שאגת הכפירים: ההצלחה של אנגליה הצעירה
בצל הכישלונות והלוזריות של הנבחרת הבוגרת, הכישרונות שלא זוכים לדקות בפרמייר ליג הוכיחו שאפשר אחר. הנבחרת עד גיל 20 כבשה את הממלכה. תהיה לזה המשכיות?
אז אנגליה אלופת העולם. כן, אמנם זו רק הנבחרת הצעירה, אפילו לא הנבחרת הצעירה הבכירה, אבל איך גארי ליניקר צייץ: "אנגליה אלופת העולם, תמיד רציתי להגיד את זה". כן, זו בכל זאת תחושה טובה. על אחת כמה וכמה כשזה מגיע עם ווינריות לא אופיינית. מהפך מול האיטלקים בחצי גמר? הצלת פנדל בגמר ברגעי הסיום? נדיר שמדובר בנבחרת אנגליה. אבל האם באמת מפה תגיע איזו בשורה שהיא? לא בהכרח.
44 הופעות בפרמייר ליג, זה מספר ההופעות שרשמו כל שחקני ההרכב בגמר בקריירה שלהם, כולם ביחד. אף אחד מהם לא שחקן הרכב, חלקם מושאלים למקומות אחרים. למה? כי הפרמייר ליג היא הליגה התחרותית והקשה בעולם, העוצמות שלה כל כך גדולות, והדקות שהצעירים (21 ומטה) מקבלים שם קטנות יותר מכל הליגות הגדולות האחרות באירופה. מנג'רים פשוט מפחדים להסתכן.
אליפות העולם לנבחרות צעירות עד גיל 20, זה למעשה לא גולת הכותרת של הנבחרות הצעירות אפילו. בהמשך הקיץ, נבחרת אנגליה עד גיל 21 תשחק בפולין באליפות אירופה, שנחשבת יותר יוקרתית ואיכותית. הרי שחקנים כמו טום דיוויס (שחקן משמעותי באברטון), או תמי אברהם הסקורר הנפלא (בני 19), יכלו להשתלב, אבל הם העדיפו את אליפות אירופה.
פול סימפסון, מאמן נבחרת אנגליה עד גיל 20, אחד שהישג השיא שלו בקריירה היה להיות אחד העוזרים של סטיב מקלארן בניוקאסל. אשלי מיטנלד נילס (שייך לארסנל, אך עבר עונת השאלה לא מוצלחת באיפסוויץ'), ג'ונג'ו קני, מגנה של אברטון, ואחרים הם שחקנים שפשוט לא מקבלים הזדמנויות. דווקא אלה יחד יצרו תלכיד נהדר וחזק בנבחרת הזאת, במה שעשוי לתת רוח גבית לקריירה שלהם.
אם נתייחס לשחקנים שכן יכולים לעשות את הקפיצת מדרגה, וכבר בעונה הקרובה: קשה להתעלם מדומיניק סולאנקה, זוכה ה'גולדן בוי', חלוץ הנבחרת, שנבחר לשחקן הטורניר. בתואר האישי הזה, אגב, זכו בעבר שחקנים כמו סרחיו אגוארו, ליאו מסי, מראדונה ופול פוגבה. סולאנקה היה כוכב במה שנוגע בגילאי הנוער והטורנירים ששיחק במדי צ'לסי עד גיל 17, אבל לא קיבל את ההזדמנות והחליט לעזוב.
הוא החליט להצטרף לליברפול ויורגן קלופ, ששילמו דמי השבחה עבורו. שם הוא מקווה לקבל יותר דקות, שם גם יש לו יותר סיכוי לעשות את זה כאשר דניאל סטארידג' הפצוע תמידי, נמצא בסגל. שם מעניין נוסף בסגל הוא ג'וש אונומה, קשר הנבחרת. הוא נמצא בטוטנהאם, תחת מאוריציו פוצ'יטינו, אחד שאוהב לתת דקות והזדמנויות לשחקנים צעירים ולא מן הנמנע שהמעמד שלו ייתרומם בעונה הקרובה.
לואיס קוק, קפטן הנבחרת והאיש שהניף את הגביע, הוא גם כן שחקן מוערך. בורנמות' רכשה אותו לפני שנה מלידס, הוא רשם 13 הופעות פרמייר ליג בעונה האחרונה, כמות נאה אבל תחת אדי האו, מנג'ר שגם כן עם ראש יותר פתוח לצעירים, והוא אמור להפוך לשחקן מוביל בעונה הבאה.
במונדיאליטו של אליפות העולם עד גיל 20 בשנת 1997, אנגליה אמנם לא זכתה, אבל היא הייתה שמחה אם דור הנוכחי ייצר אותה כמות של שחקנים שיפתחו קריירות כמו אז: מייקל אואן (שבהמשך דילג למעשה על האנדר 21 ישר לבוגרת), מת'יו אפסון, דני מרפי, קירון דאייר, ג'יימי קארגר: כולם בהמשך רשמו קריירה מצוינת, מי יותר מי פחות. בצוות האנגלי יכולים רק לייחל שאולי דווקא מילדי הפלא שהוכיחו ווינריות והסבו קצת נחת לעם האנגלי, תגיע הישועה עבור נבחרת שלושת האריות.