתימה את אחד השמות ברשימה. והאמת? בינתיים זה עובד.

אבל בואו נשים רגע את הקלפים על השולחן. כולם, כולל כולם, מקוראי הטור הזה ועד קברניטי מכבי ת"א, היו רגועים יותר אם את 76 המשחקים שיש למכבי העונה (בלי פלייאוף היורוליג ובהנחה שמכבי תלך עד הסוף בליגה ובגביע) צמד הרכזים היה מעביר לצד איזה תאודוסיץ' או סלוקאס. נכון, יש את ווילבקין ודורסי כגיבוי, אבל ביננו, הם שווים למכבי הרבה יותר כשהם משחקים בעמדה מספר 2, וביום מן הימים, כשהאוויר כבר יתחיל להיגמר, ספרופולוס יצטרך להמשיך לעשות את מה שהוא עושה לא רע עד עכשיו - לאלתר.

גילוי נאות: אני לא הייתי מתומכי ספרופולוס בתחילת דרכו הצהובה. למה? כי אני לא חובב גדול של כדורסל אנרגטי ולוחמני, תמיד אעדיף תחכום ואסטטיות. אבל 12 משחקים כבר מאחורינו, ומאמן מכבי ת"א גורם לי לאכול את הכובע בכל שבוע מחדש. הוא מוכיח פעם אחר פעם שהוא מאמן שלומד תוך כדי תנועה. אחד שמזהה את השינויים בתוך הקבוצה שלו ומתאים את עצמו אליהם. ובעיקר, אחד שלא פוחד להודות בטעות. לראייה, ספרופולוס, שבתחילת העונה ערך לדני אבדיה היכרות עם עמדה מספר 4, נותן לו כעת את המפתחות לתפקד כמוביל כדור נוסף.

לא תראו את אבדיה מתחיל את ההתקפות. גם לא תראו אותו יוזם תרגיל מסודר. ובטח שלא תראו אותו בלי איזה גארד או שניים לצידו, רק ליתר ביטחון. אבל כן תראו אותו דומיננטי יותר באיזור של הכדור ויש עמודה אחת בסטטיסטיקה שתעיד על כך יותר מכל - עמודת האסיסטים. ברשותכם, נתמקד במשחקי הליגה. מצאו את ההבדלים: בשני המשחקים האחרונים אבדיה מסר 5 אסיסטים בממוצע, לעומת 1.3 אסיסטים במשחקים שקדמו להם. נכון, אלו רק שני משחקים, אבל לצד ארסנל המסירות שהוא הראה בעתודה, זו כבר אמירה.

לשם ההשוואה, ניקח שני שחקנים די דומים בתפקיד אותו הם מאיישים ברוטציה - דני אבדיה ויובל זוסמן - שניהם משחקים לרוב רחוק מהכדור. הראשון מוסר אסיסט כל 9 דקות על הפרקט, בעוד השני מוסר אסיסט כל 14 דקות על הפרקט. בעברית פשוטה, היכולת של אבדיה לזהות את המיקום של כל שחקן ושחקן על הפרקט, לבחון את אופציות המסירה עד לרגע האחרון כאילו היה קוורטרבק ולהניח את הכדור בדיוק היכן שהוא רוצה - הופכת אותו לשחקן הרבה יותר מסוכן מזוסמן כשהוא עם הכדור.

