בא משום מקום: הכישרון שמטריף את ארצות הברית
הוא התגלה בטעות ושיחק עם זאיון וויליאמסון, אך נדחק לקולג' שולי ולא סומן על ידי אף אחד. היום, עם מחמאות מקווין דוראנט ("אוהב אותו"), ג'ה מוראנט פייבוריט להיבחר שני בדראפט בזכות יכולת מלהיבה וסיפור מהאגדות. הכירו את הסנסציה שסחפה את אמריקה
מי היה מאמין? מוראנט (צילום: Michael Hickey/Getty Images)
ספרטנבורג, דרום קרוליינה היא עיר לא גדולה במיוחד (פחות מ-40 אלף איש) ולא מעניינת במיוחד, שנמצאת איפשהו על הקו שבין שארלוט לאטלנטה וממש לא קרובה לאוניברסיטת מארי סטייט, השוכנת במארי, קנטאקי.
למרות המרחק, ביולי 2016 נשלח עוזר מאמן צעיר של הרייסרס בשם ג'יימס קיין ליום קומביין בודד בהשתתפות שחקני התיכונים של האזור, כולל אחד שאמור היה להצטרף למארי סטייט כמה חודשים לאחר מכן.
קיין בילה שעות ארוכות באולם הכדורסל באותו בוקר, עד שהבטן החלה לקרקר והוא שאל את אחד הנוכחים איפה יש קיוסק בו יוכל לרכוש משהו ולהרגיע את הרעב. הוא קיבל הכוונה קצרה ובדרכו לקיוסק, עבר ליד דלת של אולם צדדי, הרחק מכל האקשן של הקומביין.
קיין, עכבר כדורסל שגרתי לעולם המכללות, לא הצליח לעמוד בפיתוי והציץ פנימה. על הפרקט התנהל משחק שלוש-על-שלוש סוער ומתוך השישייה הצעירה שהזיעה, עוזר המאמן לא יכול היה להוריד את העיניים בעיקר מבחור אחד, די צנום, לא ממש גבוה (אז), אבל עם יכולות שאי אפשר לפספס, חוץ מכל מי שפספס אותן עד לאותו רגע.
קיין, עדיין רעב וצריך לחזור לעבודה האמיתית לשמה הוא נשלח, העביר בקושי חמש דקות באולם, במהלכן ראה את ג'ה מוראנט, עוד לא בן 17, מזנק לגובה מדהים עם הכדור, טס לסל ומחלק מסירות בזכות ראיית משחק נדירה. השילוש הקדוש.
"הוא התקשר אליי מיד ואמר 'היי, הילד הזה הולך להיות מקצוען", סיפר בכתבה לאתר ה-NBA המאמן של מארי סטייט, מאט מקמהון, "אז זינקתי למכונית והגעתי לספרטנבורג למחרת וכל החודש עקבנו אחריו".
וכך, לגמרי במקרה, החל סיפור הסינדרלה המופלא של מוראנט, שבעוד כמה חודשים ייבחר גבוה בדראפט. כמה גבוה? מאוד. התחזיות אומרות שאפילו במקום השני, אחרי זאיון וויליאמסון מדיוק ולפני שני חבריו של זאיון, אר ג'יי בארט וקאם רדיש, שסומנו זמן רב כבחירות 2-3 בטוחות. אם יעשה זאת, מוראנט ייקבע היסטוריה עבור שחקן מאוניברסיטה כל כך קטנה ושולית ויתחיל במסע חדש ומרתק, בדרך להפוך לכוכב NBA.
למארי סטייט יש עד היום שמונה שחקנים שנבחרו בדראפט ה-NBA. הראשון, סטו ג'ונסון, היה אולסטאר ב-ABA שלוש פעמים. דיק קאנינגהאם זכה ב-1971 באליפות עם מילווקי באקס. פופאי ג'ונס הוא אולי המוכר מכולם, מרקוס בראון מוכר בעיקר לחובבי הכדורסל האירופי ובעשור הנוכחי היו עוד שניים: אייזיאה קאנן וקמרון פיין, שני גארדים שממש לא הצליחו להשאיר חותם ב-NBA עד היום.
יחד עם זאת, פיין כן הצליח לעשות משהו מיוחד והפך לשחקן הראשון בתולדות מארי סטייט שנבחר בלוטרי, כאשר אוקלהומה סיטי לקחה אותו במקום ה-14 בדראפט 2015. שחקנים ממכללות מיד-מייג'ורס (מכללות ששייכות לקונפרנסים הקטנים בדיוויז'ן 1) לא נוטים להיבחר גבוה מדי בדראפט. האחרון שנלקח בטופ 10 הוא אלפריד פייטון והאחרון שנלקח בטופ 5 הוא מייקל אולוואקנדי, הבאסט הגדול שהקליפרס לקחו עם הבחירה הראשונה ב-1998.
