התחביב המשותף קיבץ אותנו לפני שנים רבות מכל קצווי הארץ והפך אותנו לחברים קרובים. כולנו נוהגים בג'יפים האמיתיים של פעם. סופות, סיקסים. אנחנו נציגיו המובהקים של ה"אולד-סקול". כמו שכתב פעם על תחביב הג'יפאות איזה עיתונאי קטן, צר עין ורע לב, היישר מעומק קנאתו היוקדת – "הם נוהמים. יש להם ידיים שעירות". האמת? זה נכון. אנחנו נוהמים. יש לנו שערות גם על החזה, והידיים השעירות שלנו גדולות ומטונפות תדיר בשמן שחור ובגריז ולחיצתן מפוקקת עצמות. הפרצוף שלנו צרוב שמש, המכונות שלנו מברזל חלוד וחבוט עם ברזנט מהוה מתנפנף ברוח. המנועים שלנו מיושנים, גדולים ושתיינים – אבל ששת הפיסטונים הרועמים בטור, הם מבחינתנו הקלאסיקה שאין בלתה. לאהבה הזו יש מחירים - הדלק עולה לנו תועפות, לוהט לנו בקיץ, קפוא לנו בחורף, המשטרע ומשרד התחבורע ממררים לנו את החיים, אבל החיוך הדבילי לא יורד לנו מהפרצוף.
חודש אחד אחורה מהיום, מצא אותנו סביב מדורה לילית אי שם. מכורבלים בפליזים ובכובעי צמר. קר בחוץ, משהו כמו 5 או 6 מעלות. אחרי סעודת השחיתות בה עלו על המוקד לא מעט בני בקר אומללים, אנו יורדים על מיטב הבקבוקים גבוהי האוקטן וכמקובל בטיולי הגברים שבמהלך היום מקדשים "אויר, אוירה, עבירות" - בלילה זה "בשר, אלכוהול, זיונים". זיוני מוח, כמובן... אבל לפני שפונים לדסקס את צרותינו עם נשים, מדברים על ג'יפים. והפעם כוכב השיחה היה רנגלר JLהחדש.
אני היחיד בחבורה שכבר נהג בו, בהשקתו באוסטריה במהלך יולי האחרון וגם זה היה בגרסת הדיזל האירופאית שלא תגיע לישראל. ובדיון הזה, על בטן מלאה נתחים עסיסיים ומספר לא ידוע של בקבוקי בירה + לא פחות כוסות של קונמארה (ויסקי סינגל-מאלט אירי משובח, מומלץ) אני הייתי במיעוט מבוטל.
פורץ דרך
"איך יכול להיות ג'יפ אמיתי עם מנוע 4 צילינדרים, ועוד של פיאט"? הם מחו. "יכול להיות. וזה אפילו עובד לא רע", ניסיתי להסביר. לא עזר לי. גם לא ההסברים על מגדש טורבו שמדרבן ארבעה צילינדרים בנפח קטן לספק מומנט עבה שאנחנו אוהבים כבר בסל"ד מאוד נמוך, ואת הסוסים המשתוללים שאנחנו אוהבים לא פחות, בסל"ד בינוני וגבוה וגם לחסוך קצת בדלק, שזו המכה האמיתית מתחת לחגורה עבור כל בעל Jeep אמיתי של פעם... "מה אכפת לי עובד טוב או לא. זה לא שש-בטור. וחוץ מזה, רק חלב ומיץ באים ב-2 ליטר" ציטט אחד מהחבורה את הסטיקר המפורסם. "המנוע הזה טוב אולי רק לכננת" הפטיר השני. "טורבו גודש לחץ אפקטיבי רק מעל סל"ד מסוים" הסביר השלישי, הגורו הטכני. "עד אז אין לו מומנט. ואז הכוח מגיע פתאום בבום, וזה נופל בדיוק איפה שאנחנו צריכים אופי פעולה ליניארי ונשלט". בהסבר הזה דווקא יש משהו... אין מה להוסיף, נרמסתי מכל הכיוונים. "הויכוח מיותר", פסקתי אחרי עוד כוס מבקבוק הקונמארה. "בקרוב JL עם מנוע 2 ליטר טורבו-בנזין יגיע אלי למבחן. ואז נראה".
