עוד לא אכלנו: 3 קבוצות בעקבות התואר

אחרי 19 מחזורים, עברנו בדיוק את נקודת האמצע של העונה, וזו הייתה המנה הראשונה לקראת המשך השנה. לרגל הטיימינג, כל קבוצות הליגה התיישבו להן לארוחה, מי מביניהן שהסתפק במועט, ומי מהן שלא מסתפק בנתח פשוט, אלא זה שרוצה ארוחת גורמה, שבסופה הוא יטעם מהקצפת של הקינוח.

זו סעודה אחת גדולה ועכשיו מתחילה המנה העיקרית, לה תהיה השפעה גדולה על הקינוח וקביעת זהות מי שיהנה מהקינוח. שלושה מועדונים, הפועל ב"ש, מכבי ת"א ובית"ר ירושלים עדיין חולמים על זכייה בתואר, ורגע לפני ינואר, זה השלב שבו הם צריכים להסתכל לאחור ולהיות שבעי רצון מהדרך שהן עברו.

הקבוצה הראשונה היא הפועל באר שבע, שהצליחה להגיע לעמדה נהדרת מבחינתה למרות אינספור הקשיים איתם התמודדה בדרך: פציעת ויטור, טראומת ברדה, פרשת צדק ויכולת מאכזבת של תומאש פקהארט ואיסק קואנקה, שהם לא שחקני ההתקפה שיכולים לפצח הגנות צפופות, כפי שציפו מהם לפני שחתמו.

עם כל זאת, לפני הגשת המנה העיקרית, הפועל ב"ש נמצאת במקום בו היא רצתה להיות. אומנם זו לא אותה הקבוצה של העונה שעברה, ולראייה הקמפיין המאכזב באירופה, אבל אם תבחר נכון בשינויים נקודתיים בתפריט לקראת המנה העיקרית, היא בהחלט תוכל לטעם מהקינוח.

האלופה לא צריכה להסתפק בשינוי אחד בינואר, היא חייבת שניים-שלושה חיזוקים, שיהפכו את המנה העיקרית לנכונה ביותר עבורה. עליה לנתח האם מיגל ויטור חוזר בקרוב ואם לא, אז לצרף שחקן למרכז ההגנה. היא זקוקה לעוד שחקן קישור יצירתי ושחקן התקפה בעל איכויות של אחד על אחד, שיכול בעזרת יכולת אישית לפרוץ את הסכר מול קבוצות להן יש הגנות צפופות.

בגלל השנתיים האחרונות, הסועד השני, מכבי ת"א, הגיע רעב מאוד. למרות פתיחת עונה לא מלהיבה, עם הרבה פרגמטיות ועוצמות נפשיות, בזכות אמונה בצדקת דרכם, הצהובים מגיעים לסיום המנה הראשונה עם הטעם הטוב ביותר. לזכותה של מכבי ת"א ייאמר, שלפני הגשת המנה העיקרית, היא לא חייבת לבצע שינויים גדולים בטרם תוגש המנה העיקרית.

המתכון הוא נכון, הסגל הוא עמוק וכולל שחקנים שעוד יקבלו הזדמנות והמרקם החברתי יציב וחזק. לכן, מכבי ת"א זקוקה רק להמשכיות, ולא לשינוי. הצהובים לא צריכים לחפש אחר שינוי מעמיק, אלא לצרף חיזוק נקודתי במקום טינו סוון סושיץ' המאכזב.
 

קצת מאחור, אנחנו מזהים סועד נוסף, שגם לו יש יומרות לזכות בקינוח הגדול, אבל הוא סובל מכך שיש יותר מדי שפים שהכינו את המנה הראשונה. כדי שהמנה העיקרית תהיה ראויה לקינוח, מן הראוי שרק שף אחד מקצועי יהיה אמון על הכנתה.

אתמול בטדי, לעיני הקהל הביתי שמקבל עודף מוטיבציה כשהוא רואה את בני סכנין, הבנו עד כמה הסועד המדובר אמוציונלי ואפילו יכול להפוך את השולחן. בית"ר נקלעה לפיגור 2:0 מוקדם בגלל עצבים בלבד. מצב נייח נכנס בדקה הרביעית, ומכאן ראינו את הסועד מאבד את הראש ומתנהל ללא קו ודרך מקצועית, עם עצבים שמשפיעים על היכולת האישית ומעניקים ליריבות מתנות. בלי שהספקנו למצמץ - סכנין עלתה כבר ב-0:2.

מד הלחץ עלה, פול אדגר הוחלף בדקה ה-29 ואופיר קריאף, שחזר הביתה ושיחק בפעם האחרונה אי שם בסוף אוגוסט, החזיר את בית"ר ירושלים למשחק בשער שכולו מהלך קבוצתי וכישרון.

בית"ר עלתה למחצית השנייה עם הטירוף שמאפיין אותה והפכה את המשחק ל-2:4. הכשרון שוב בא לידי ביטוי, הרבה בזכות מערך אמיץ מצד אחד, אבל רך מהצד השני של סכנין, שאיפשר לשחקנים כמו מרסל הייסטר וחן עזרא שטח פעולה. ברגע שנותנים לשחקנים הכשרוניים האלה את זה - הם גם יודעים לקחת.

אז מי מכין את הארוחה עבור בית"ר? איתי שכטר? גילי לבנדה? בני בן זקן? אלי טביב? אין ספק שהתקרית הביזארית שהגיעה אחרי הפציעה של ז'אורז'יניו, כשהקפטן סימן ליוסי בניון להתחמם, תוך שהוא מתעלם מהמאמן, מוכיחה שאין שף אחד בבית"ר. בהמשך הדרך, הקבוצה מהבירה עלולה שלא לזכות בקינוח, אם לא תדע להאמין בשף אחד כמו שבאר שבע מאמינה בבכר ומכבי ת"א בקרויף.