שלא ייגמר לעולם: ג'יג'י בופון ממשיך לרגש
בעידן הכסף הגדול בו סמלים הם רק ציור על החולצה, ג'יג'י בופון מוכיח שאפשר אחרת. הנאמנות, הטירוף והיכולת, הפכו את השוער לקונצנזוס שממשיך לרגש בכל פעם מחדש. היום הוא חוגג 39, אבל זה תמיד מרגיש כאילו בשער של יובה עומד ילד שרק רוצה ליהנות
כדורגל יכול לגרום למיליוני אוהדים ברחבי העולם, לחגוג כמו משוגעים אחרי ניצחונות, לבכות אחרי הפסדים, לקלל את החלוץ ברגע אחד ולהיות בטוח שהוא הטוב בעולם, רק דקה לאחר מכן, שבוע אחר שבוע. ענף שגורם לנו להתנהג כמו ילדים, אבל רק בגלל שהוא מצליח לרגש אותנו כאילו היינו, שוב, ילדים.
לכן, קל להבין מדוע השחקנים האהובים עלינו הם אלו שהצליחו לרגש אותנו, שנגעו בלבבות האוהדים, גם באלו של הקבוצה היריבה. אמנם שחקני על כמו ליאו מסי, כריסטיאנו רונאלדו או זלאטן איברהימוביץ', יצליחו לסחוט מאיתנו קולות התפעלות אחרי עוד מבצע מרשים או שער גדול אך שחקנים כמו קרלוס פויול, פול סקולס או פרנצ'סקו טוטי לעד יתפסו פינה חמה בלב הקהל הרחב.
שחקנים שהצליחו לשכנע אותנו שהכדורגל הוא מעבר למקצוע בשבילם, שהדביקו אותנו בתשוקה שלהם למשחק ובנאמנות שלהם ליושבי היציעים. אותם יחידי סגולה הם אלו שהופכים לקונצנזוס אצל הקהל הרחב.
בעידן בו הכסף השתלט על הכדורגל ועוד כוכבים נודדים לסין בשביל להעשיר את חשבון הבנק שלהם, הדעה הרווחת היא שאין יותר שחקנים מהסוג הזה בכדורגל המודרני. התחושה היא שהם הולכים ונעלמים, פורשים אחד אחרי השני, ומשאירים אותנו ללא גיבורים. אחד הבודדים שנותרו בתוך העולם המנוכר, הוא ג'יאנלואיג'י בופון, זה היום (שבת) חוגג 39 ונותן תחושה שהוא תמיד יהיה שם.
מבחינת יכולות, אין עוררין על כך שבמדובר באחד מגדולי הדור. ואכן, יש בסיס לתואר הזה. קשה לחשוב על עוד שוער שהצליח לשחק ברמה כל כך גבוהה במשך יותר מ-20 שנה מבלי לאבד קמצוץ מהיכולת.
רשימת התארים והשיאים של האיטלקי היא בלתי נגמרת: אלוף העולם עם איטליה ב-2006, אלוף איטליה 9 פעמים (שיא איטלקי), השוער היקר בכל הזמנים (מעל ל-15 שנים), השוער הטוב ביותר במאה ה-21 ע"פ ה-IFFHS ועוד שלל תארים ושיאים שרק עליהם אפשר להכין סדרת כתבות שלמה.
מעבר ליכולת ולכל ההישגים שלו, ג'יג'י בופון הוא דוגמא מובהקת לקונצנזוס בעולם הכדורגל, דוגמא אמיתית לשחקן מרגש, כזה שכל אוהד יכול להתחבר אליו, שכן אין תכונה שקונה את לב האוהדים יותר מנאמנות. בקיץ 2006, ימים ספורים אחרי שזכה להניף את גביע העולם עם איטליה ונבחר לאחד ממצטייני הטורניר, בו ספג שער שדה בודד, יובנטוס, קבוצתו של בופון, הורדה לליגה השנייה באיטליה, עקב פרשת הקאלצ'יופולי הידועה לשמצה.
בעוד כוכבים כמו זלאטן, קנאברו, ויירה וזאמברוטה החליטו לנטוש את הגברת הזקנה, בופון החליט להצטרף לדל פיירו, נדבד, טרזגה וקאמורנסי שהעדיפו לשחק במגרשים הנידחים והריקים של הליגה השנייה, ורק לא לעזוב את המועדון בשעת משבר.
בעונה שעברה, במפגש עם אוהדים צעירים, בופון נשאל ע"י אחד הילדים בפאנל, מדוע בחר להישאר ביובנטוס על אף שהיו לו הצעות מפתות מכל מועדוני הפאר של ארופה. ג'יג'י ענה בפשטות: "זה נכון שהיו לי הצעות ממועדונים חשובים, אבל בחרתי להישאר בשבילכם, האוהדים. בעידן שבו מילים חזקות ממעשים, החלטתי לפעול על פי הערכים שלי. לדעתי, הכרת תודה היא ערך שאנשים לא משתמשים בו מספיק. העובדה שאוהד צעיר כמוך שואל אותי על זה, עשור לאחר שזה קרה, רק גורמת לי להבין שלקחתי את ההחלטה הנכונה".