דייט ראשון
רנגלר הוא היחיד שראוי להתקרא "ג'יפ". כל יתר דגמי היצרן טובים פחות או יותר, כתוב עליהם "Jeep" וכבודם במקומו מונח - אבל בלי הרנגלר אין זכות קיום למותג. ג'יפ רנגלר הוא הגביע הקדוש, דבר האלוהים מהר סיני, סליחה - מטולדו, אוהיו. אליו נשואות העיניים, הוא האליל. כלי רכב שההגיון ממנו והלאה, אבל אף רכב כביש-שטח סדרתי בעולם לא יכול לחלום אפילו לנסות להתמודד מולו בשטח ובוודאי שלא באופי ובסקס-אפיל הכובש שהוא משפריץ לכל הכיוונים. אוטו אמוציונלי שגם השפוטים של מותגים אחרים חולמים עליו.
"בקרוב" הגיע. והנה הוא כאן בחניה שלי. אין הרבה מה להתעכב על העיצוב – אני מותנה לאהוב אותו. הלוק הקלאסי היה הדרישה שב- Jeepהציבו בראש הרשימה ולכן הוא מאוד דומה לרנגלר JK היוצא. כל כך דומה ומוכר עד שרוב העוברים ושבים ברחוב לא מזכים אותו במבט נוסף. כמובן שיש לא מעט הבדלים חיצוניים מפגוש לפגוש אבל המסר מאוד ברור – זה Jeep רנגלר. דווקא מבפנים השינויים מהותיים יותר ורק לטובה. עיצוב עדכני, חומרים ורמת הרכבה באיכות גבוהה בהרבה ותחושה הרבה יותר עשירה ומודרנית, מנסים לחפות על פיצ'רים שבעיני אלה שאינם ג'יפאים ייראו כתקלות: הרבה משטחי פח צבוע וראשי ברגים חשופים, תקרת פיברגלס נטולת דיפון, מתגי חלונות שממוקמים באופן מוזר במרכז הקונסולה (כי הדלתות מיועדות להסרה קלה), בין בליל לחצני תפעול שצריך לשנן את מיקומם, נפח איחסון שהולך לאיבוד בגלל קורות כלוב ההתהפכות הפנימי, הדלתות קלות ו"חלולות" (כי הן עשויות אלומיניום, על מנת שיהיה קל לפרק אותן) וכמובן, הציון המביך (כוכב אחד מתוך חמישה) במבחני הריסוק... לך תסביר להם שיש כאן רק ארבע כריות אוויר כי אלה אילוצים של דרישות בסיסיות מג'יפ אמיתי – היחיד בעל כלוב התהפכות פנימי מלא, היחיד שניתן לפרק ממנו את הגג במלואו ולהסיר ממנו את הדלתות וגם לקפל בקלות (יחסית לדגם הקודם) את השמשה הקדמית שלו! האוטו היחיד בתעשיה שפותח, עוצב ויוצר על בסיס משובים מפורטים, הערות ובקשות שהתקבלו מבעלי Jeep ותיקים ומנוסים, שדעתם נחשבת לא פחות מזו של המהנדסים.
טכנולוגיה מודרנית
כמובן שאי אפשר בלי סטופ-סטארט, מסך מגע, מחשב דרך מפורט וכו'. אבל היי, איפה מערכות בטיחות מודרניות שהופכות לסטנדרט בתעשיה? בוודאי בכלי רכב יקרים כמו הרנגלר (עוד נדוש הרבה במחיר, אבל דעו לכם שהרנגלר יקר גם במולדתו) ובדגמי "ספורט" הבסיסי ו"רוביקון" הנבחן, הן לא קיימות משום מה. תמצאו אותן רק בדגם "סהרה" היקר שבחבורה (ששם את הדגש על פאר ומיועד לקהל עירוני, אבל נחות מכנית מהרוביקון ויקר ממנו ב-20,000 שקלים!...). לקבל את העיגול הצפצפני של מובילאיי באוטו חדש שעולה 400,000 שקל - זה לא לעניין.