בשלב הזה של הקריירה שלו, זה בא לידי ביטוי בעיקר בשני מקרים: התקפת המעבר ומשחק הפיק אנד רול. במקרה הראשון, השליטה בריבאונד בשילוב עם יכולת המסירה הופכת אותו לנשק קטלני עבור כל הגנה. המקרה השני, שמעיד על ראייה מרחבית והבנה נכונה של זוויות המסירה, הוא כבר החותמת הרשמית להיותו 'אול אראונד פלייר' אמיתי, כזה שיכול לקבל נתח קצת גדול יותר מנטל הסוואת חסרונו של תאודוסיץ'.

via GIPHY

via GIPHY

הרע. אחד הדברים העיקריים שעליהם קמה ונפלה הקדנציה של עומרי כספי בגולדן סטייט וב-NBA בכלל, הייתה הקליעה. כספי הגיע לסן פרנסיסקו כקלעי, וחזר עם סימן שאלה גדול מעל הראש. לא כי הוא לא קולע מספיק טוב, אלא כי הוא פשוט לא זרק מספיק. דווקא בנקודת השיא של הקריירה שלו, כספי זנח את הכלי הכי משמעותי שהיה לו. נכון לרגע זה, הכלי הזה, שיכול לעשות את ההבדל עבור אבדיה מעבר לים, הוא עקב האכילס שלו.

במבט חטוף, אפשר לחלק את הקליעה של אבדיה לשניים: פלג גוף עליון ופלג גוף תחתון. החדשות הטובות הן שבזמן הזריקה, החלק העליון של גופו נע בדיוק לפי הספר. הכתפיים יוצרות ריבוע יחד עם הטבעת, היד הזורקת יוצרת שלוש זוויות של תשעים מעלות, השחרור של הכדור די מהיר ומשתפר ככל שעובר הזמן והטאץ' נהדר. בדיוק כמו שמלמדים בכל בית ספר לכדורסל.

הבעיה נמצאת דווקא בחלק התחתון של גופו. הזמן שעובר מהרגע שאבדיה מקבל את הכדור ועד לרגע שהוא משחרר את הזריקה הוא כמעט כפול מהזמן בו עומרי כספי, סקוטי ווילבקין ולא מעט שחקנים אחרים עושים זאת. בטח ובטח מעבר לים. זה מאפשר לשומר להלחיץ אותו יותר וגורם לאבדיה לשחרור נמוך יותר של הכדור ולאחוזי קליעה רעים יותר. וזה כאשר עומד מולו שומר כמו רפי מנקו, בלי לדבר על שחקנים ברמת אתלטיות של NBA.

במקרה הזה, המספרים מדברים בעד עצמם: אבדיה קולע שלשה כל 22 דקות על הפרקט ב-38% אחוזי הצלחה מאוד לא יציבים, כאשר לזכותו ייאמר - משחק הגביע באילת (67%) נתן בוסט יפה לאחוזים. אבל מה שמדאיג קצת יותר, זה אופי הזריקה. למעשה, אבדיה זרק מתחילת העונה 17 זריקות מחוץ לקשת, כולן זריקות קאץ' אנד שוט פנויות לחלוטין, אך רק שבע מהן הסתיימו בנקודות. אחוזים לא כל כך רעים על הנייר, אבל בהתחשב בעובדה שהוא לרוב לא מייצר לעצמו את הזריקות - אלא מקבל את הכדור שהוא כבר ללא שומר - הם טעונים שיפור.

וזה לא הכל. שימו לב לאחוזים של אבדיה מקו העונשין: אבדיה עמד על הקו 18 פעמים העונה, מתוכן קלע 10 זריקות. כלומר, 55 אחוזים שמדאיגים אפילו יותר. אגב, גם בנבחרת העתודה נתקל אבדיה באותה בעיה ונעמד על אחוז די זהה (60%). ושם כמות הזריקות שלו כמעט שילשה עצמה (2.3 זריקות העונה בליגה, לעומת 6.4 באליפות אירופה). מה ההשלכות? בעיית זריקות העונשין תמיד הייתה אישיו מבחינת אבדיה, אבל מה שהטריד קצת פחות בנוער, לפתע גורם לכישרון הצעיר להימנע ממגע סביב הטבעת ולזרוק מתוך פאניקה, והתוצאות באות לידי ביטוי במספרים. למזלו, יש עוד מספיק זמן לתקן. אנחנו בינתיים, נמשיך לעקוב.

via GIPHY