עייפות החומר: קבלת ההחלטות השגויה של הרצוג

לצערי תם הטקס. נבחרת ישראל איבדה נקודות יקרות מאוד ב-1:1 מול צפון מקדוניה, ויש אשם אחד - המאמן אנדי הרצוג. אני לא רוצה להיכנס לחישובים, כמה נקודות יספיקו. נבחרת ביתית שחולמת על יורו 2020 ולא מנצחת בבית את סלובניה וצפון מקדוניה, מבטלת מבחינתי את כל החישובים. זה נכון שהרצוג לא היה מאמן גדול באף קבוצה או נבחרת, אבל הוא כן היה שחקן גדול, שחקן התקפי.

האוסטרי בוודאי יודע מצוין שמהות משחק הכדורגל היא כיבוש שערים, תמיד צריך שער אחד יותר מהיריבה כדי לנצח. הוא קיבל לא מעט מחמאות בתחילת דרכו בישראל. "הנבחרת השתנתה", צעקו כותרות כלי התקשורת. לא השתנתה ולא נעליים, בגלל המאמן אנחנו הולכים לאחור. להזמין סגל שרובו ככולו שחקנים שלא בכושר, שחקנים פצועים ושחקן הרכב שלא משחק ולא מתאמן שלושה חודשים וחצי? אם מחפשים לאן לשלוח אצבע מאשימה, אין הרבה דילמה.

אחרי זימון הסגל, המטרה של הרצוג הייתה להוציא מהשחקנים את המקסימום. לעלות עם הרכב טוב, כזה שחייב לנצח, לקחת סיכונים, כי בלי סיכונים אי אפשר לנצח. מנור סלומון היה שחקן ההתקפה הכי טוב של הנבחרת. כל הדריבלים שלו ליד רחבת צפון מקדוניה היו מסוכנים. הוא אף בישל את השער לערן זהבי. ומה קרה אחרי כמה דקות? עמרי בן הרוש יצא, והמאמן שם את סלומון במקומו כמגן שמאלי. בכך הרצוג הגביל אותו, תחם אותו ובקיצור, "הרג אותו".

הנבחרת שוב פתחה עם חמישה שחקני הגנה. ומי משחק באגפים? אלי דסה. לא אלי דסה המצוין ממכבי ת"א, אלא אלי דסה שלא שיחק ולא התאמן שלושה חודשים וחצי. בצד שמאל עמרי בן הרוש, שביום גדול שלו הוא בלם בינוני. והמשחק רץ ורץ ושום דבר לא השתנה. אותה שיטה, אותו קיבעון. שום הברקה של מאמן, שהוא כל כך לא יצירתי, לא יוצא מהקופסה ורק חושב איך לא לספוג. מאמן שרוצה להביא אותנו סוף סוף לטורניר גדול, אם לא ישחק התקפי ולא יבין שחייבים להבקיע, אין לו שום סיכוי.

הרצוג, במשחק מאני טיים ולא נגד נבחרת מהגדולות באירופה, לא הביא לנו שום דבר חדש. הרבה שנים אני רואה את ישראל, לרוב עם כישלונות מעצבנים, וגם היום אין חדש תחת השמש. אנחנו מובילים ומקבלים שער בכדור חופשי. עד מתי? ככה זה, נבחרת מאוד חלשה, וכשיש כל כך הרבה שחקנים שלא משחקים, זאת התוצאה. תתאמנו כמה שאתם רוצים ברמות הכי גבוהות, זה לא יעזור. מה שצריך זה כושר משחק, לשחק כל שבוע 90 דקות בקצב. אחרת אין מהירות, אין טאץ', אין זריזות, אין חדות ואין רגש לכדור.

ראיתם את בירם כיאל? פעמיים בתוך הרחבה, מסדר לעצמו עמדת בעיטה טובה והכדור רחוק מהמסגרת. אני לא מאשים את כיאל, אלא את מי שנתן לו לשחק. הצרה היא שרוב הסגל הוא כמו כיאל, והמאמן אנדי הרצוג כשל בגדול בהכנה, בזימונים ובטקטיקת המשחק. אלישע לוי, אלי גוטמן ועכשיו אנדי הרצוג - מה השתנה? כלום ושום דבר, הזמן עומד מלכת.