עוד טעויות? לא חסר. מסך המגע קטן מדי (7') מראות הצד קטנות, בעלות טווח כוונון מוגבל וסובלות מהשתקפויות, מרחב מצומצם ליד שמאל של הנהג, מושב אחורי קצר ולא ממש נוח ומרחב פנימי שאינו מצטיין באופן כללי עבור אוטו כל כך גדול, למרות השיפור ביחס לרנגלר הקודם. פתיחה/סגירה מסורבלת של הדלת האחורית שמחולקת לשניים – חלון ודלת נפרדים, כמו ברנגלרים הקודמים. כל אלה אילוצי עיצוב. כדי לשמור על הלוק ועל האופי המיוחדים.
דייט שני
"מותק שלי", אני לוחש לרוביקון, "אני באמת אוהב את הלוק שלך, אבל אני מוכרח להציץ לך מתחת לשמלה. לנגוע קצת פה ושם". לא לדאוג, הטרדת ג'יפים על רקע מיני עדיין אינה עבירה על החוק. אבל ג'יפאים אמיתיים פותחים מכסה מנוע גם כשלא צריך לתקן כלום - וכאן יש חדשות.
בר-מינן, החבר'ה שלי צודקים. זה באמת נראה מביך; ארבעה צילינדרים, מגדש טורבו מתחת לכיסוי פלסטיק. בואו נדבר קודם על השוואה למנוע ה-6V. מנוע הטורבו-בנזין 2.0 המודרני מגיע במקור מאלפא-רומיאו, מותג-האח של Jeep במשפחת פיאט המורחבת. תפגשו אותו בכיול שונה וספורטיבי יותר בדגמי הג'וליה והסטלביו. כאן הוא משחרר 272 כ"ס ב-5,250 סל"ד שזה קצת פחות מ-285 הסוסים של מנוע ה-V6 "פנטסטאר" האטמוספרי בנפח 3.6 ליטר ברנגלר JK הקודם. המנוע האיטלקי המוגדש מחזיר מנה אחת אפיים עם41 קג"מ של מומנט ב-3,000 סל"ד. לעומת 35.3 הקג"מים של ה-V6 האמריקני. השוואה ל-6 בטור המגודל והאהוב שאנחנו מעריצים? עיזבו. חבל על הזמן. למרות שנפחו כפול, הוא נחות בכמעט 100 סוסים ובכמעט 10 קג"מים... טכנולוגיה של פעם.
חשוב לדעת – את הרנגלרJL החדש אפשר לקבל בעולם גם עם מנוע ה-6V, אבל לא באירופה ולא אצלנו. ענייני תקינה, זיהום אוויר וכיו"ב רגולציות מעיקות. אולי בהמשך, מי יודע. אבל כרגע, האפשרות היחידה אצל סמל"ת היא 2 ליטר טורבו. V6 יש רק ביבוא אישי/מקביל וזה עולה יותר, שלא תגידו שלא ידעתם.
