מי חיה פצועה? הבעיות בבארסה חילחלו למכבי

ההפסד של מכבי ת"א לברצלונה מראה על כך ששוב המצב (במקרה הזה הרעוע) של היריבה חילחל לחדר ההלבשה של מכבי ת"א כאשר שחקנים מדברים על "החיה הפצועה", שיש לנצל את מצבה על מנת להשיג את הניצחון היוקרתי.

ואכן החיה הגיעה פצועה ומדממת, אך מודעת היטב למצבה הרעוע וליכולתה הנוכחית, וגם כשהיה נראה שהיא אינה מודעת לשעון ההתקפה, ברצלונה סירבה להתרגש או להרגיש נבוכה. הקטלונים תפקדו כמו צבא קטן ואיכותי כשבראשו מאמן עם תכנית משחק ברורה למצב החרום הנוכחי, כאשר הוא נעזר במגה רכז.

בכלל, טייריס רייס הגדיר אמש רכז ומנהיג מהו. ווקאלי, מתקשר ושולט בכל שחקן על המגרש כאשר הוא עם ובלי הכדור. כשתחושת הדחיפות דוחקת בו הוא לא רואה אף אחד מהשומרים שלו ממטר (יוגב, סילי, מקל, ווימס). הוא אנטי כוכב בהתנהלות, מקריב עבירות ומלכלך את הידיים בכל פוזשן הגנתי לחטיפה. מנוסה וחכם – מאתר את הרגליים החלשות בסביבה שלו על מנת למשוך עבירות וללכת לקו כשההתקפה תקועה ובעיקר נהנה מכל רגע על המגרש, תוך שהוא מפזר חיוכים לכל עבר. כשהרכז נהנה ומחייך, כך נראה המצב רוח של הקבוצה שלו.

בפתיחה היה נראה שמכבי ת"א בטוחה בעצמה, כשהיא רוכבת על גלי הביטחון מהשבוע החולף ופתחה את המשחק אגרסיבית וכאחת שיודעת בדיוק מה היא רוצה מעצמה. ההגנה האגרסיבית הכריחה בחירת זריקות רעה שהובילה למתפרצות צהובות ונקודות קלות. הכוונת המשחק לגאודלוק שתקף ומשך עבירות משומרים שלא מסוגלים לשמור עליו (אולסן וקופונן). רמי הדר ניווט ותיזמן בחוכמה את היעילות של אייברסון וצירבס (7-11 יחד מהשדה = 72% נהדרים) והתאים את סגנון המשחק לכ"א מהם בדקות שהיו על המגרש.

גם מחשבה נכונה יכולה להתברר כטעות
התכנון של רמי הדר לתקוף את אנטה טומיץ' ולסבך אותו בעבירות הוא הגיוני, אך ההצלחה בזירת טומיץ' בנתה עבור מכבי ת"א מפלצת בדמות ג'ואי דורסי שהפכה לאס מנצח של ברצלונה. דורסי תסכל את ההגנה הצהובה עם 7 כ"ח בהתקפה שהפכו לנקודות כואבות ובמקביל חיסל הגנתית את משחק הגבוהים של הצהובים.

יותר מכך, בדקות המנוחה של טירייס רייס, בהן ברצלונה נראתה כאוסף חסר כיוון וחסר יכולת, היה זה דורסי ששמר את ברצלונה מהתפרקות. אם בשבוע שעבר 18 הכדורים החוזרים בהתקפה של ז'לגיריס קובנה נוצלו לאפס תפוקה, אז הפעם מכבי שילמה ביוקר על כל כדור חוזר אותו לא לקחה, ועל הדרך עזרה לברצלונה להאט את קצב המשחק, שכן ללא ריבאונד אי אפשר לצאת למתפרצות ונקודות קלות במעבר.

תכנית משחק היא לא מילה גסה
ככל שחלפו דקות המשחק, ברצלונה והמאמן שלה עם שקט נפשי, ניסיון וחוכמה הוציאו לפועל את תוכנית המשחק שלהם בדקדקנות. יש בינינו שנוטים ללגלג על המונח "תכנית משחק", אותה תכנית שבאמצעותה המאמן מכין את קבוצתו למשחק, תוך הדגשת מפתחות עיקריים לניצחון. נכון שמאמן חייב להתאים את עצמו ואת קבוצתו לתהליכים שמתפתחים על המגרש בזמן המשחק, אבל תכנית בסיס היא הכרחית.

