הרבה לפני שמארק וולברג ו-שארליז תרון ריסקו חוליות בעמוד השדרה בסרט ה"ג'וב האיטלקי" ב-2003, כמעט 35 שנה קודם לכן עשו כך מייקל קיין ו-בני היל בסרט הפעולה הקומי בעל אותו השם. הסרט שבוים על ידי פיטר קולינסון פרץ לתודעת קהילת הנהגים לא רק בזכות תעלוליה האקרובטיים של מכונית ה-MINI השובבה ומרדפי המכוניות המשעשעים, אלא בעיקר בזכות סצנת הפתיחה המלודית בה מככבת למבורגיני מיורה שרעמי הצילינדרים שלה ניסרו את כבישי האלפים. הנעימה ברקע אם שאלתם היא של מאט מונרו ("בימים כאלו").
אותה למבורגיני מיורה הפכה ברבות השנים לאוצר נחשק בקרב מעריצי למבורגיני אחרי הופעתה ב-1969. פיטר קולינסון סיפר בראיון לקראת עליית הסרט כי כבישים שניתן היה לסגור אותם בבטחה לצורך הצילומים היו מעטים, אך בסיועה של משטרת איטליה תחם חלקים במעבר סן ברנאר, בין מרטיני ואאוסטה. ה-P400 שמופיעה במקטע הראשון של הסרט הגיעה לסט הצילומים בגוון כתום (Arancio miura) עם תא נוסעים בצבע וניל עוד בטרם הוסדרו כל רישומיה.
בסרט נוהג במכונית השחקן האיטלקי רוסנו בראצי ועל פי העלילה המתוכננת היא מושמדת אחרי התנקשות של המאפיה האיטלקית. אלא שאף אחד באולפנים לא ממש הסכים לרסק למבורגיני שזה עתה יצאה מהמפעל - וכאן בעצם נחשף כי 'אולפני פרמאונט' הצליחו - אחרי מאמצים רבים, להניח ידם על למבורגיני זהה לחלוטין שכבר הייתה מעורבת בתאונת דרכים במזרח התיכון - ולהשתמש בה בתור הרכב המרוסק. אחרי שהתברר לפורום האספנים ברחבי העולם כי המכונית שרוסקה איננה המכונית בה נהג בראצי, החלו כולם לאסוף רסיסי מידע אודות מקום המצאותה. מדי פעם צפה אינפורמציה אודותיה, אך לרוב היא הייתה שגויה ושלחה אותם למסעות סרק. רק לאחרונה נודע לכלי התקשורת כי היא מאוחסנת אצל פריץ קייזר, אחד האנשים העשירים ביותר בליכטנשטיין שרכש אותה בשנה הקודמת לאחר שהחליפה מספר ידיים אנונימיות. פריץ מחזיק ברשותו אוסף מכוניות קלאסיות יוקרתי מכל מותגי הרכב המובילים וידוע כאחד הדמויות המשפיעות ביותר בנסיכות.
יד אמנותית
קייזר התייעץ עם למבורגיני ב-2018 לגבי שחזור המכונית אחרי שהיצרן הקים תת מחלקה לטיפול במכוניות נדירות בשם Polo storico כמה שנים קודם לכן; מלאכת השחזור יצאה לדרך תוך איסוף המסמכים המתעדים את חכירת הרכב במסגרת הצילומים שהחלו ב-1968. לאחר מכן הצליבו בלמבורגיני את התוצאות עם השליח שהגיע, מעשית עם ה-P400 לסט, נהג פעלולים בשם אנצו מורוצי שאף גויס לשמש ככפיל של בראצי. "הייתה לנו מיורה P400 כמעט בשלה לגמרי על רצפת ההרכבה", אומר מורוצי. "מבחינה אסתטית היא הייתה זהה למכונית המרוסקת ולכן החליטו לנצל זאת לטובת ההסרטה. הדבר היחיד שהדאיג אותם בלמבורגיני הוא פגיעה במושבי העור-ווניל שלה, בהתחשב שהם התחייבו להחזיר אותה ליצרן כמו שהיא יצאה משם. אז החלפנו אותם במושבים שחורים. הדבר היחידי שלא יכולנו לעשות הוא להחליף את משענות הראש שהיו ממוסגרות בין הנהג לגוף המפריד בינו לבין המנוע המרכזי-אחורי. לא הצלחנו להחליף בזמן. בסרט רואים אותן בצבען המקורי".
ה-מיורה P400, לה מנוע V12 המפיק 350 כ"ס ועיצוב בחתימת סדנת ברטונה, נשלחה בסיום הצילומים בחזרה ללמבורגיני, ומשם אל לקוח שהמתין לאסוף אותה במטה החברה בבולוניה. למבורגיני פרסמו כי הבעלים הראשון של הרכב, מספר שלדה 3586 היה איש עסקים מרומא ששילם תמורתה בסביבות 20 אלף דולר (או בערכים של ימינו - משהו כמו 160 אלף דולר). למבורגיני ייצרה בין 1966-1973 קרוב ל-770 עותקים של המיורה. כל למבורגיני מיורה היא מחזה נדיר, אבל נדמה לנו שהמכונית הזו היא הצגה בפני עצמה, תרתי משמע.
צפו בכוכבת האיטלקית מתוך הסרט הג'וב האיטלקי 1969: