זה היה ערב שהוסיף הרבה כבוד לכדורסל הישראלי. זו היתה עונה עם הרבה תהפוכות וללא אף קבוצה שבאמת הצליחה לשמור על יציבות. כולן ניצחו את כולן ולאירוע השיא הגיעו שתי קבוצות: ירושלים בעלת הכישרון הגדול וחיפה עם הרבה אופי ועבודה קשה. שני מחנות אוהדים גדולים וססגוניים שסיפקו תפאורה מיוחדת. אני יודע שיש ביקורת על השיטת פיינל פור, אבל גם בערב כזה יש משהו מיוחד ואותנטי.
לדעתי, מה שבסופו של דבר הביא לירושלים את האליפות זה ההצטרפות של ריצ'ארד האוול במהלך העונה. זה שינה את מאזן הכוחות בליגה ונתן לירושלים את האפשרות לשחק עם שלושה גארדים ששומרים טוב, מפעילים לחץ על הכדור ומאוד כישרוניים בהתקפה. בערב כזה ששלושתם קולעים באחוזים טובים (קרוב ל-60 אחוזים) ירושלים לא יכולה לסיים את המשחק בלי הצלחת.
חיפה פתחה טוב יותר וירושלים, נשארה בתמונת המחצית הראשונה (41:41), הרבה בזכות ריבאונד ההתקפה של אמארה סטודמאייר והאוול. המומנטום התחלף בעבירה השלישית של גרגורי ורגאס כ-2:30 דקות לסיום המחצית הראשונה. ירושלים נהנתה מכך שבחצי השני ורגאס לא יכול היה לשמור כמו שהיה רגיל לעשות ונתן ליריבה הרבה ספייס. המצב הזה שיחרר עוד יותר את הגארדים של ירושלים לקליעה, הזריקות נכנסו והאדומים לא הסתכלו עוד לאחור.
זה נכון שהישראלים של ירושלים איכזבו בגמר ולמעשה לאורך כל העונה הפכו לשחקנים משלימים. באירופה ראינו שהם לא שיחקו הרבה וזה השפיע מאוד על היכולת בליגה. לליאור אליהו, יותם הלפרין ובר טימור היו הרבה עליות וירידות אבל הם עדיין בין הישראלים הטובים בליגה, בעלי ניסיון וחלק משתי האליפויות של הפועל ירושלים.
במבחן התוצאה, סימונה פיאניג'אני הצליח. חצי גמר יורוקאפ, גביע ווינר ואליפות כמובן בעונתו הראשונה בישראל. לזכותו יאמר שהאיטלקי הביא את ירושלים לכושר הנכון בזמן הנכון. הם היו בפיגור 2:0 מול נהריה ועדיין ידעו לחזור ממצב קשה מאוד ולקחת את האליפות. אין לי ספק שאם יהיה המשכיות, יחד עם ההסתגלות שלו לליגה הישראלית, ירושלים תמשיך לקטוף תארים בישראל.
איך ירושלים הגיעה למצב של 14 הפסדים בעונה הסדירה? כשבונים קבוצה, במיוחד עם זרים חדשים, לוקח זמן עד שהדברים מתחילים להסתדר. יש תקופות טובות יותר ופחות, אבל המשכיות זה שם המשחק. ככל שיצליחו להשאיר את שלד השחקנים הקיים, כך יהיה להם טוב יותר. לדעתי, גבוה נוסף בעל יכולת הגנתית יכול להוסיף להם עוד לקראת העונה הבאה.
לסיום, מגיע שאפו גדול למכבי חיפה ועופר רחימי. זו קבוצה שכיף וקל להזדהות איתה. הם שמים הכל על המגרש. משחקים באינטנסיביות גדולה, הגנתית והתקפית. משחקים ביחד ולא נשברים לרגע. אף אחד לא נתן להם צ'אנס מתחילת הפלייאוף הזה וכל פעם הם הוכיחו שיש להם אופי ענק עם כדורסל טוב גם בהגנה וגם בהתקפה. הירוקים הגיעו לגמר בזכות ויכולים לחזור הביתה עם ראש מורם.