שתי הקבוצות הראויות ביותר הגיעו לגמר הגביע. זו הייתה חוויה לראות את הארגון של הההתאחדות על המגרש, את הטקסים וגם את התפרצות הרגשות של שחקני נתניה בעקבות האכזבה הגדולה מההפסד.
למרות זאת, נתניה לא צריכה לצאת מאוכזבת. בשנתיים האחרונות היא איבדה את שני השחקנים המובילים שלה, ערן לוי ודיא סבע, ולמרות זאת הצליחה להתאושש ואף הראתה שיפור. היא היתה לא פחות טובה מבני יהודה. אם נתניה צריכים לבוא בטענות למישהו, זה רק לשחקן אחד - פאטוס בצ'יראי. הם קיבל מחמאות מהתקשורת והרבה אהבה, אבל במאני טיים היה חלש מאוד. בדקה ה-75 הוא ניסה ליפול ברחבה במקום לכבוש את השני ובפנדלים, במקום להיות הבועט האחרון, הוא ברח.
ההצלחה של בני יהודה שלו ושל נתניה זו הוכחה נוספת לכך שבמקום לחפש בשדות זרים ולהביא שחקנים במיליוני יורו, הקבוצות צריכים לחפש שחקנים ישראלים, אפילו בליגות הנמוכות. יש הרבה הרבה דוגמאות לשחקנים שהוכיחו את עצמם לאחר שהגיעו משם. זה המתכון בכדורגל. הזרים לא תרמו להעלאת הרמה. בעוד חלק מהקבוצות מבקשות להגדיל את מספר הזרים, יש ילדים צעירים שמחכים לשחק. זה יותר זול, זה יותר נכון, זה יותר בריא.
בצד המקצועי, אבוקסיס טעה כשהכניס את דור ג'אן למגרש מאוחר מדי. למזלו, החלוץ הספיק להבקיע את השער. כבר במחצית הוא היה צריך לעבור לשחק עם ארבעה שחקנים בהגנה. למרות הזכייה, שניים מהכוכבים של בני יהודה, צ'יבוטה וחזיזה, אכזבו. האחרון לא הזכיר את היכולת במהלך העונה והקונגולזי הפסיק לשחק מאז שהכריזו שהוא עובר ללודוגורץ.
בסך הכל, בני יהודה הוכיחה שהיא קבוצת גביע טיפוסית. אמנם את כולם היא קטפה בהארכה ובפנדלים, אבל מי זוכר את זה. יש לה את אבוקסיס, שנחשב למאמן הטוב ביותר בישראל, והגביע הזה מגיע לו. העבודה שלו בסכנין ובבני יהודה מוכיחה שהוא הולך לדרך הנכונה.
וכמה מילים לסיום על המשטרה. בסיום המשחק היה בלאגן גדול, כאשר בכיוון התנועה ביציאה רק לכביש החוף. באירופה, גם במגרשים בהם יש 60 ו-80 אלף צופים, לוקח דקות ספורות לצאת מהמגרש ולהגיע הביתה. איך בונים מגרשים ולא דואגים לתנועה? ההתנהלות הזו היא בושה וחרפה. פשוט חוסר התחשבות בצופים. הבן שלי אמר לי אחרי המשחק שהוא לא רוצה לבוא יותר למשחקים. איך ייתכן שאלפי ילדים שרוצים לראות את הקבוצה האהובה עליהם צריכים לחזור בשלוש לפנות בבוקר הביתה, ועוד כשמחר יש להם בית ספר? הכל מושחת, וככה זה נראה. בושה וחרפה למדינה.