ברכת הבית: אתלטיקו מדריד לפני רגע מכונן
אחרי שנפרדה מהקלדרון שהפך לסמל, אתלטיקו עברה לקדמה ותחנוך בסוף השבוע הקרוב את אצטדיונה החדש, הוונדה מטרופוליטנו. המספרים של הפרויקט ומקרי העבר הדומים מראים שלטוב ולרע, הקבוצה תושפע משמעותית מהמעבר. הקולצ'ונרוס בפני רגע מכונן
הייתה זו שעת צהרי יום ראשון חמימה במיוחד יחסית לחודש פברואר המדרידאי והרכבת התחתית הייתה מלאה באוהדים עם חולצות אדומות-לבנות. סוף סוף אפשר היה לוותר על המעיל אשר בדרך כלל עוטף חולצת המשחק כשיוצאים אל האצטדיון האהוב, המיושן, חסר הגג.
העלייה מתחנת "פיראמידס" אל השדרה הרחבה חשפה שלל דוכנים עם צעיפי המשחק ששילבו את הצבעים של אתלטי ואת צבעי הבלאוגרנה. ברצלונה הגיעה לעיר. כ-10 דקות הליכה מתחנת המטרו בין נחיל האוהדים ונחשפו להן הזכוכיות הספק הייטקיסטיות המכסות את יציעי הבטון המתפוררים. עוד משחק "לה ליגה" מיוחד במינו יצא לדרך בוויסנטה קלדרון.
החוויה הזו לא תחזור יותר עבור אוהדי אתלטיקו מדריד. במאי האחרון הם נפרדו מהקלדרון, אחד האצטדיונים הביתיים ביותר באירופה, שבקרוב יהפוך לפארק. חווית הכדורגל האותנטית והרגשית תוחלף כעת בחוויה חדשה עם חניכת האצטדיון המפואר והחדש, הוונדה מטרופוליטנו, שנבנה בפאתי העיר על חורבות האצטדיון האולימפי של מדריד.
המעבר לאצטדיון החדש כולל כמובן לא מעט ביקורת מבית, בעיקר מאוהדים זועמים שמרגישים שנלקחה מהם הזהות, אך בו בעת אמור לתת "פוש" נוסף ולהציב את אתלטיקו באופן סופי בשורה אחת עם מועדוני הפאר של הכדורגל העולמי.
כ-68 אלף מקומות באצטדיון, שנמצא ליד שדה התעופה של העיר, מציבים אותו כשלישי בגודלו בספרד (אחרי הקאמפ נואו והסנטיאגו ברנבאו). במועדון טוענים כי הם בחרו בכמות מקומות פחותה מהקיבולת המקסימלית של האצטדיון, זאת על מנת לאפשר לאוהדים ליהנות מחווית צפייה נוחה ובטיחותית יותר. אחד השינויים המשמעותיים בו מתגאים ראשי אתלטיקו הוא המרווח בין המושבים, נתון רגיש אצל כל מי שאי פעם צפה באצטדיונה של אתלטיקו.
בגזרת השם, "וונדה" מייצג חברה מסחרית שמשלמת סכומים גבוהים על כך, ומטרופוליטנו הוא שמו של האצטדיון הישן ששימש את הקולצ'ונרוס משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד 1966, אז נפתח הוויסנטה קלדרון.
כבר עכשיו ניתן לראות סממנים ראשונים של השפעה חיובית כאשר למרות (ואולי בגלל) איסור ההעברות, הכוכב הגדול של הקבוצה אנטואן גריזמן החליט להישאר ולשחק באצטדיון החדש. כמו כן, המאמן, שבמקרה של הקולצ'ונרוס הוא אולי כוכב אפילו גדול יותר מהשחקנים, הודיע על הארכת החוזה עד שנת 2020, שנה בדיוק אחרי שקיצר את חוזהו המקורי שהיה אמור להסתיים באותה שנה. המהלך של צ'ולו חשוב מאין כמוהו ומחזיר את האמון של השחקנים והאוהדים בתהליך הנהדר שעושה הקבוצה מאז חזר הארגנטינאי למועדון כמאמן לפני 6 שנים.
אבל האם כל המעבר הזה קשור בכלל לספורטיביות ולרוח המועדון? האם הוא נועד לחזק את הקבוצה או שמא את חשבון הבנק של ההנהלה? האם האוהדים יצליחו למצוא זהות באצטדיון המרוחק וביחד ליצור את האווירה המדהימה של הקלדרון? את זה רק הזמן יגיד.
