המיוחד הפך לבכיין: מוריניו איבד כל דרך

יומיים לאחר הניצחון על סוונסי בליגה בעודני הולך עם ניקי באט לבניין האקדמיה, עצר לידינו רכבו המפואר של ז׳וזה מוריניו והחלון נפתח. ״נו, ניקי, אני כבר לא יכול לחכות לשבת בערב לשמוע מה החבר שלך בטלוויזיה יגיד אחרי המשחק מול סיטי. אותו חבר שבקושי ניצח משחק אחד כשהיה מאמן, הוא יסביר כמה נכשלנו השנה״, אמר ונסע.
 
החבר שמוריניו דיבר עליו הוא כמובן גארי נוויל, פרשן רשת "סקיי", שמוריניו מרבה לתקוף אותו בתקשורת. בעבר נטו לחשוב שמוריניו אוהב את המלחמות האלה ומשתמש בהן כדי להגן על הקבוצה, אבל ביונייטד היום הוא נתפס כבריון חסר נימוס שלא מסוגל להתעלות מעל הביקורות. טיפש הוא לא, ז׳וזה יודע שבאט יספר לנוויל את מה שמוריניו אמר וזה רק יגרום לשחקני העבר לתקוף אותו עוד יותר, לכן אף אחד לא מצליח להבין למה הוא מתעקש להתמיד במלחמות האלה.

אף אחד במועדון לא אוהב את המלחמות האלה עם שחקני העבר, במיוחד חילופי הדברים הקבועים של מוריניו עם סקולס ונוויל שירדו מצידו לפסים אישיים. מוריניו גם התבקש על ידי וודוורד היו״ר להפסיק את מלחמות התקשורת שלו עם קונטה, שלא הוסיפה כבוד לאף אחד מהצדדים.

יונייטד לא תפטר את מוריניו, גם ההדחה מליגת האלופות לא גרמה לראשי המועדון לשקול את פיטוריו אבל מעטים מאנשי המועדון נהנים מנוכחותו ומאמינים בדרכו. בכל זאת, המועדון ישקיע לא מעט כספים בקיץ כדי לחזק את הסגל ולהחליף את כל אלה שמוריניו לא מפסיק להתעלל בהם, כל זאת יחד עם תקווה שלפפ יימאס מסיטי.

אף אחד במועדון לא מאמין במה שמוריניו אומר שהעונה הייתה מוצלחת, גם אנשי צוותו הקרובים לא מנופפים בהישגים למרות ההתקדמות מהשנה שעברה ואולי מקום שני ואולי גמר גביע....הרבה אולי. כולם מסתכלים בקנאה גלויה ולא רק לעבר סיטי אלא לכיוון היריבה השנואה מליברפול ולא פחות מטוטנהאם, שם משחקים כדורגל.

אנשי המועדון מכנים בסוד את האצטדיון כ-"Cold Trafford" (טראפורד הקר) ומנהלים אינספור דיונים עם מנהיגי האוהדים על שיפור האווירה באצטדיון. באחד הדיונים אמר אחד מראשי האוהדים לאחד מסגניו של וודוורד: ״אולי תנסו לשחק קצת כדורגל, זה בטוח יעזור לקהל״.

ז׳וזה עדיין נתפש בעיני כולם כגאון כדורגל או נכון יותר לומר טקטיקן מעולה, הוא יודע בדיוק איך הוא רוצה שהקבוצה תשחק ויודע גם להסביר את זה מצוין. יחד עם זאת, כולם מופתעים מכך שאין התפתחות באימונים שלו, אין כמעט אימוני כושר או חיזוק שרירים, חדר הכושר המפואר בקרינגטון שייך לחלוטין היום לאקדמיה. הוא לא מאמין גדול בחיזוק השחקנים מבחינה פיזית, העבודה עם משקולות מתבצעת רק כששחקן מנסה לחזור מפציעה ארוכה.

מחלקת ה-Sports Science, שהוקמה במאות אלפי פאונדים עם ציוד חדיש נמצאת בשימוש האקדמיה, מוריניו לא מאמין בלמדוד כל מיני נתונים ו-״לבלבל לשחקנים את המוח״. גם תדרוכי הוידאו מעטים, בדרך כלל תדרוך אחד קצר לשחקנים בלבד, את איסוף המידע הוא עושה עם צוותו ומעביר את זה הלאה לשחקנים.  הוא לא סומך על השחקנים שיבינו לבד אלא אנשיו עובדים עם כל העמדות במגרש באופן נפרד כדי שהשחקנים יבינו מה עליהם לעשות.

יונייטד לא לוחצת את הכדור, השחקנים כמעט ולא עוברים אימונים אינטנסיביים לשיפור הכושר הגופני, אלא יותר איפה לעמוד ולהבין את שיטת המשחק. פלא שיונייטד היא בין הקבוצות הכי איטיות בפרמייר ליג?

מוריניו בז למסורת של המועדון, לא מעוניין בשום קשר עם האקדמיה, למרות שלינגארד וראשפורד הפכו לשחקני מפתח אצלו. אף אחד באקדמיה לא מצליח להבין כיצד מק׳טומיניי ״שורד״ אצלו. הוא ידוע במועדון כשחקן בינוני עם יכולת אישית נמוכה, אך מוריניו לקח אותו בשלב מסוים כדי להשלים סגל ואהב את מה שהוא ראה.