פול אוטומטי
התיבה היחידה בהיצע היא אוטומטית בעלת 8 מהירויות. ריבוי היחסים מאפשר פעולה חלקה, פערים קטנים בין ההילוכים וכמובן ראשון קצר מהמקובל ושמיני ארוך, לטובת שיוט רגוע, שקט וחסכוני. גיר ידני? יש. 6 מהירויות. רק ביבוא אישי. תיבת ההעברה חדשה לגמרי, ומציעה 5 מצבים: H2 לכביש, H4 "פתוח" לכביש רטוב/חלק, סוג של AWD שעושה שימוש במצמד רב-דיסקי, לראשונה ברנגלר. H4 לשטח, כמו פעם, עם מצמד נעול וחלוקת מומנט שווה לאחור ולפנים, N – ניוטרל כללי של המערכת, הכרחי אם חס וחלילה שברתם משהו מכני ונדרשת גרירה החוצה מהשטח. וכמובן – L4, הילוך כוח נמוך Low. תיבת ההעברה עדיין מפוקדת על ידי בורר מכני כמו פעם, כמו שצריך. בהשקה באוסטריה הבורר הזה היה מדויק מאוד וקל יחסית לתפעול ולכן אני מתפלא שברוביקון המבחן הבורר היה נוקשה וסרבן ודרש יד חזקה, כמו ברנגלר JK הישן. מכאן זורם הכוח לצמד סרנים חיים כמובן, ולגלגלים בסיועה של מערכת בקרת משיכה אלקטרונית מודרנית. וכמובן, יתרון הרוביקון על פני הרנגלרים הרגילים והנחותים הוא במכניקה, בדיוק היכן שצריך וחשוב - בשטח.
טרנספר
הילוך הכוח של הרוביקון קצר משמעותית – יחס ההעברה שלו 4:1, איטי מאוד וחזק מאוד, לטובת זחילה מבוקרת על סלעים. לעומת 2.72:1 ברנגלרים הרגילים (איטי וחזק בפני עצמו). הסרן אחורי מדגם Dana44 זהה לזה שברנגלרים הרגילים, אבל גם הקדמי הוא מסוג Dana44, עדיף משמעותית על Dana30 הקטן יותר שבדגמים הנחותים. יחס ההעברה הסופי ברוביקון הוא 4.10:1, שוב, איטי וחזק יותר מזה שברנגלרים הנחותים ומתאים יותר לשטח טכני ולהתמודדות עם גלגלים גדולים. ברוביקון קפיצים ובולמים קשיחים יותר ומרווח גחון גדול יותר, המפתנים שלו ממוגנים בפרופיל ברזל מסיבי, יש לו מוט מייצב (SWAY BAR) קדמי מתנתק/מתחבר חשמלית לטובת שיפור מהלך המתלה. אחרון ברשימת השדרוגים המכניים הוא נשק יום הדין – צמד נעילות דיפרנציאל רוחביות, אמיתיות, נשלטות חשמלית. גם מאחור וגם מלפנים. סטנדרט מהיצרן וזהו ההבדל בין הג'יפ האמיתי המוחלט לכל החיקויים בכאילו. זהו רכב השטח הנעול-כפול היחיד בשוק הישראלי, (למעט מרצדסG -קלאס שמחירו רק מתחיל אי שם באיזורים שיקרים פי 3 מרוביקון....) ולסיכום נציין שהרוביקון מגיע מהחנות נעול בצמיגי MT-KM2, מתוצרת BFGoodrich בקוטר 32', הרכב החדש היחיד בשוק על צמיגי שטח מלא. בתי הגלגל הענקיים מלמדים שהיצרן לקח בחשבון שתגדילו מידת צמיגים. משרד התחבורע הבולשביקי שלנו אוסר זאת כמובן, כאילו היה מדובר בבגידה במדינה, אבל ממש כפי שגם במערכת המשפט יודעים לעגל פינות ולעקוף כל מיני כללים, כך גם ג'יפאים אמיתיים מוצאים פתרונות לעניינים שכאלה.
דייט שלישי
אם הגענו עד כאן, הדרך פנויה... אבל נאמן לעקרונותי, אני מתחיל במשחק המקדים. בכביש, כדי להתוודע. המנוע הקטן רוחש בעדינות. בתנועה העירונית הצפופה הוא חלק ונעים, אבל כל לחיצה מעט נמרצת יותר מעירה את הדציבלים ואני לא אוהב את מה שאני שומע. זה לא הגרגור הזועם של 6V אמריקאי. זו גם לא השאגה המלבבת של ה-6 בטור הישן וגם לא מוזיקה אלפיסטית צרודה שיהיו מי שיצפו לשמוע מהמנוע הזה. הצליל מחוספס, מעט מתכתי, צורם, אסיאתי. משהו שתשמעו אולי מאקסנט או קורולה נואשות, אם תלחצו עליהן ותוציאו להן את הנשמה.