בינתיים, חזרנו לאצטדיונים המופארים שנבנו בשנים האחרונות באירופה כדי לבדוק איך הם השפיעו על הקבוצות המשחקות בהם. מצאנו סיפור אחד על הצלחה ספורטיבית מדהימה, אך גם שלל סיפורים על כסף, שחיתות והחלטות עסקיות שאינן קשורות לספורט.
הגברת הזקנה קמה לתחיה
לפני 6 שנים חנכה יובנטוס את אצטדיונה החדש, שנבנה על הריסות ה"דלה אלפי" המיושן, ויצאה לדרך חדשה. כ-46 אלף מקומות ישיבה, מתוכם כמעט 4,000 מושבי פרימיום, מרכז קניות ענק, בארים, מסעדות ועוד ועוד הפכו את היובנטוס סטאדיום, שלאחרונה שונה שמו לאליאנץ סטאדיום, לאצטדיון מרשים ואחד הביתיים ביותר באירופה.
האצטדיון החדש היה אחד מהיתדות המשמעותיים, שנעצה הגברת הזקנה בסריה א' בדרך חזרה לקדמת הבמה של הכדורגל האיטלקי והעולמי, זאת אחרי התאוששות מפרשת הקאלצ'ופולי, בעקבותיה נשללו מהקבוצה שתי אליפויות והיא הורדה לסריה ב'.
השחורים לבנים חזרו אמנם אחרי עונה אחת לליגת הבכירה, אך במשך ארבע העונות שלאחריה לא הצליחו לשחזר את הדומיננטיות המוכרת מלפני הפרשה. בעונת 2011/12 כאמור הכל השתנה. האצטדיון החדש נחנך, שחקן העבר אנטוניו קונטה מונה למאמן, והוחתמו שחקנים משמעותיים כמו ארתורו וידאל, סטפן ליכשטיינר וכמובן הכוכב של היריבה מילאן, אנדראה פירלו. מאז כבר 6 שנים שהאוהדים בטורינו זוכים לחגוג אליפות אחר אליפות, ולהשאיר אבק לכל הקבוצות היריבות, אלה שחגגו את מפלתם בעשור הקודם.
כסף, כסף ועוד קצת כסף
שלושה רחובות בשכונת איילינגטון בצפון לונדון מפרידים בין מתחם המגורים "הייבורי סקוור" לבין משרדיה של קבוצת ארסנל ולאחד מהגשרים המובילים לאצטדיון האמירויות. בעונת 2006/07 נחנך האצטדיון החדיש, בעל 60 אלף המושבים, שהחליף את אצטדיון הייבורי, על חורבותיו נבנה אותו מתחם מגורים.
האצטדיון הישן, שהכיל פחות מ-40 אלף מושבים, לא התאים לאחת מקבוצות הפאר באירופה, וכשרשימות ההמתנה של אוהדים שרק רצו לראות את הכוכבים על כר הדשא מקרוב הגיעו לעשרות אלפים, הקבוצה חיפשה פתרון. הרחבה לא עמדה על הפרק כיוון שהאצטדיון היה ממוקם ממש בלב השכונה והוקף בנייני מגורים.
לבסוף המועדון בחר באתר הממוקם כ-500 מטרים מהאצטדיון הישן. הבחירה אמנם שימרה את הזהות של הקבוצה, אך סיבכה את כל הפרויקט שכן מהאתר היה צריך לפנות מפעל מחזור, משרד דואר ומספר רב של דיירים שגרו באזור וכמובן התנגדו לכל המהלך.
בסופו של דבר, אחרי דחיות, פיצויים, בעיות מימון ואין סוף שמועות, נפתח רשמית האצטדיון באוקטובר 2006. ארסנל אמנם הגדילה מאוד את רווחיה בעקבות המעבר לאצטדיון החדש, וממקסמת כיום את הרווחים שהיא יכולה לגרוף מאוהדיה, שכידוע משתייכים למעמד הגבוה, אך בשונה מהמקרה של יובנטוס, המעבר לא ממש הביא תוצאות. למעשה, את גביע האליפות האחרון של ארסנל הניף פטריק ויירה אי שם במאי 2004, באצטדיון הייבורי, על השטח בו היום קיים מתחם המגורים היוקרתי.