לפרגוסון הקשר עם האקדמיה היה חשוב, הוא דאג לקרב אותם לקבוצה הראשונה ואף דאג שחדר ההלבשה של שתי קבוצות הנוער הבכירות יהיה בסמוך לבוגרים. מה מוריניו עשה? הוא העביר אותם לבניין האחר והחליט שלאזור הבוגרים הכניסה תהיה רק עם טביעת אצבע ורק הוא יאשר מי יוכל להיכנס.

למועדון ישנם 14 מגרשי אימונים, כל אחד בגודל של אולד טראפורד, ירושה מתקופת ואן חאל. חמישה מהמגרשים שייכים לבוגרים, כשהמגרש הסמוך להם חייב להישאר ריק בזמן אימון הבוגרים, וזאת כי הפורטוגלי לא מעוניין לשמוע רעש או שמישהו מהמועדון יעביר מידע לקבוצות אחרות. "פראנואיד" ו"בריון" אלה רק חלק מהכינויים שהוא זוכה מאנשי האקדמיה, אבל כולם מבינים שמוריניו לא ישאר עוד הרבה שנים, כשהצפי הוא שלכל המאוחר עד סוף 2019 הוא יעזוב.

ההשקעה האינסופית של יונייטד באקדמיה
בימים אלה אני מסיים קורס מאמני כדורגל בוינגייט (ממליץ בחום), למרות התדמית הנמוכה שיש למאמני הכדורגל בישראל, אני אומר בלב שלם שאף אחד מהמסיימים אצלנו פחות מוכשר או עם פחות ידע ממאמן מתחיל באקדמיה של מנצ'סטר יונייטד (לא מעט בזכות ברוך פביאן, צחי כץ ועידן טל שמובילים את הקורס).

מתי ואיך אנחנו הולכים לאיבוד זה כבר עניין למאמר אח,  אבל קיים הבדל אחד משמעותי (מעבר לשכר ולשעות העבודה, כי באירופה מאמן זה מקצוע): העובדה שמקצוע המאמן וההשקעה בו בעבודה היא עצומה זה לא דבר חדש והפער לצערנו הוא עצום, אבל גם ביונייטד הבינו שכדי להדביק את ספרד וצרפת ואפילו את בלגיה, הם החלו להשקיע סכומים גדולים בכל קבוצה ובמאמנים שלה.
 
לאקדמיה התווספו שני פסיכולוגים שיושבים שעות ארוכות עם המאמנים על שיפור וקידום כל שחקן כפרט והקבוצה כולה. הפילוסופיה לא חדשה או מיוחדת אלא פשוטה, השחקן ניזון מכל מילה או החלטה של המאמן, הוא האיש הכי חשוב בעולמו ולכן המאמן זקוק לסיוע מתמיד כדי לשפר את השחקן. אימוני הכושר ואתלטיקה הפכו ליותר משמעותיים ומחלקת ה-Sport Science, שהייתה של הבוגרים היא המחלקה הגדולה באקדמיה.

כל משחקי האקדמיה מצולמים, בימים שלאחר המשחק יושב מאמן הקבוצה עם כל שחקן ושחקן ואחר כך הפסיכולוג עושה פעולה זהה כשהשניים מנתחים את כל הפעולות של אותו השחקן. אנשי המחשב דואגים שהווידאו יתמקד רק בפעילות של אותו השחקן. המפתח לפיו הולכים המאמנים הוא : C-A-R-D, כלומר  Confidence - Accountability - Resilience- Desir. ביטחון עצמי, לקיחת אחריות, חוסן נפשי, תשוקה.

השחקן מנסה להסביר ולהבין יחד עם המאמן והפסיכולוג אם הפעולות הלא טובות שלו במשחק נובעות מכשל בהבנה של תפקידו או עקב לחץ נפשי. שתי הקבוצות בהן החלו את המיזם לפני שנה מראות תוצאות פנטסטיות והיום כל קבוצות האקדמיה הם חלק מצורת העבודה הזו.

מעולם לא הייתה אופטימיות באקדמיה של יונייטד כמו היום. למרות הנתק עם הבוגרים הם יודעים שבחמש שנים הקרובות הם יספקו כעשרה שחקנים שיוכלו להשתלב בקבוצה הבוגרת, סטטיסטיקה זו דומה יותר למה שקרה במהלך השנים בברצלונה.

אי אפשר בלי סיפור קטן על סר אלכס לסיום. לפני כמה שבועות אחת מקבוצות באקדמיה הובסה על ידי דרבי קאונטי בבית בתוצאה של 3:0. לאחר המשחק צלצל הטלפון הנייד של המאמן, על הקו היה סר אלכס פרגסון שאמר לו: ״אתם קבוצה טובה, שיחקתם טוב ויש לך שם ילדים מוכשרים, חשוב שתעבדו על מצבים נייחים, נראה היה שאף אחד לא ידע לאן ללכת״. אותו מאמן סיפר לי שכשהוא עובר ליד מוריניו הוא אפילו לא אומר שלום מתוך נימוס, זה אולי תמצית ההבדל בין התקופות.