עשו להם ווריירס: טורונטו חיכתה בשקט, ואז הסתערה
בדיוק כמו שהאלופה נהנתה לעשות בשנים האחרונות, הראפטורס ירדו להפסקה בפיגור נמוך מהצפוי והתפוצצו ברבע השלישי. וגם: ההחלטה שגרמה לסטף לקרוס. סיכום משחק 4
אם יש משהו שגולדן סטייט למדה לעשות בצורה כמעט מושלמת בחצי העשור בו היא שולטת ב-NBA, זה להתגנב מאחור. להוציא ליריבה את האוויר והאנרגיות עם מחציות שהיו אמורות להיגמר ב-20 הפרש לטובת הקבוצה השנייה ופתאום נגמרות רק ב-10, או כאלה שהיו אמורות להסתיים ב-12 ופתאום נגמרות בארבע הפרש בלבד.
כל האלופות הגדולות יודעות לתת את הריצות הקטנטנות-אך-יקרות האלה, שגורמות ליריבות לא להבין איך משחק שנראה בשליטתן המוחלטת הפך תוך רגע לצמוד כל כך, ועוד בדיוק לפני ההפסקה, כשיש לכולם זמן לחשוב על זה ולהיות מתוסכלים. הווריירס עשו זאת פעם אחר פעם בשנים האחרונות, כולל כמה פעמים נגד פורטלנד בגמר המערב ובעיקר במשחק 2 של הגמר הנוכחי, בטורונטו, אז פתחו את המחצית השנייה עם אותה ריצת 0:18.
הלילה לעומת זאת, הם טעמו מהדייסה אותה בישלו. טורונטו לא קלעה כלום במחצית הראשונה. קוואי פתח עם 14 נקודות ברבע הראשון ושאר החבר'ה הוסיפו רק עוד שלוש ואז הרובוט נתקע בלי נקודה כל הרבע השני והקבוצה השתפרה, אך להפסקה הראפטורס הגיעו עם 2 מ-17 מחרידים מחוץ לקשת. ואיכשהו, זה היה ארבע הפרש וכפי שהתברר ברבע הבא, ההתחממות של הקנדים הייתה רק שאלה של זמן וגולדן סטייט, מלכת הרבע השלישי של הליגה, נותרה בלי תשובות.
הלילה, במשחק שהציב את טורונטו במרחק נגיעה מאליפות היסטורית, היא עשתה לווריירס, ווריירס.
מההתחלה משהו נראה חשוד במשחק הזה ולמרות שהזריקות לא נכנסו לטורונטו ברבע הראשון, ניק נרס הדגיש בריאיון בין הרבעים שהוא מרוצה מאוד מהמבטים לסל ומבחירת הזריקות. גם בפסק הזמן בו המיקרופון של המאמן נפתח, הוא החמיא לשחקנים שלו ואמר להם להמשיך לעשות בדיוק את מה שהם עושים.
טורונטו אומנם לא הפסיקה לפספס במחצית הראשונה, אבל אלה היו בעיקר החטאות שלה, חלק גדול מהן פנויות לגמרי ולא הגנה יוצאת דופן של הווריירס, שהובילו ל-42 נקודות בלבד עד להפסקה. אם כבר, אז גם באותן דקות, בהן לגולדן סטייט היו אנרגיות, היא נראתה די מאחרת לרוב המשימות ההגנתיות שלה.
האנרגיות הללו נגמרו סופית ברבע השלישי. סטף קרי, שסיים את משחק 3 עם כמות הנקודות השמינית בגובהה אי פעם למשחק גמר (47), נפל מהרגליים וסיפק את אחת מהופעות הפלייאוף הגרועות ביותר שלו, למרות שבסוף הצליח לגרד 27 נקודות. הוא היה חלש בהתקפה וקלע רק 2 מ-7 ברבע בו הראפטורס השתלטו על המשחק ופשוט לא היה קיים בהגנה.
סטיב קר משך את סטף עד הקצה שלו במשחק הקודם וסירב להוציא אותו אפילו בדקות הסיום, בהן כבר היה די ברור שהמשחק אבוד. במקום שזה יעלה לו בהפסד אחד, זה עלה בשניים וההחלטה הזו של קר עוד תעלה לדיון אם וכאשר גולדן סטייט אכן תפסיד את הסדרה.
למעשה, שני השחקנים היחידים ששיחקו הלילה בהתאם לרמתם בווריירס הם שני אלה שזכו למנוחה 48 שעות קודם לכן: קליי תומפסון וקוון לוני. זה גם משאיר שביב קטן לתקווה עבור האלופה. אם הרגליים של קווין דוראנט עדיין מחוברות לגוף, הרי שקיים סיכוי סביר פלוס שהוא ישחק מכאן והלאה, כי כמו שהוכח (שוב), גולדן סטייט זקוקה לו ולא באמת יותר טובה בלעדיו, כמו שהיו כאלה שטענו אחרי גמר המערב.
אם דוראנט יחזור, אולי הווריירס יכולים איכשהו לצאת מהמצב הזה, שנראה בלתי אפשרי אבל שהם גם היו בו בעבר (מול דוראנט!). אלא שכדי שזה יקרה, צריכים להתרחש כמה דברים לא ממש סבירים: גם שדוראנט לא רק יחזור, אלא יעשה זאת בצורה מוצלחת אחרי שלא שיחק בערך חודש וגם, שמישהו ימצא את המתג שמכבה את קוואי. הבעיה? לא בטוח שקיים מתג כזה.
טורונטו שיחקה 22 משחקים בפלייאוף הזה. ב-14 מתוכם, קוואי קלע 30 נקודות ומעלה. לא משנה איך העונה הזו תיגמר, זו כבר עכשיו אחת מריצות הפלייאוף הגדולות בכל הזמנים. אליפות היסטורית ולא צפויה בעליל תהפוך אותה לאחת הממש גדולות בכל הזמנים.
גם קוואי, כמו כמעט כולם בסדרה הזו, נופל מהרגליים לאט לאט. למרות שלעיתים נדמה ששום דבר לא מטריד אותו, בסופו של דבר, גם לו יש לב וריאות (נדמה לי) וברבע האחרון הוא היה גמור לגמרי, לקח רק שתי זריקות מהשדה ופינה את הבמה לסיאקם ולאורי, שסחבו את היתרון עד לסיום.
אלא שקוואי, כמו שלברון ידע לעשות בעשור בו שלט במזרח ביד רמה, מסוגל לספק רבעים בלתי עצירים, כמו הראשון והשלישי במשחק הזה וגם מספיק חזק כדי לדחוף את דרכו לקו העונשין ולזכות שם לעוד כמה שניות של מנוחה (ובניגוד ללברון, גם לייצר משם נקודות בקצב מסחרר).
הלילה הוא זרק "רק" תשע פעמים מהקו, הכי מעט שלו בסדרה ועדיין הכי הרבה מבין כל אלה שעלו על המגרש, משתי הקבוצות. בסדרה כולה הוא עם 45 מ-48 מהעונשין וכאשר כל נקודה חשובה וכל מנוחה חשובה לא פחות, קוואי עושה בדיוק את מה שצריך ושולט במשחק. רק עוד פעם אחת. רק עוד אחת.