מוראנט, שמשחק עם מארי סטייט בקונפרנס הצנוע "אוהיו ואלי קונפרנס", חולם להראות פחות כמו אולוואקנדי ויותר כמו סטף קרי, פול ג'ורג', דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום, שהגיעו כולם לליגה בעשור החולף ממכללות מיד-מייג'ורס כמוהו.
הוא נולד באוגוסט 1999 בדלזל, דרום קרוליינה, עיירה שכמו שאמרו בכוורת, הייתה כל כך קטנה שאם הייתה בה חתונה, אז החתן היה גם הכלה. בערך עשור לפני שנולד הגיע לעיירה, יחד עם אביו איש הצבא ושאר המשפחה, נער בשם ריי אלן, שנכנס היישר לתיכון המקומי ושיתף פעולה בקבוצת הכדורסל עם טי מוראנט, אביו של ג'ה.
טי כמעט הגיע ל-NBA, אבל אחרי שנחתך מכמה מחנות אימונים של שחקנים חופשיים, וגילה שאשתו ג'יימי בהיריון עם ג'ה, הוא החליט לשנות כיוון, עבר לעבוד במספרה וכשהילד גדל מעט, החל לאמן אותו בחצר האחורית, כולל שימוש בצמיגי טרקטורים ושלל אביזרים מסקרנים.
ג'ה צמח לאט לאט וכישרון הכדורסל שלו החל לפרוץ, אבל בשום שלב הוא לא היה גבוה מדי או אתלטי מספיק כדי באמת לצוד את העין. מי שכן עשה זאת היה חברו לקבוצת הנערים האזורית בקיץ שבין כיתה ט' ל-י', וויליאמסון, שגדל בערך שעה וחצי נסיעה ממנו, בספרטנבורג. "זאיון עוד לא היה אתלט או מוכשר כמו שהוא היום, אבל כבר אז היה תופס אלי-הופים שג'ה היה מרים לו", נזכר טי מוראנט בכתבה ב-CBS.
וויליאמסון הפך במהרה לסנסציה לאומית ועבר לשחק בקבוצת נערים שזכתה לתמיכה מאדידס ומוראנט נשאר מאחור, בסאות' קרוליינה הורנטס הקטנטנים. העסק לא נראה מבטיח במיוחד באותם ימים וכאשר התקרב לסיום התיכון וההצעות היחידות היו מכמה מכללות צנועות באזור (ועוד אחת ממכללת דרום קרוליינה, הקצת יותר גדולה), יכול להיות שמחשבות על עבודה מקומית, אולי אפילו במספרה עם אבא, החלו להתגנב לראשו. ואז הגיעו משחק השלוש-על-שלוש בזמן ובמקום הנכון, וג'יימס קיין והשאר היסטוריה.
השנה הראשונה במארי סטייט הייתה סבירה. 32 הופעות, כולן בחמישייה, ממוצעים נחמדים של 12.7 נקודות למשחק, 6.5 ריבאונדים ו-6.3 אסיסטים והטריפל דאבל השני בתולדות האוניברסיטה. היכולת הזו עזרה לרייסרס לזכות בטורניר הקונפרנס ולהעפיל לטורניר המכללות הגדול לראשונה מ-2012. מארי סטייט הפסידה 85:68 לווסט וירג'יניה בסיבוב הראשון ומוראנט, שקלע 14 נקודות ב-36 דקות, סיים את העונה עם מקום בחמיישיה הראשונה של הקונפרנס.
את הבום האמיתי, הוא שמר לעונה הנוכחית. שניים מכוכבי הקבוצה, ג'ונתן סטארק וטרל מילר, סיימו את לימודיהם והמשיכו הלאה ובעונת הסופמור שלו, מוראנט החל לזכות ליותר ויותר קרדיט. הוא משחק העונה רק קצת יותר דקות בממוצע למשחק לעומת שנת הפרשמן שלו, אבל קולע כמעט כפול (למעלה מ-24 נקודות למשחק) ועומד על קצת יותר מ-10 אסיסטים. אם ישמור על המספרים הללו, יהפוך לשחקן הראשון בתולדות דיוויז'ן 1 שמסיים עונה עם ממוצע של לפחות 20 נקודות ו-10 אסיסטים למשחק.
אז מה היה לנו עד כה העונה? את ערב הפתיחה, מול רייט סטייט, סיים עם 26 נקודות ו-11 אסיסטים. במשחק השלישי של העונה, נגד מיזורי סטייט, הוא רשם טריפל דאבל עם 29 נקודות, 12 אסיסטים ו-13 ריבאונדים.. במשחק הבא, באלבמה, המטיר 38 נקודות וזכה לסטנדינג אוביישן מהקהל המקומי. כמה שניות לסיום המשחק, הוא סיפק דאנק מטורלל לגמרי ואייברי ג'ונסון, מאמן העונה ב-2006 עם המאבריקס והמאמן של אלבמה כיום, אמר: "ראיתי היום פלאשבקים להרבה שחקנים ששיחקתי מולם. אייזיאה תומאס, ג'ון סטוקטון וראסל ווסטברוק למשל. אלוהים ישמור. כשראיתי את הווידיאו עליו נדהמתי, ואז כשראיתי אותו משחק במציאות זה היה עוד יותר טוב מהווידיאו אפילו. ניסינו חמישה או שישה דברים שונים מולו בהגנה, וגם זה לא ממש עזר".