סוף סוף אני ראשון ברמזור. הכביש פנוי. הסטופר מוכן ביד. ירוק, גז בריצפה – ולא קורה כלום. למנוע הזה לוקח חצי שנייה להבין מה אני רוצה. הוא מתעשת, המגדש אוסף את הלחץ שלו ואז דוחף קדימה בעוצמה רבה. בנהיגה יומיומית רגועה העצבנות הזו לא נעימה במיוחד, אבל עכשיו אנחנו מאיצים ל-100 קמ"ש ב-7.5 שניות והרנגלר 6V נשאר קצת מאחור. האצת עקיפה?... בקרת השיוט על 80 קמ"ש. אני נותן לו בקיקדאון ושוב – חצי שניה של תהיה ואז בעיטה שהופכת לדחיפה ממכרת. 5.5 שניות (כולל הדיליי הקטן של ההתחלה) ואנחנו ב-120 קמ"ש!... זה כבר נתון מהטריטוריה של מכוניות ספורטיביות. עוד שניות ספורות והמחט חוצה 160 ו... אז השגעת נרגעת בבת אחת, בכל זאת זה ג'יפ ששוקל יותר מ-2 טון עם אוירודינמיקה קובייתית וככל הנראה גם הגבלה אלקטרונית שעושה את שלה וטוב שכך (למרות שה-6V ימשיך לצבור עוד קצת מהירות ויעלה ליתרון). מעל 110 קמ"ש רעש הרוח וצמיגי השטח כבר משתלט וככל שתגבירו קצב כך הוא יתגבר וירמוז לכם להרפות. לא לזה הוא מיועד.
שתיין? לא ממש
ואיך הוא בדלק? בהתחלה המספרים היו מאכזבים, הזכירו ג'יפים של פעם. אבל אני נתתי לו צ'אנס לתקן ואחרי שלושה ימים אינטנסיביים שכללו פקקים של ת"א והרצליה, כמה שיוטים ארוכים והמון, אבל ממש המון שטח, קיבלתי תוצאה חלומית בסטנדרטים של ג'יפים – 9 ק"מ לליטר... אתם מגחכים, אבל מי שיש לו סופה או רנגלר ישנים ורגיל ל-5-6 ק"מ לליטר, מפנטז על צריכה כזו.
גם כשהכביש לא ישר, זה כבר לא הג'יפ של פעם. כדי שלא תבנו כאן ציפיות, אני אמהר להרגיע – זו עדיין שילדת סולם מעל לשני סרנים חיים עם קפיצים ארוכי מהלך, צמיגי שטח מלא ומרכז כובד גבוה. גם הנחותים שבפרייבטים עדיין מגלגלים פחות ומתנהגים טוב וצפוי יותר מהטוב שבג'יפים, אבל אפילו מול ה-JK זה צעד ענק קדימה. אחיזת כביש גבוהה יותר למרות צמיגי השטח, הרבה פחות רעידות ופידבקים לא נעימים מהסרן הקדמי, הגה יותר חד ויותר מהודק. תחושה אין לו אבל הוא טוב משמעותית מההגה המתוגבר הידראולית של ה-JK, שלא לדבר על ההגאים האמריקאיים-מסורתיים המתוגברים מדי עם הרבה יותר מדי חופש, של ג'יפים ישנים. במהירות נמוכה הוא קצת קשיח, אולי קצת יותר מדי לטעמם של חובבי רכות "אמריקאית" מתנדנדת בנוסח לנדקרוזר 150 למשל, אבל תנו לו יותר בגז ותראו שהוא משכך ומרסן היטב. בשטח, כמו כל ג'יפ ראוי לשמו, צמיגי ה-MT הקשוחים ידרשו הפחתת לחץ אוויר על מנת שיהיה נוח באמת וזה יעשה טוב גם לאחיזה ולעבירות.
