צעיר דתי בחולצה קצרה וסנדלים עמד על יד תחנת אוטובוס מטונפת לא רחוק מירושלים, ניסה לתפוס טרמפים ונראה סובל מהחיים. היה מאוד חשוך, מה שמקשה על טרמפים, אבל בעיקר היה קר כמו שיכול להיות קר בחורף ירושלמי. כשיש חורף כמובן. עצרתי, פתחתי חלון, החלפנו כמה משפטים והבחור נכנס למכונית.
בגלל החושך הצעיר לא בדיוק קלט לאיזו מכונית או נכנס ולא את המימדים שלה. תוסיפו לזה את חוסר ההיכרות של רוב בני האדם - בוודא של תלמיד מכינה קדם צבאית בן 19 - עם רמת הפאר המקובלת במכוניות האלפיון העליון, ותבינו את התגובה; העיניים שלו אשכרה נפערו ולקח לו איזה שתי דקות להפסיק ללטף את העור (של הדשבורד, כן?) ולשאול את שתי השאלות הכי ישראליות שיש בסיטואציות הללו - איזה אוטו זה וכמה זה עולה. לזכות החינוך הדתי אני חייב לציין שאת השאלה השלישית בסדרה הזאת - מאיפה הכסף - הוא דווקא לא שאל, ובמקום הוא התעניין בשאלה מה מיוחד באוטו. במקום לענות הסברתי לו איך להפעיל המזגן כך שהאוויר החם ייצא דרך החרירים הזעירים של הכורסה שעליה הוא ישב, ואיך לשלב את זה עם מסז' צנטריפטלי בסגנון שיאצ'ו לגב התחתון, הסבר שפחות או יותר סיכם את הדיון במה מיוחד. משם המשכנו לשיחת מכוניות ערה שממנה התברר לי שהמצב המוטורי של הציונות הדתית לא משהו, שהרבה מתנחלים מתקנים את המכוניות שלהם אצל פלסטינים כי זה זול וגם שהתחבורה הציבורית בשטחים אפילו יותר גרועה מאשר ביתר המדינה, מה שלא משאיר לצעירים שום ברירה חוץ מטרמפים. ארבעים דקות אחר כך הוא ירד לא לפני שעשה סלפי על רקע הדשבורד. "תזכיר לי", הוא אמר רגע לפני שסגר את הדלת, "איך אמרת שקוראים לאוטו הזה?".
הסיפור הזה הוא לא רק אנדקוטה קטנה מיומיים וחצי עם לקסוס LS500 על כבישי ישראל, אלא גם סוג של הדגמה לשינוי המשמעותי שהLS עברה, והכוונה היא לכל הנוגע לנראות שלה על הכביש; ממכונית שבארבעת הדורות הראשונים שלה עשתה מאמץ לשמור על צניעות ויזואלית במרחב הציבורי, היא הפכה למכונית בולטת עם עיצוב ייחודי ונוכחות כביש מסקרנת. עוד מהתבלין הזה ואף אחד לא יישאל 'איזה אוטו זה'. וכמובן שזהו רק חלק קטן מהסיפור של הLS החדשה, אז בואו נתחיל.