הזדמנות בלתי חוזרת: המועמדים לזכייה בטור

מהדורת 2019 של הטור דה פראנס היתה אמורה להיות זו שתספק את החותמת הרשמית לכניסתו של כריסטופר פרום למועדון ה-5, השייך גדולים ביותר. בניגוד לשנה שעברה, שבה נסיונו לזכות בדאבל ג'ירו-טור עלה לפרומי באובדן החולצה הצהובה, השנה הוא היה מפוקס בטור בלבד. התאונה הקשה שלו, שהצטרפה לזו של טום דמולאן בג'ירו, טרפה את הקלפים והפכה את מירוץ האופניים הגדול והיוקרתי ביותר לפתוח כפי שלא היה שנים רבות. אז הרי לכם מצב המועמדים לדירוג הכללי, רגע לפני ההזנקה בשבת.

גריינט תומאס (אינאוס)
קבוצת אינאוס (סקיי לשעבר) הכריזה שהיא תגיע למירוץ עם שני לידרים: תומאס ואגן ברנאל הצעיר, כאשר נראה שהקולומביאני מגיע כגיבוי לוולשי ואמר שיעזור לו אם הוא יהיה החזק מביניהם. הזוכה בשנה שעברה מגיע לאחר התרסקות בטור של שוויץ, שהעלתה תהיות לגבי כושרו. גם ללא הנפילה, העונה של תומאס עד עכשיו אינה מזהירה: הוא סיים בקלאסיקה האיטלקית סטראדה ביאנקה במקום ה- 12 בלבד ולא נראה באופק גם בטירנו-אדריאטיקו ובטור הבאסקי. בטור דה רומנדי סיפק הופעה סבירה כשעלה על הפודיום בפעם הראשונה העונה אחרי פרימוז׳ רוגליץ׳ ורוי קוסטה, וגם את זה השיג בגלל יכולת רעה בנג״ש המכריע של דויד גודו הצרפתי.

עם זאת, יש לזכור שתומאס לא איבד מיכולת הפריצה שלו, שהקנתה לו את התואר בשנה שעברה, כאשר אף אחד לא יכול היה לו. גם השנה הוא יסתייע, בנוסף לברנאל, בדומסטיקים מהטובים בעולם, כמו מיכאל קוויאטובסקי, וואט פולס וג׳ונתן קאסטרובייחו. לפיכך, יש להניח שתומאס ירכב בסגנון דומה - ימתין בסבלנות מאחורי הרכבת של אינאוס ויפרוץ לקראת הפסגה. העליות הארוכות והמתישות לטורמלה (קטע 14) והגאליבייה (קטע 19) יספקו לו את האפשרות לעשות זאת. תומאס יקווה להשלים את המשימה בנג"ש הקבוצתי והאישי שם עשוי להיות לו יתרון משמעותי ביחס ליריביו.

אגן ברנאל (אינאוס)
ההבטחה הגדולה של עולם הרכיבה. רק בן 22, וכבר מסומן כמועמד רציני לפודיום. בשנה שעברה ברנאל פעל עבור פרום ותומאס, ונראה כי השנה הוא עשוי לעשות את קפיצת המדרגה בהיעדרו של הבריטי הפצוע. אינדיקציות לכך הוא סיפק העונה עם מקום 3 בוואלטה קטאלוניה, מקום 4 בטור של קולומביה ובעיקר בזכיותיו בטור של שוויץ ובפריז-ניס, כשהוא משאיר אבק למטפסים מהמהדרג הגבוה ביותר, דוגמת רומאן בארדה ונאירו קינטאנה. הכישרון מוכח, אך גם באשר אליו אין לדעת אם יוכל לשמור על יציבות לאורך 21 ימי מירוץ.

כפועל בשנה שעברה, ברנאל לא תמיד היה יציב, אך ביצע כמה פעולות נהדרות שעשו הבדל גדול עבור סקיי, כשהזכורה בהן היא כשסחב על גבו את לא אחר מאשר פרום הגדול, שנכנע בקטע ה-17 להרי הפירנאים. בזכות הקולומביאני, הזמן שפרום איבד היה מספיק בשביל להגיע למדרגה הנמוכה בפודיום. יש להניח שללא ברנאל, גם את המקום השלישי הוא היה מאבד לפרימוז׳ רוגליץ׳. על כן, יש לצפות ממנו לגדולות, לא פחות.

יאקוב פוגלסנג (אסטנה)
הרוכב הדני לא יכול היה לבקש עונה חלומית יותר מזו: ניצחון בוואלטה אנדלוסיה, פודיומים בסטראדה ביאנקה, טירנו-אדריאטקו, אמסטל גולד, פלאש וואלון, עוד ניצחון בליאז׳-באסטון-ליאז׳ ולבסוף ניצחון יוקרתי בקריטריום דופינה. בגיל 34 פוגלסנג הוותיק והבשל הוא הרוכב החם של העונה, אך האם הוא מסוגל לשמר את היכולות שהציג במשך שלושה שבועות מפרכים? ספק רב.

פוגלסנג אף פעם לא הצליח להתגבר על מכשול שלושת השבועות, כשמעולם לא התברג בגראנד טור גבוה יותר מהמקום השביעי. מה שעשוי לשנות זאת הפעם היא העובדה שלזכותו תעמוד קבוצה מרשימה ועטורת ניסיון וכישרון, הכוללת את פייו בילבאו, אלקסיי לוטסנקו, לואיס לאון סאנצ׳ס ויון איסאגירה - סגל שיוכל לתת פייט רציני לזה של אינאוס.