רנגלר הוא קודם כל רכב שטח. זה שהוא יודע גם לנסוע על הכביש זה רק בונוס. בדיוק ההיפך מכל רכבי הכביש-שטח האחרים. אין צורך לטחון לכם שוב ושוב את כל הפיצ'רים הטכניים במפרט של דגם הרוביקון - העניין כאן הוא השילוב של כולם גם יחד ביחד עם תחושת הביטחון והקלות הבלתי נתפסים של מלאכת נהיגת הרוביקון בשטח קשה עבירות ועוין. הקטע הוא שהנהג עדיין נדרש למעורבות גדולה מאוד וכפועל יוצא מכך, בשטח זהו רכב מהנה לנהיגה ברמות שכבר קשה למצוא בכלי רכב מודרניים חוקיים למכירה לציבור. רנגלר JL רוביקון הוא מייצג נאמן של שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו.
עליות תלולות
כשהתחלתי בזחילה במעלה מפותל, עקב בצד אגודל, בהילוך ראשון-קצר כפי שאני רגיל – חשתי מיד שהוא איטי וכוחני מדי לטעמי עבור המעלה הזה, הילוכים שני-שלישי-קצר התאימו יותר לקצב בו רציתי לטפס, שהוא עדיין איטי ונשלט הרבה יותר ממה שאני מקבל מהראשון-קצר של רוב רכבי השטח שאני מכיר. כל מי שקיטר לי בידענות על מחסור אפשרי במומנט בסל"ד נמוך בשל מיעוט הסמ"קים כנראה שלא התנסה מספיק או בכלל במנוע הזה. 1,000 סל"ד, והוא מושך יפה. להפתעתי גם הטורבו לא משתולל לי תחת הרגל. לא כפי שחששתי שיהיה. למעשה, כל עוד אין מדרגות סלע גבוהות שעוצרות את הגלגלים, רק השיפוע לבדו לא מונע מהרנגלר לזחול בניחותא על סל"ד סרק, בלי לגעת במצערת. וכשהמדרגות הגבוהות מגיעות? יורדים לראשון, ליטוף קל בגז. יותר מזה, הרוביקון מטפל היטב בצירים טכניים גם במצב High. כי גם בהילוך הראשון-High שלו, יחס ההעברה הכולל מתאים ואפקטיבי יותר משל כמעט כל רכב שטח אחר בהילוכים 2-3-4 Low
גומי עמיד
המתלים כל כך גמישים, מותחים רגליים ארוכות לתוך בורות ומעל בולדרים שאחרים מצליבים בהם למוות. המגע הרצוף של הגלגלים עם הקרקע מרודי עומס מבקרת המשיכה, שמצידה בהחלט יותר מאשר מספקת ברוב תרחישי העבירות. ולגיבוי תמיד יש את הנעילות, מופעלות על ידי מתג אדמדם מעוצב וברור בתחתית הקונסולה המרכזית ומגיבות מיד. הכל תמיד בשליטה. ככל שניסיתי והעזתי יותר, כך גברה ההערכה ליכולות הנונשלנטיות של הרוביקון. אוטו בעל עבירות כמעט מוחלטת.
ולמה רק "כמעט"? כי במצב סטנדרטי מהיצרן, יש כמה נקודות לשיפור שכדאי לתת עליהן את הדעת: בסיס הגלגלים שלו ארוך ומרווח הגחון המקורי אינו מהמרשימים והוא עלול למצוא את עצמו תקוע על גחונו מעל מדרגות גבוהות, אז נדרשת כאן הגבהה. החוק מתיר 50 מ"מ מצחיקים, זה בפירוש לא מספיק וצריך יותר, מה גם שהג'יפ הזה ממש מתחנן לצמיגים גדולים יותר.
מספיק עם ההפחדות: האם Jeep רנגלר החדש הוא "מלכודת מוות"?אז מה? יוצאים קבוע?