בהמשך הגיעו עוד כמה הצגות נהדרות ובראשן, תוך תשעה ימים באמצע ינואר, שיא קריירה של 18 אסיסטים מול אוניברסיטת טנסי-מרטין ושיא קריירה של 40 נקודות (לצד 11 אסיסטים) בניצחון החוץ על אוניברסיטת סאות'רן אילינוי. ולמרות שכמעט כל המשחקים של מוראנט נערכים באולמות צנועים, מול קהל שבמקרה הטוב מגיע ל-3,000 איש ורחוק שנות אור מהטירוף של דיוק או שאר המכללות הגדולות, את רכבת ההייפ סביבו כבר אי אפשר היה לעצור, בעיקר אחרי שקווין דוראנט אמר בפודקאסט של ביל סימונס: "אני אוהב את הילד הזה ממארי סטייט".
"כולם מדברים על האתלטיות הפריקית שלו, הכוח המתפרץ והיכולת לשנות מהירות וכל זה מאוד נכון, הוא אדיר בכל הדברים האלה. אבל כשאתה משלב את זה עם אייקיו בלתי ייאמן ויכולת להרגיש ולראות את המשחק, אתה מקבל משהו באמת מיוחד", אמר מקמהון, שפיתח בשנתיים האחרונות את מוראנט וייאלץ להיפרד ממנו בקרוב, "בעיניי, הוא גאון כדורסל ובנוסף, יש לו גם אופי נהדר ומוסר עבודה בשמיים. הוא רק רוצה לשפר את הקבוצה ואת כל מי שסביבו כל הזמן וזה המתכון לשחקן של פעם בחיים. זה מה שג'ה. שחקן של פעם בחיים".
דיינה פורד, המאמן של מיזורי סטייט, הצטרף למחמיאים: "אימנתי מול קאנן, פיין ועכשיו מולו והוא, בפער עצום, הפרוספקט הכי טוב ל-NBA מבין השלושה. הוא כל כך מהיר ואתלטי שזה מדהים. הוא רואה את המהלך לפני שהמהלך בכלל מתפתח. הוא קצת ג'ון וול משולב עם קצת כריס פול. הוא מיוחד".
הדרך להיות כוכב NBA עוד ארוכה כמובן עבור מוראנט, כמו עבור רוב הרוקיז המבטיחים מסוגו. כבר עכשיו הוא מכונת איבודים לא קטנה ואם במכללות זה עוד בר תיקון ויחס האיבודים-אסיסטים שלו עדיין פנטסטי, הרי שכאשר יגיע לליגה של הגדולים, הוא יגלה שהמהירות והקצב שונים לחלוטין ועוד יותר קשה לשמור על הכדור. גם ההגנה עדיין לא שם, אבל עם האתלטיות שלו ועם ההכוונה הנכונה, אין סיבה שזה לא ישתפר בהמשך.
תלוי כמובן גם לאן הוא יפול. לפי חוקי הלוטרי החדשים, לכל שלוש הקבוצות עם המאזן הכי חלש יש סיכוי זהה להשיג את הבחירות 1 עד 4 וגם הסיכויים של הקבוצות עם המאזן הרביעי והחמישי מהסוף לא רעים, כך שרוב הסיכויים הם שיגיע לאחת מבין אטלנטה, שיקגו, קליבלנד, ניו יורק או פיניקס. ההוקס למשל, גם יחסית קל"ב וגם יאפשרו לו לייצר שותפות מרתקת עם סנסציית המכללות המפתיעה הקודמת, טריי יאנג, אבל עוד חזון למועד.
ב-14 בפברואר, לראשונה העונה, ESPN שידרה משחק של מארי סטייט מחוף לחוף (ב-ESPN2). המשחק הזה רק העצים את הטירוף סביב מוראנט, שכיכב עם 32 נקודות. עד טורניר המכללות, אם וכאשר מארי סטייט שוב תצליח להיכנס אליו, זה גם היה משחק הקוסט-טו-קוסט היחיד של מוראנט. הבא עשוי להיות רק כשיגיע ל-NBA באוקטובר ובתור התחלה, הוא ינסה החל מה-6 במרץ להוביל את הרייסרס לעוד זכייה בטורניר הקונפרנס. תהיו בטוחים שכמו עם כל סיפור הסינדרלה של ג'ה מוראנט בשנים האחרונות, באזז זה לא משהו שיהיה חסר שם.