נאירו קינטאנה, מיקל לאנדה, אלחנדרו ואלוורדה (מוביסטאר)
הקבוצה הספרדית מגיעה אחרי ג׳ירו ד׳איטליה לפנתיאון, עם ניצחון מוחץ של ריצ׳רד קראפס תוך כדי עבודה קבוצתית נפלאה ושימוש חכם בכלים של הקבוצה. זהו חידוש מרענן במוביסטאר, שבשורותיה רוכבים בשנים האחרונות כמה מטובי המטפסים בדבוקה, אך נדמה היה, עד עתה, שהם רק פוגעים זה בזה. מיקל לאנדה הזכיר סוף סוף בג'ירו את אותו רוכב נהדר שהיה בסקיי והותיר לשאר המתחרים לראות את גבו לא פעם ולא פעמיים. יש לו את הניסיון ואת היכולת, אך קשה לראות אותו מצליח היכן שגדולים וטובים נפלו: לספק תוצאות טובות בטור, לאחר הג'ירו המפרך. בדרך כלל, הרוכבים שמנסים לרקוד על שתי החתונות מגלים, בשבוע האחרון של הטור, שהמשימה היתה קשה מדי.

לנאירו קינטאנה הייתה עד כה עונה בינונית למדי: חמישי בטור של קולומביה, שני לברנאל בפאריז-ניס, רביעי בוואלטה קטלוניה ותשיעי בלבד בדופינה. הוא כבר איננו אותו קינטאנה שנתן לפרום פייט עד לפני שלוש שנים. מאז חלה ירידה חדה ביכולתו, כשבשנתיים האחרונות הוא התמקם 12 (2017) ו-10 (2018) למרות זאת, קינטאנה תמיד יהיה מועמד לחמישייה הראשונה. הגענו לזקן השבט. לפני שנתיים זה היה נראה כמו סוף הקריירה של אלחנדרו ואלוורדה, כאשר הוא התרסק בצורה קטסטרופלית כבר בנג״ש בקטע הראשון. אבל ואלוורדה, כמו ואלוורדה, תמיד חוזר. ועוד איך חוזר. מי היה מאמין שהוא עוד יהיה אלוף עולם?! ועדין, הספרדי בן ה-39 הוא לא בדיוק הדמות שמאיימת על רוכבי הדירוג הכללי, אבל הוא תמיד יהיה שם, באקשן ובפריצות המפתיעות.

וינצ׳נזו ניבאלי (בחריין מרידה)
האיטלקי אמנם יהיה בנובמבר בן 35 ,אך בג'ירו, עם שלל התקפות ואקטיביות בלתי פוסקת, הוא הוכיח שמוקדם עדיין להספיד אותו. נהפוך הוא: כמו בטור של 2014, גם השנה הכריש ממסינה מריח דם, עם פציעת הפייבוריטים, ורוצה לנצל את הסיטואציה, שאולי לא תחזור עבורו. בארון של ניבאלי תארים של כל שלושת הגראנד טורים, אך גם עם רזומה כמו שלו, זה יהיה בלתי יאומן אם יצליח לחבר את הפודיום של הג'ירו לזה של שער הניצחון בפריז.

הצמד הצרפתי: רומאן בארדה וטיבו פינו
כמו בכל שנה מאז פרישתו של ברנאר הינו, הצרפתים מקווים לראות את הטריקולור מונף בפריז, אך אלה מהם שאינם חיים בלה-לה- לנד מבינים כי הסיכויים לכך אפסיים. רומאן ברדה (AG2R) וטיבו פינו (FDJ-Groupama) שסומנו בטור של 2014 כמי שיחזירו עטרה ליושנה, מתקשים מאז לממש את התקווה, אך לזכותם ייאמר שהם לא מוותרים. בארדה תמיד מצליח לעניין אותנו. הוא מטפס טהור, שאוהב את השיפועים החדים ומתמחה בהתקפות קצרות לקראת סוף העלייה בכדי להשיג כמה שניות. העונה הוא הסתפק עד כה במקום החמישי בפאריז-ניס ובעשירי בדופינה ולא נראה מאיים במיוחד. גם מתווה הטור השנה לא בדיוק אידיאלי בשבילו, בשל העליות הארוכות.

מצד שני, הסיומות הן מאוד חדות, כך שאם יוכל להחזיק מעמד לקראת הסוף, דברים טובים עשויים לקרות עבורו. טיבו פינו התחרה בשנים האחרונות על תואר ״הרוכב הפחות יציב בדבוקה״, אולם לפתע הצרפתי השתנה. הוא שיפר את יכולתיו בירידה, והפך להיות מאיים יותר בעלייה. הוא השיג תוצאות יפות בגראנד טורים שבהם השתתף )למעט הג׳ירו בשנה שעברה, אז הפסיד זמן רב בקטע ה-20 שמנע ממנו פודיום( וגם העונה הציג יכולת לא רעה, כשהתמקם חמישי בטירנו-אדריאטיקו ובדופינה. בטור 2014 ,בהיעדר פרום, קינטאנה וקונטאדור, שנפצעו בשלבים מוקדמים של המירוץ, הוא פרח והשיג את המקום השלישי. השנה, בתנאים דומים, ייתכן שהוא מסוגל לשחזר אם לא לשדרג את ההישג.

ואולי הבשורה תגיע בכלל מכיוון בלתי צפוי. דן מרטין תמיד אורב להזדמנות; רוב מאס מספק הופעות טובות; אולי ריצ'י פורט יצליח לשבור את מחסום הפציעה בקטע השמיני? או שאדם ייטס ישקם את התדמית