תכנית המשחק של ברצוקאס התבססה על מספר דגשים. תחילה על האטת הקצב – ריווח המגרש והנעת כדור סבלנית ואף סבלנית מדי. קצב משחק איטי מצמצם את כמות אחזקות הכדור (Position's) ומכאן את כמות הזריקות לסל, מוציא את מכבי מהקצב המהיר שהיא אוהבת ומוציא את העוקץ מהקהל שהופך למנומנם מרגע לרגע. דגש נוסף הוא מעט פיק אנד רול – לא מאפשרים למכבי לפתח אגרסיביות מהתנפלות ושמירות כפולות על מובילי הכדור כפי שראינו בקדנציית רמי הדר. כשהשמירה הכפולה של מכבי כן מגיעה, שחקני ברצלונה מיהרו לשחרר את הכדור ולהניע אותו בסבלנות עד השחקן הפנוי בסוף שעון ההתקפה.

עוד דגש הוא פירוק השמירה הכפולה בצבע, שהצהובים אוהבים לעשות כשיטה (אצל רמי הדר) כבר במהלך ההגנתי הראשון. אחרי 5:40 דקות ברבע הראשון מכבי כבר ירדה מהשמירה הכפולה בצבע ועברה להגנת 1 על 1 אנטה טומיץ. לסיום, ניהול דקות המשחק של המגה כוכב, טייריס רייס. 30:57 דקות לטייריס רייס על הפרקט, וכל שניה שלו היתה קריטית.

צעד לפנים ושניים לאחור
מכבי ת"א יכולה לבוא בטענות בעיקר לעצמה במשחק הזה. להפסיד משחק בית, מול יריבה שאינה עדיפה, זה מאכזב וכולל השלכות עתידיות. ברצלונה היא לא ריאל מדריד, לא פנרבחצ'ה (שהוכיחה שגם היא פגיעה) ולא צסק"א. כבר בדקה החמישית במשחק, כשהקצב המונוטוני שהכתיבה ברצלונה כנשק נגד מכבי ת"א החל להוביל לפיהוקים ראשונים גם ביציעים, מכבי ת"א היתה חייבת להבחין בכיוון הרוח, ולנסות ליזום.

רמי הדר שבד"כ לא מאמין בהגנה אזורית כמשנה מומנטום צולם בתחילת המשחק בחדר ההלבשה של הצהובים כמבקש "להכתיב סטנדרטים חדשים של אינטנסיביות". אז אם לחץ-ואינטנסיביות הם "השיטה" החדשה, אזי זו חוכמה קטנה להפעיל מכבש אדיר על טמיר בלאט, תומר גינת, אדריאן בנקס ויפתח זיו, אך לא לעשות זאת בדקות שטייריס רייס לא על המגרש. ביום שבו במשך 35 דקות מכבי נגררה לתוכנית של ברצוקס  ולא מוצאת מזור מכבי היתה חייבת ליזום לחץ כזה או אחר, או כל מהלך מהותי שינסה לשנות (גם אם לא בהכרח יצליח) את הכתובת שנכתבה בברור על הקיר.

08:05 דק' לסיום המשחק, אחרי פיגור של 20 נקודות, נראו סימנים ראשונים ומזעריים של לחץ. מעט מדי ומאוחר מדי. מתחילת העונה מכבי ת"א מוחקת פיגורים גדולים בדקות הסיום, אין כאן שום חדש גם הפעם. עד למשחק באשדוד יש למכבי ת"א מספר לא מבוטל של ימים לעבוד ולהכין שוב את מקל ופניני שהצטיינו בדרבי (ואמש זרקו יחד זריקה אחת לסל), לעודד את יוגב אוחיון שעם טיפ בריבאונד התקפה וחדירה טובה היה היחיד שהעיר את ההיכל ברבע השלישי ואולי אפילו לטפל בוירוס ופצעי הלחץ של ג'ו אלכסנדר.