וואלה, כמה שהייתי רוצה. בחיי. עם מנוע 3.6 וגיר ידני. אז נשבור את החסכונות לפנסיה?... אולי נמכור כליה? כי תשמעו, אני מאוהב לגמרי. ג'יפ רנגלר רוביקון JL הוא ה-Jeep הטוב ביותר מאז ומעולם ורכב השטח הטוב ביותר שנמכר בישראל בפער עצום ובלתי נתפס. רגע אחד, יש לו בכלל מתחרים כאן?... ממש לא. היחיד בקונספט דומה הוא סוזוקי ג'ימני. קטן בהרבה, פחות יכולות, הרבה פחות שימושי, מכוון לקהל אחר ועולה שליש. יכולות תיאורטיות דומות נמצא, אולי, במרצדס G קלאס. גדול יותר, מפואר עד רמת הבורג - גם הוא מכוון לקהל אחר ועולה פי 3. לנדקרוזר, דיסקברי, גרנד צ'רוקי? לא מדגדגים את היכולות שלו ובכלל שייכים לקטגוריות אחרות.
בקיצור – הרנגלר מככב בקטגוריה פרטית משל עצמו. ללא תחרות. אפשר לבקר את רמת הבטיחות שלו, לקטר על מרווח הגחון. יהיו שיאמרו שמנוע הטורבו עצבני מדי לנהיגת שטח ויעדיפו כמוני את ה-V6 הליניארי יותר. אני סבור שגם אם הוא לא מושלם, רק הכי טוב שיש, בסופו של דבר יש לרנגלר רוביקון מגרעת אחת גדולה, סופנית, שמעיבה על המצויינות הכוללת שלו - הוא יקר אש. כי במיטב כללי העידן החומרני בו אנחנו חיים, כבר לא מספיק להיות יפה, חכם, נחמד ומצחיק ואפילו בעל ביצועים טובים. בסופו של דבר רק עומק הארנק הוא זה שקובע. כדי לנפנף במפתחות של רוביקון JL חדש אתם צריכים קודם כל, להיות הבעלים של וואחד חשבון עו"ש מנופח.
400,000 שקל זה המון כסף. ממש המון כסף, עבור אוטו שנידון להתקוטט עם סלעים מדי סופ"ש בסופ"ש. אבל מסתבר שסכומי העתק לא הפחידו בכלל את הקהל הישראלי האמיד שהסתער על אולם התצוגה של Jeep לאחר השקת הרנגלר החדש. כל 70 הכלים של המשלוח הראשון, מכל הדגמים, כבר נמכרו עוד לפני שהגיעו לישראל ופנקס ההזמנות רק ממשיך להתמלא. זה אומר משהו?
ג'יפ רנגלר JL רוביקון אנלימיטד 2019
מנוע: טורבו-בנזין, 4 בוכנות בטור, 1,995 סמ"ק
הספק/מומנט: 272 כ"ס ב-5,250 סל"ד/41 קג"מ ב-3,000 סל"ד
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 מהירויות הנעה כפולה קבועה/לא קבועה, הילוך כוח
אורך: 4,882 מ"מ
רוחב: 1,894 מ"מ
גובה: 1,848 מ"מ
בסיס גלגלים: 3,008 מ"מ
משקל: 2,103 ק"ג
תא מטען: 533 ליטר
תאוצה 100-0 קמ"ש (יצרן): -
מהירות מירבית (יצרן): - 160 קמ"ש
צריכת דלק משולבת (יצרן): - 10.3 ק"מ/ליטר
צריכת דלק משולבת (מבחן): 9 ק"מ/ליטר
פליטת CO2 לק"מ: - 258 גר'
קבוצת זיהום אוויר: -
דירוג בטיחות: 0 (מתוך 8)
מחיר: 399,900 שקלים
מתחרים: אין למעשה
בעד: יכולות שטח, עיצוב, אופי, ביצועים, אפשרויות שיפורים
נגד: מחיר, רמת בטיחות, צליל ואופי המנוע
סיכום: מרשים ביותר בשטח ובעל סקסאפיל כובש. יחיד ומיוחד אך יקר