עדות נוספת לכך שבופון הוא דמות מיוחדת בנוף הכדורגל המודרני, ניתן למצוא ב-2013. קפטן יובנטוס וראשי המועדון נועדו למשא ומתן על חידוש חוזה נוסף במועדון, אך הפעם, בניגוד לפעמים אחרות, המגעים התארכו.
"המועדון הציע לג'יג'י חוזה תלת שנתי, אבל הוא רוצה חוזה לעונה אחת בלבד", סילבאנו מרטינה, הסוכן של בופון, הסביר את העיכוב, "החוזה ייחתם בקרוב והצדדים יתפשרו על חוזה דו שנתי". בסופו של דבר, השניים הגיעו להסכם לשנתיים, בו השוער קיצץ בשכרו מ-6 מיליון ל-4.5 מיליון יורו לעונה.
פרטי החוזה הפתיעו את גופי התקשורת, שכן לא נהוג לקצץ בשכר הכוכבים, כאשר גם ההתעקשות של בופון על חוזה קצר הייתה גם כן בלתי צפויה. "החלום שלי הוא להוביל את יובנטוס לגדולות ולסיים כאן את בקריירה", ג'יג'י הסביר את העניין במסיבת העיתונאים לרגל חידוש ההתקשרות, "יחד עם זאת, אני לא רוצה, בשום שלב, להרגיש שאני מהווה נטל על הקבוצה או שאני מרוויח יותר ממה שמגיע לי. המצב הכלכלי באיטליה גרם לי להבין שעליי לעשות התאמות לשכר שלי".
בופון אף פעם לא פחד להביע רגש או לחשוף את עצמו. הטירוף בעיניים אחרי כל שער, הדמעות בהפסדים והחגיגות בכל תואר שהניף. במרץ 2016 זכינו לקבל הצצה נדירה לנימי נפשו של השוער הותיק. זה היה במפגש ליגה מול טורינו. הביאנקונרי אמנם הביסו 1:4 את היריבה העירונית, אבל השער שספגו, קטע רצף היסטורי, של 974 דקות ללא ספיגה בליגה (שיא איטלקי). כמה שעות לאחר סיום במשחק, פרסם בופון, בעמוד הפייסבוק שלו, מכתב שכתב לשער, בו הוא מסביר על היחסים המיוחדים ביניהם:
""""""הייתי בן 12 כשהפניתי אלייך את הגב.
שכחתי מהעבר שלי בשביל להבטיח את העתיד שלך.
זו הייתה החלטה של הלב, החלטה של אינסטינקט.
היום בו הפסקתי להסתכל לך בפנים, היה גם היום בו התחלתי לאהוב אותך,
להגן עלייך, להיות קו ההגנה הראשון והאחרון בדרך אלייך.
הבטחתי לעצמי שאעשה כל שביכולתי בכדי לא להסתכל לך בעיניים, או לפחות לעשות את זה כמה שפחות.
זה כאב בכל פעם שנאלצתי לעשות זאת, להסתובב ולגלות שאכזבתי אותך, שוב ושוב.
תמיד היינו הפכים, אך משלימים, כמו השמש והירח.
לפני יותר מ-25 שנים הבטחתי לעצמי, נשבעתי להגן עלייך, לדאוג לך, להיות מגן מפני כל אויבך.
תמיד חשבתי רק עלייך ושמתי את טובתך מעל טובתי.
הייתי בן 12 כשהפנתי את גבי לשער ואמשיך לעשות זאת כל עוד רגליי וליבי יאפשרו לי.
נאלצנו לחיות זה לצד זה בלי היכולת לגעת.
שותפים לחיים, חיים אשר בהם נגזר עלינו להימנע מכל קשר.
לפני מספר שבועות יובנטוס הודיעה שהיא החליפה סמל, סמל שאמור להיכנס לתוקף החל מהעונה הבאה. זהו יהיה הסמל השלישי של יובנטוס שבופון זוכה לשים על החזה. במונחים של כדורגל, בופון נמצא איתנו, אוהדי הכדורגל, תקופת חיים.
22 שנים עברו מאז עשה את הופעת הבכורה המופלאה שלו, בקבוצת הבוגרים של פארמה, בתיקו 0:0 מול מילאן, בהיותו בן 17 בלבד. היום הוא כבר בן 39 והיום בו הוא יעזוב אותנו, גם הוא, הולך וקרב. "אני עדיין חדור מוטיבציה ורוצה להמשיך להשתפר ולעזור לחבריי לקבוצה", אמר בופון לאחרונה והוסיף, "אני אנסה להגיע למונדיאל 2018, אבל אחר כך זה אולי יהיה הזמן המתאים עבורי לסגור את הפרק הזה בחיי. אני לא בטוח שאני רוצה לשחק אחרי גיל 40".
עד שזה יקרה, תעשו לעצמכם טובה ותחפשו ביוטיוב "Buffon canta l'inno juventus\italia" (בופון שר את המנון יובנטוס/איטליה), תצפו בענק הזה עוצם עיניים ושר מעמקי נשמתו ותבינו שבופון, שהיום חוגג 39, הוא בדיוק כמוכם, רק רוצה להמשיך להתרגש כמו ילד.