מאבק מיקום: הזמן של לנדסברג לפרוח הגיע

נפתח בחידה. מהו המכנה המשותף להקטור הרננדס, שרווד בראון, ברודי אנגלי ודויד קוביאן? התשובה שכולכם מחפשים היא שארבעתם נימנו בעבר על הסגל של מכבי חיפה. ג'ף רוזן, אחד מהבעלים הצבעוניים שידע הכדורסל הישראלי, דאג מאז הצטרפותו למועדון הירוק ב-2007, לשלוף לא מעט שפנים מהכובע שהתבררו כשחקנים אפורים, בלשון המעטה, ועוד בטרם הסתגלו למציאות בישראל כבר נשלחו לארוז את המזוודות.

הערב ב-21:00: מכבי ת"א מול מילאנו במחזור הראשון של היורוליג

לצד כל אלה שלא עשו את פריצת הדרך המצופה בביצה המקומית, לאיש העסקים ממיאמי מגיעות גם שלל מחמאות על שמות ענקיים, כדוגמת דבון ג'פרסון, דונטה סמית' ודורון פרקינס, שהגיעו לארץ הקודש נטולי ציפיות והתגלו כסופרסטארים בעלי יכולות מרשימות שהותירו את חובבי הכדור הכתום פעורי פה. שם נוסף שראוי לכלול ברשימה המכובדת הזו הוא סילבן לנדסברג.

"החתמתו של סילבן היא הישג גדול עבור המועדון", כך תיאר רוזן בהתרגשות את הצטרפותו של השחקן בן ה-20, אך ספק אם הוא ידע כבר אז כמה כישרון ופוטנציאל טמונים ביהודי מברוקלין. רגע לפני שמכבי תל אביב ולנדסברג פותחים את עונת היורוליג, זה הזמן לבחון את התהליך שעבר הסווינגמן של הצהובים מהרגע בו כידרר באולם רמות יצחק בנשר ועד להפיכתו לבורג מרכזי בפרויקט המתגבש של ארז אדלשטיין.

אפקט השנה הראשונה מעבר לים, הפריחה והמעבר למכבי
16.9 נקודות ו-5.5 ריבאונדים למשחק בשתי שנותיו באוניברסיטת וירג'יניה, 21 משחקים בהם קלע מעל ל-20 נקודות בקריירת הקולג', התברגות בעשרת המובילים בליגת ה-ACC בארבע קטגוריות שונות. המתאזרח השני של החיפאים באותו הקיץ (מישהו יודע איפה דרק גלזר?) הגיע עם שק של ציפיות הודות לרקורד המרשים ולאחר שהושעה מסיבות אקדמיות לפני טורניר ה-ACC האחרון ולא נבחר בדראפט, אלעד חסין שם את מבטחו בנער הוורסטילי.

עם זאת, המאמן הישראלי חווה על בשרו את קשיי ההתאקלמות שמאפיינים שחקני קולג' רבים שחוצים את האוקיינוס האטלנטי ומגיעים לאירופה. "סיל", כפי שמכונה על ידי חבריו, סיים עם עם ממוצע של 9.9 נקודות בלבד בשמונת המחזורים הראשונים של עונת 2010/11, וניתן כבר היה להבחין בפניו הזעופות של רוזן. בשלב הזה הסקנד גארד התחיל להפנים מעט יותר את צורת המשחק בישראל, וכבר במחזור התשיעי התפוצץ עם 26 נקודות אדירות על הראש של מכבי תל אביב. אותה קבוצה בה הפך לנכס כמה שנים מאוחר יותר.

השנה הראשונה של האמריקני המשיכה להיות לא מאוזנת כשלצד הצגות גדולות, חווה ערבים נוראים עם אחוזים מזעזעים מכל הטווחים. למרות זאת, הניצוצות אותן הראה לפרקים, גרמו לרוזן לסמוך על לנדסברג ולהצהיר שהוא ילבש ירוק לעונה נוספת. כנראה שהוא ידע מדוע. בשנתו השנייה בכרמל, מאמנו החדש, מיקי גורקה, זכה לראות את סילבן פורח. המתאזרח הצעיר התחזק מנטלית, הגיע מחודד ומחושב יותר ושיפר כמעט כל אספקט אפשרי.

כנראה שהדבר שבא לידי ביטוי בצורה המובהקת ביותר הוא עניין העקביות. ב-23 משחקים בעונה הסדירה, השחקן, שמתנשא לגובה של 1.98 סנטימטרים, לא ירד מדאבל פיגרס ולו לפעם אחת. הרצון להוכיח שהוא יכול להפוך בעתיד לכוכב גם במועדון גדול יותר התבטא ב-20.7 נקודות ו-5.4 ריבאונדים למשחק. בשלב הזה הבעלים של הירוקים ידע שלא יצליח לשמור עוד על היהלום, ולאחר שזה לא נצץ בליגת הקיץ, המעבר שלו לצהובים היה פשוט בלתי נמנע.

קשיי ההסתגלות בצהוב, דייויד בלאט וההתפוצצות על הפרקט
חשבתם שסיפור ההצלחה של סיל יימשך? אז טעות בידכם. עונת 2012/13 תזכר לעד עבורו כעונה החלשה ביותר בארצנו, כשדווקא היחסים עם בלאט, שכל כך חשק בשירותיו של השחקן, התגלו כבעייתיים. מאמנה הנוכחי של דרושפאקה קנה לעצמו שם של מאמן הגנה, כזה שלא מתבייש להעביר סדרות חינוך גם לכוכבים גדולים מלנדסברג (אולי חוץ מלברון ג'יימס שלא הכיר מעולם בהחלטות של הישראלי), והראשון ששילם את המחיר על החולשה בפן הזה של המשחק היה הסווינגמן.