לנבחרת ישראל לדורותיה היו חמישה מאמנים שהביאו אותה להישג כלשהו. הראשון היה עמנואל שפר ז"ל למונדיאל 1970, השני דוד שוויצר ז"ל למשחקים האולימפיים ב-1976, השלישי והרביעי (במשותף) היו יצחק שניאור ויעקב גרונדמן זכרם לברכה למשחק הפלייאוף מול קולומביה של מוקדמות מונדיאל 1990 באיטליה, ואחרון חביב שלמה שרף יבדל"א למשחקי הפלייאוף מול דנמרק לקראת יורו 2000 בהולנד ובלגיה.

כל הנבחרות המצוינות האלה, עם המאמנים הישראלים המצוינים, לא חשבו רק הגנה. נכון, אין לנו היום שחקנים ברמה שהיו למאמנים האלה, פרט לערן זהבי. כשהשחקנים של היום גם בקושי משחקים וגם לא נחשבים 'גדולים', חייבים לפתוח את הראש. שחקנים רבים בסגל הנוכחי משחקים לא מעט שנים בנבחרת. הם לא הביאו אותנו לכלום, ולא שהיה חסר הגרוש ללירה.

המאמן, שיש לו פריווילגיה להזמין את מי שהוא רואה לנכון וזה יתרון גדול לעומת קבוצה, חייב להזמין את הטובים ביותר, את אלה שבכושר הטוב ביותר. צר לי, שאלה לא פני הדברים בהרכב של הרצוג, שכן פרט לזהבי וסלומון אי אפשר לציין אף אחד. מה שהכי הכעיס אותי אלה 10 הדקות האחרונות של המשחק. התוצאה 1:1, רעה מאוד לנבחרת, הצפון מקדונים יצאו להתקפה עם מקסימום שני שחקנים, שאחד מהם זה פאנדב שבקושי יכול לרוץ. הרצוג היה יכול לעשות מהלך, לקחת סיכון, להשאיר שלושה שחקנים בהגנה ולהכניס לרחבה את דיא סבע או שון וייסמן. אולי אחד מהכדורים הרבים שהיו ברחבה של היריבה יגיעו לאחד הזריזים והתחבולנים האלה? כלום, אין מחשבה.

בעוד שלושה ימים תשחק הנבחרת בסלובניה. ישראל מגיעה למשחק החוץ הקשה עם הלשון בחוץ. בגלל אותם נתונים שהזכרתי, חוסר כושר גופני, חוסר כושר משחק, פציעות, יכולת רעה מאוד של מרבית הסגל ואחרי טיסה. על פניו נראה שאין סיכוי, והרצוג חייב הפעם לעשות שינויים רבים. אחרת, למה הזמין 23 שחקנים לסגל? אני ממש שונא בכדורגל את המילים "חייבים לנצח". אחרי התיקו בארץ, אם מישהו עוד חושב על סיכויים, חייבים לקחת סיכונים ולשנות.

הדבר הראשון שצריכים לעשות זה לפתוח עם קו של ארבעה שחקנים מאחור. ההרכב לסלובניה צריך להיות מרציאנו (אין לי שום טענה אליו), בן ביטון, דגני, טהאה ואלחמיד מגן שמאלי. בקישור צריך להשתמש בגלזר, אלמוג כהן ומנור סלומון. ובהתקפה? ערן זהבי, דיא סבע ושון וייסמן. זה נקרא לצאת מהקופסה. חדש, חדש, חדש.

ציוני אתמול: מרציאנו 6, דסה 5, דגני 6, אלחמיד 6, טהאה 5, בן הרוש 4, פרץ 4, נאתכו 4, סלומון 7, זהבי 7, דאבור 4. כיאל ותומר חמד לא השפיעו לטובה, שניהם 4. במשחק שחייבים לנצח, המאמן הרצוג עשה רק שני חילופים, אוי לבושה. ציון למאמן - 3. כפי שכבר כתבתי בפתיחה, לצערי תם הטקס, אקבל בברכה ניצחון בסלובניה.