בארסנל מתגעגעים להייבורי. אצטדיון האמירויות (getty)
עסקת המאה (או ה-99)
15 מיליון ליש"ט ועוד 2 מיליון כפול 99 שנות שכירות זה המחיר שעלה לווסטהאם כדי להיכנס לביתה החדש מתחילת העונה שעברה - האצטדיון האולימפי של לונדון. סכום קטן לעומת 390 המיליון שעלה לארסנל אצטדיון האמירויות. ווסטהאם זכתה במרכז על האצטדיון, ששולם כמעט כולו מכספי המיסים של תושבי לונדון, ונאלצה להתמודד עם איומי תביעה מצד היריבה העירונית טוטנהאם, שהתמודדה גם כן במכרז, ומתרעומת מצד האוהדים. כמו במקרה של אתלטיקו, גם כאן הרגישו האוהדים, שנאלצו לעזוב את ה"אפטון פארק", אצטדיונם האהוב והוותיק (112 שנה שיחקה בו הקבוצה), שלוקחים להם את הזהות.
למרות הכל, ווסטהאם מכרה בתחילת העונה שעברה את כל המינויים שהוצאו למכירה, מעל 50 אלף, והפכה להיות הקבוצה האנגלית עם מספר המינויים השני בכמותו אחרי מנצ'סטר יונייטד. יחד עם הניראות החדישה והמרשימה של האצטדיון, ראשי ווסטהאם כל כך היו מרוצים מעצמם בתחילת העונה שעברה, עד שקארן בריידי, סגנית הנשיא, הצהירה: "אני לא רוצה להביט לאחור, אלא להסתכל לעבר העתיד בו אני רואה את ווסטהאם נאבקת על מקום בין 6 הראשונות בכל עונה מעתה".
מה קרה בפועל? 7 ניצחונות ליגה בלבד ראו האוהדים באצטדיון החדש בעונה שעברה, והקבוצה, שהתחמשה בקיץ הקודם באדרה איו, אלבארו ארבלואה, סימונה זאזה וסופיאן פגולי, סיימה במקום ה-11 והמאכזב, רחוק מהטופ 6 שהבטיחה סגנית הנשיא. גם בקיץ האחרון החתימה הקבוצה שחקנים בכירים, ביניהם ג'ו הארט, פאבלו סאבלטה וצ'יצ'יריטו. בינתיים, זה אפילו רע יותר מבעונה שעברה. שלושה הפסדים בשלושת המחזורים הראשונים (כולם במשחקי חוץ יש לציין) ויחס שערים הגרוע בפרמיייר ליג, כולל ספיגה של 3 שערים ומעלה בכל משחק, מציבים את ווסטהאם במקום ה-20 והאחרון.
ואצלנו? קללת האצטדיון החדש כמובן
בסוף שנת 2011 יצא הכדורגל הישראלי לעידן חדש עם שריקת הפתיחה באצטדיון "המושבה" בפתח תקווה. בעוד האוהדים זכו לשדרוג משמעותי, הקבוצות של אם המושבות לא הצליחו להתמודד עם המעבר וירדו שתיהן לליגת המשנה בסוף עונת 2011/12. אך אם חשבנו שמדובר במקרה מצער, שנה לאחר מכן אצטדיון נתניה נחנך והקבוצה המקומית מכבי נתניה, שחיכתה שנים לשדרוג מסוג זה, סיימה גם היא את הליגה כשהיא מוצאת את עצמה נושרת לליגת הלאומית.
גם מכבי והפועל חיפה לא רווים נחת מאצטדיונם החדש. שלוש עונות שיחקו עד כה הקבוצות בסמי עופר, ולמרות שלא ירדו ליגה, הן לא מציגות את היכולת המצופה מהם. בצד האדום של העיר מדובר בין היתר בחוסר היכולת לייצר אווירה ביתית באצטדיון כה גדול.
בצד הירוק לעומת זאת הביתיות דווקא התחזקה, אך בעיות שונות הן אלו שהביאו לחוסר הצלחה. אבל אולי דווקא ניתן להתייחס ליכולת באצטדיון סמי עופר כאל מגמת שיפור בדרך להסרת הקללה, בטח אם מביאים בחשבון את אצטדיון טרנר ושתי האליפויות שהביא להפועל ב"ש.