גרוש ללירה: אלי גוטמן מסכם את מחזור הפתיחה

כבר במחזור ליגה הראשון לעונת 2019/2020, דילגנו על שלב המנות הראשונות, וקיבלנו מנה עיקרית ועוד איזו מנה. בית"ר המאוחדת מירושלים מול הפועל המתחדשת מבאר שבע. איזה קיץ עבר על בית"ר י-ם, כיוון חד וברור של הבעלים משה חוגג, ללא פשרות - לא ביציעים ולא על כר הדשא. לשם כך צירף את יוסי בניון, השחקן הישראלי בעל הקריירה המרשימה ביותר, לתפקיד המנהל המקצועי, זה שהתעקש על רוני לוי המאמן וידע מדוע.

רוני לוי, כמו גם ברק בכר, הוא מהמאמנים הכי טובים שיש בכדורגל שלנו. בניון ידע שהוא ממנה מאמן קפדן וטקטיקן, כזה שיודע בדיוק איזה מסרים להעביר לשחקניו. יחד עם זאת, על המאמן להיות קשוב ל-DNA של המועדון ולדגול בכדורגל ירושלמי בדגש על התקפה, גם אם זה בא על חשבון משחק ההגנה.

אחרי הקיץ, אפשר להסיק שעם התובנה הזאת בנו את הקבוצה מירושלים. בבירה אפשר לראות שילוב של שחקנים כישרוניים כמו לוי גארסיה, פרדי פלומן וגדי קינדה, שיכולים בפעולות אישיות להטריף את טדי, כשעל התזמורת הזאת היה אמור לנצח מיכאל אוחנה (החלמה מהירה).

אמירה אחת משמעותית חייבת ללוות את המשולש (אוחנה, בניון ולוי) לאורך העונה והיא: "מדהים מה אתה יכול להשיג אם לא אכפת לך מי מקבל את הקרדיט". אם ימשיכו לעבוד בסינרגיה, כל אחד מהם ירוויח בגדול.

מהצד השני, קיבלנו את הפועל ב"ש, שמאסה בשחקנים שישבו על הספסל תוך כדי רטינה והבעת פליאה על כך שהם לא על כר הדשא. ברק בכר מיצה את עצמו מול שחקנים שכאלה ובמצב הזה יש שתי אפשרויות: או שאתה עוזב, או שאתה מחליף חצי קבוצה.

הפועל ב"ש ובכר בחרו באפשרות השניה ויצרו לעצמם אתגר גדול. הדרומיים גייסו לשירותיהם חיילים מרשימים, שינשקו את האדמה עליה הם דורכים. רמזי ספורי (איך לא ידעו לשמור עליו בהפועל ת"א?), ניב זריהן הכשרוני (שעוד יתרום הרבה) ועדן שמיר, שמביא הרבה אינטילגנציה והצטרפות מקו שני.

באר שבע הפכה להיות קבוצה טקטית לוחצת, שקשה יהיה לשחק מולה. אבל, ופה האבל הוא גדול, האם היכולת האישית של נייג'ל האסלביינק תספיק והאם בן שהר ימצא את מקומו יחד עם האסלביינק?

הקבוצה מבירת הנגב הנחיתה שני זרים, ג'ימי מארין וחוסה אנחל קרייו, כאשר הקוסטה ריקני היה זה שצריך להיכנס לנעליים הגדולות של מיכאל אוחנה ומאור מליקסון (החלמה מהירה). בשלב זה, נראה שהנעליים האלה גדולות עליו. וכך, יצא לדרך הטירוף בטדי עם בית"ר י-ם עמוסת הכישרון מול הפועל ב"ש המחויילת של ברק בכר.

היה לנו הכל בטדי: אווירה, טירוף של הקהל ופרידה מכובדת ממשה דדש ואברהם לוי - רק שחקני הכרעה לא הופיעו היום בבית"ר ירושלים. גארסיה ופלומן, עליהם שמו היום את מלאכת הכרעת המשחק, עשו הכל - דריבלים, מהירויות ועוצמות - אבל חוסר ריכוז מצד אחד ושטקוס מצד שני מנעו מבית"ר ירושלים ניצחון שהייתה ראויה לו.

במחצית הראשונה ראינו ב"ש מאוד קבוצתית, מלוכדת ומאורגנת, כשברק בכר ידע בדיוק מה הוא דרש משחקניו. ב"ש הוכיחה שהיא קבוצה לוחצת ואינטנסיבית, כשמעל כולם עמדו רמזי ספורי ונייג'ל האסלביינק בעל העוצמות, שבמידה וישתפר בהמשך בקבלת ההחלטות שלו בכל מה שנוגע למסירה, יהווה כח משמעותי לחלק הקדמי של בכר.

אלא שב"ש קרסה מעייפות במחצית השנייה, עייפות שסחבה עוד מרוטרדם, ויצאה מרוצה מהנקודה. אמנם זכינו לתיקו מאופס והתאכזבנו שלא ראינו את הרשת זזה, אבל קיבלנו משחק קצבי ואינטנסיבי יחסית למחזור הראשון של העונה.

השינוי של מרקו בלבול
מאז שמרקו בלבול הגיע למכבי חיפה, אני מזהה תהליך התקדמות קבוצתית. אם עד היום גולת הכותרת של מכבי חיפה כמועדון היה שדרת הניהול הדומיננטי, מרקו בלבול והצוות שלו על כר הדשא, נמצאים באותו לבל מבחינתי.

המאמן הוביל תהליך, כשיצר קבוצת כדורגל מלהיבה. הניצחון על רעננה ביום שבת הוא משמעותי דווקא בגלל העובדה שזה היה משחק מול קבוצה שמסתגרת ויוצאת למתפרצות, סוג היריבות שמכבי חיפה תמיד התקשתה מולן.

ברגע שהירוקים יתמודדו מול היריבות האמיתיות לאליפות (ב"ש, בית"ר, מכבי ת"א), שם יהיו להם שטחים למשחק, שם אנחנו נראה את הכלים המוכשרים שלה מכריעים את המשחק לטובתה.

ומה הלאה מבחינת מכבי חיפה? מבחינתי, מכבי חיפה צריכה לצרף עוד שחקן אחד בלבד, כזה שיכול לשחק כבלם וכקשר אחורי. שחקן ורסטילי שיוכל לסייע לבלבול לתמרן עם הסגל הקיים. מלבד הרכש הצפוי שיגיע, לדעתי הצוות המקצועי יצטרך למצוא את הדרך להרוויח את ירדן שועה, והדרך הזאת היא רק באמצעות אינטליגנציה רגשית. בכדורגל המודרני נגמר העידן של "שוט" וסדרות חינוך, הירוקים יצטרכו למצוא דרך אחרת להגיע לחלוץ הכשרוני.