זה הפך להיות כמעט דבר שבשגרה לדווח אודות מכוניות קצה חשמליות עם ביצועים דמיוניים, אבל תסמכו על למבורגיני שהם יסרבו להסחף עם העדר השמרני לכאורה. מחד, הלמבורגיני החדשה, ה-Sian fkp37 היא לא לגמרי פטנט חסר תקדים שעוד לא שמענו עליו, אבל לפחות מבחינת הבולונזים הם הצליחו לבדל את עצמם מהמתחרים עם עיצוב מקורי וגם עם מערכת משולבת המבוססת על תריסר צילינדרים ואגירת אנרגיה שפותחה בלעדית בסיוע המהנדסים של MIT, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס.
לפני הכול מקובל להתחיל עם הכותר של המכונית, שהוא קצת מורכב לפענוח; המילה Sian בדיאלקט של למבורגיני נקשרת למהירות של ברק, והסימול fkp37 הוא מחווה (של הרגע האחרון) לאחד מעמודי התווך של תעשיית הרכב הגרמנית, פרדיננד קרל פייך, יו"ר קונצרן VW, בעלי הבית של למבורגיני שהלך לעולמו בחודש הקודם. הספרות 37 מתייחסות לשנת לידתו, 1937 והאותיות FKP הן ראשי תיבות לשמו. פייך ניווט את המשא מתן לרכישת למבורגיני ב-1998, וזו הייתה אחת ההחלטות החשובות ביותר עבור למבורגיני שבאותה עת לא ממש ידעה לאן פניה מועדות. לא במקרה הם חולקים לו כאן כבוד.
בחזרה לענייני הברקים. ה-למבו החדשה בהחלט יכולה לחשמל את הכבישים נוכח הטכנולוגיה שמותקנת לה בקרביים. היא מצוידת במנוע בנפח 6.5 ל V12 ו-820 כ"ס שמאיצים אותה מעמידה ל-100 קמ"ש ב-2.8 שניות ועד מהירות מרבית של 350 קמ"ש. מנוע הבערה הוא הכוכב של המערכת, אבל הבקרה החשמלית משוכללת לא פחות; מהנדסי MIT החליפו את הרצפה הקונבציונלית (סוללת ליתיום איון קומפקטית) שאוצרת כוח בצורה כימית במערכת חלופית - בקרה המבוססת על סדרה של קבלים שאוספים את האנרגיה בשדה מגנטי.
היתרון בקבל הוא במשקלו וגם בעוצמה (פי 3 חזק יותר מסוללה וקל ממנה בשיעור דומה), וכן במהירות הטעינה, אורך החיים והעמידות. החסרון המרכזי נעוץ בדחיסות של האנרגיה שמאפשר מצד אחד להגיע לביצועים גבוהים בצורה מהירה וחלקה יותר, אבל מצד שני מחייב טעינות תכופות. ל-Sian אין כמובן טעינה מהשקע כך שהיא אוגרת אנרגיה מבלימה רק לטובת הביצועים, כלומר נהיגה על חשמל נקי איננה אפשרית.
למבורגיני תמחרה את ה-Sian ב-3.6 מיליון דולרים, אבל אל תבזבזו זמן בלהרים טלפון לאיטליה; כל 63 היחידות שהוקצו לייצור, נמכרו מראש. נחכה לפעם הבאה.