הדייט שלי הוא לא גבר. לדייט שלי קוראים Honda 500 Rebel והוא הגרסה המחודשת של ה-Rebel הראשון שיוצר אי שם בשנות ה-80 עם אותם קווים קלאסיים של ה-Cruizer המעוצב בסגנון Bobber של פעם, כאלו שפוגשים כיוונים מודרניים מינימליסטיים שמתאימים לתקופה הנוכחית ושומרים על ערכי הליבה של הקטגוריה אליה הוא שייך.
אחד הדברים היפים ב-Rebel הוא הכמות המינימלית בקישוטי ניקל, יש בו יותר חלקים בגווני מט שונים ובעיקר בולטת העובדה שהוא לא מנסה להיות חיקוי של משהו אחר ותוסיפו לזה את האפשרויות הרבות שהוא נותן לתוספות והתאמה אישית. הדבר האחרון דיבר אלי בהיותי מעצבת בהכשרתי המקצועית, לפיכך כבר פינטזתי על הדפס גיאומטרי צבעוני ומגניב על הפאנלים שלו, שינוי צבע של מיכל הדלק, עיצוב המושב ועוד. מצד אחד הוא מיוחד ומושך את העין (תשאלו את נהג המשאית שהזיל ריר מגבוה על האופנוע, או לפחות ככה אני מקווה), מצד שני לחובבי העיצוב הספורטיבי כמוני, זה קצת פחות מדבר.
ל-Rebel מנוע twin מקבילי בנפח 471 סמ"ק, מקורר מים ומוזרק דלק. למנוע הספק של 46 כ"ס ב-8,500 סל"ד ו-4.5 קג"מ ב-6000 סל"ד, מה שאומר שצריך לסחוט אותו כדי להגיע לפסגת הביצועים שלו. הוא חלק מסדרת ה-500 המוצלחת של Honda, אך מכוון לספק יותר כוח בסל"ד נמוך שם מרגישים אותו חזק יותר משמעותית. המנוע משודך לתיבת הילוכים מדויקת בעלת 6 יחסי העברה. התאוצה נעשית ללא מאמץ ניכר, ההילוכים קצרים יחסית ובמהירות של מעל 100 קמ״ש מרגישים היטב את המחסור במיגון רוח.
ה-Honda 500 Rebel שוקל 185 ק״ג. בסיס הגלגלים 1488 מ"מ. גובה המושב מהקרקע 690 מ״מ (מה שפחות מתאים לגבוהים שבנינו). מידת הגלגלים 130/90-16 מלפנים ו-150/80-16 מאחור. הדיסק האחורי בקוטר 240 מ״מ והדיסק הקדמי 296 מ״מ. מיכל הדלק בנפח של 11 ליטרים. המתלה הקדמי בקוטר 41 מ״מ עם זוג משולשים רחבים ומהלך של 230 מ״מ.
הכידון משוך קדימה, המושב נמוך והמחסור בריפוד מורגש מאוד. הרגליות קרובות לרוכב אך גבוהות מידי. הבלם הקדמי חזק ונושך במידה ראויה והתגובה מגיעה במהירות, כאשר רגלית הבלם האחורי נמצאת במיקום טוב. פעולת ההיגוי זריזה במהירויות גבוהות וקל לתמרן כאשר משנים כיוון. המתלים עושים את העבודה בקצב רכיבה לא גבוה והבולמים האחוריים רכים. מערכת הבלימה עובדת מצוין עם התערבות של מערכת ה-ABS.
170 הס״מ שלי גרמו לי להרגיש מצוין על האופנוע, מה שאולי לא ירגישו רוכבים בגובה 180 ס״מ ומעלה. תנוחת הרכיבה מוזרה בהתחלה, אבל אולי זה כי אני רגילה לאופנועים מסוג אחר.
תראה לי מה אתה יודע!
למרות שזה יישמע לכם בנאלי, החלטנו לנסוע לים, רגע לנשום ולהרגע מכל האטרף הזה של תחילת השבוע. החום של יולי אוגוסט גרם לי להזיע מתחת למעיל ולקסדה. רק חיכיתי לרגעים שהרמזור יתחלף כדי להרגיש קצת את הרוח בפנים. שתקנו כל הדרך, ההתרגשות מהאינטימיות בינינו עשתה את שלה. הוא היה ממש עדין ומתחשב איתי, זה קצת הפתיע כי בדרך כלל רוצים להראות את כל היופי והכוח כבר בהתחלה. לספר ולשתף עד כמה שניתן ובמהירות בכדי לגרום להכרות להתקדם . אבל לא היה כלל צורך במילים, השתיקה עשתה את שלה. הוא פשוט נתן לי להוביל. נסענו לאט ובזהירות בתוך העיר, עד שהתרגלתי אליו, ואז ברגע שיצאנו לכביש המהיר, בדרכנו לחוף הים, השתלט עלי שד מטורף והתעורר בי חשק להרגיש את כל מה שיש לו להציע.
לחצתי, התרגשתי, האדרנלין הזה שזורם בעורקיך ברגעים אלה, תחושה בלתי מוסברת, אתם בטח יודעים על מה אני מדברת. הילוך אחרי הילוך, נוסעים בכביש מהיר ומפותל פה ושם, חיוך רחב עלה על פניי. הוא כלל לא מאכזב, חשבתי לעצמי, לרגע הוא הרגיש לי ספורטיבי. ברור שהוא לא כמו האחים הגדולים שלו, אבל הוא טוב.
הגענו אל היעד ובחלוף כמה דקות התקררנו קצת מכל ההתלהבות והחום ואז הוא שוב קרא לי לעלות עליו. זה חזר על עצמו בכל פעם מחדש ולא התרחקנו אחד מהשניה במשך כמה ימים. היו רגעים כיפיים, רגועים, בהם הכל הרגיש לי מושלם והיו כאלו שהוא פשוט לא הספיק לי, רציתי עוד, קצת יותר אגרסיביות וכוח.
אני שמחה שהנמכתי ציפיות בתחילת הדרך, חשבתי לעצמי. מעטים הדברים שמרגשים אותי לאחרונה וזה בדיוק מה שהייתי צריכה. הוא הרגיש לי ידידותי, פשוט וישיר. בלי התייפייפות מיותרת. בעולם עשיר עם אין סוף טעמים, דווקא ה-Honda 500 Rebel היה הפתעה מרעננת, כזו שתטיב עם רוכבים חדשים ועשויה אף לרגש רוכבים ותיקים שירדו מהכביש ומחפשים דרך נעימה לחזור. למרות החיסרון בכוח והעוצמה שאני מכירה מאופנועים אחרים, משהו שהייתי שמחה לקבל במקומות מסוימים בעת הרכיבה, הפנמתי שזה לא מה שהוא מציע. אצלו זאת יותר התחשבות רכה ונעימה ופחות אגרסיביות. שמתי את המחשבה הזאת בצד ולכן נשאר לי טעם של עוד.
הטלפון צלצל. ״נו, אז מה את אומרת?״, שאל הקול מעברו השני של הקו. ״היה מצוין", חייכתי לעצמי. ״אני ממש אשמח אם נעשה זאת שוב בקרוב״. ״אין בעיה, תישארי בסביבה״, הוא אמר וניתק. וכל מה שרציתי עכשיו זה לימונדה קרה, עם קרח, כזו שתזכיר לי שוב כמה החיים האלה שבחרתי בהם יפים, חמוצים ומתוקים בו זמנית. ככה זה בטינדר?