שימו לב לנתון הבא: ב-26 מפגשים בליגת העל, לנדסברג עבר רק 7 פעמים את רף 20 הדקות כשהוא מסיים עונה קטסטרופלית עם 6.4 נקודות בממוצע, ביטחון ברצפה, ישיבה ממושכת על הספסל והרבה מאוד תהיות לגבי העתיד. ביורוליג הוא אף זכה לקבל פחות הזדמנויות (3.5 נקודות לערב), ואם כל אלו לא מספיקים אז גם צה"ל נכנס לתמונה ודרש בגיוסו. בן ה-23 ידע אז שהוא לפני צומת קריטי בחייו. אחרי התלבטויות רבות הוא החליט להעביר חמישה שבועות ב"מחו"ה אלון" שלוו בעמידה בלתי נגמרת בח', שבירת שיניים בטקס ההשבעה וקליעות למטרה עם M-16, והכל כדי להישאר בצהוב.

רבים חשבו שאיפוס הכוונות בטירונות יבוא לידי ביטוי גם ביד אליהו, אך תקוות לחוד ומציאות לחוד. בלאט המשיך להעניק קרדיט לשחקנים אחרים, והחייל מצא את עצמו שוב מתבסס על שאריות. ההבדל היה שהוא החליט לקחת את ההזדמנות שנקרו בפניו בשתי ידיים. התפוצצויות על הפרקט, שכללו 32 ו-19 נקודות מול נתניה ואשדוד בהתאמה, הוכיחו לאקס קליבלנד שיש בבחור הזה משהו מיוחד, אך השינוי המיוחל לא קרה. אז נכון, סיל קיבל יותר דקות, אך דווקא במפעל הבכיר של היבשת נדחק לשוליים וראה את חבריו זוכים בתואר אלופת אירופה כשגם בהשגת הטרבל המקומי הוא מהווה רק כינור שני.

השינוי חל כנראה בזכות אדם אחד - דייויד גריפין. האיש שלימים הפך לעוכר ישראל הציע לבלאט את משרת חלומותיו, האחרון נענה להצעה וגיא גודס הוקפץ לקדמת הבמה, במה שנתן את האות לפריחה של לנדסברג. הישראלי העמיד ממוצעים של 14.9 נקודות ו-5.1 ריבאונדים, אבל יותר מהכל זכה לאמון מחודש. סיל הפך לשחקן שלם וקבוצתי יותר, ובזכות הגב שנתן לו גודס פרע לא מעט שטרות. משחק נהדר שלו במחצית הראשונה מול האדומים מהבירה אף העניק למכבי את הפוש בכדי לזכות בגביע המדינה באותו העונה, וגם אובדן האליפות לא פגם בהפיכתו של האמריקני לאחד מעמודי התווך של המועדון.

עונת 2015/16 המכונה גם בפי כל אוהד צהוב - עונת השיאים השליליים - האירה גם כן פנים לסקורר המחונן, ש"נהנה" מיכולת פושרת של הקו האחורי ופשוט זרח. הממוצעים נשארו דומים, אבל האחריות שהוטלה עליו התעצמה. ז'אן טבק, שהחליף את גודס במהלך נובמבר, דחק את סיל לקצה גבול היכולת שלו, עזר לו להציג את האתלטיות שכה מאפיינת אותו גם בצד הפחות חביב עליו של הפרקט בדרך לזכייה נוספת בגביע המדינה. ההשקעה של הקרואטי בכוכב של הצהובים נשאה פרי, אך הקשר בין השניים נקטע עקב פיטורי המאמן, וכעת נותרנו עם השאלה המסקרנת - סילבן לנדסברג, לאן?

התפקיד של לנדסברג במכבי מודל 2016/17
הפרויקט המתחדש של הצהובים כלל אינספור שינויים, שנוצרו עקב ההבנה של קברניטי המועדון שבכדי להשיג את צלחת האליפות ואף להגיע להצלחות ביורוליג המהפכני, עליהם לפתוח את הכיס. סוללת כוכבים בראשם של אנדרו גאודלוק וסוני ווימס מפארת את הסגל של אלופת אירופה לשעבר, אך דווקא במשחקי ההכנה, ובמיוחד בניצחונות על בני הרצליה ועירוני נהריה, נוכחנו לראות עד כמה חשובים הישראלים למועדון. גם ההפסד לירושלים בגביע ווינר והניצחון הדחוק על נהריה חייב להדליק כמה נורות אדומות עבור הצהובים, והפתרון לכך בהחלט יכול להגיע בין היתר מכיוונו של לנדסברג.

11.2 נקודות בממוצע בכל אחד מחמשת משחקי ההכנה בהם לקח לנדסברג חלק, מאותתים לאדלשטיין שיש על מי לסמוך בקו האחורי (כמובן לצד יוגב אוחיון, גל מקל וגיא פניני, שפתח את העונה בצורה מרשימה). עם זאת, ספק אם האמריקני מוכן לשמש כגיבוי. אחרי שתי עונות מוצלחות, התחושה היא שהאיש שעל הקווים יעשה נכון אם יעניק קרדיט לחניכו הישראלי גם במחיר של השארת אחד מהמיליונרים על הספסל. היכולת לשחק בעמדה 2 ו-3 מאפשרת למאמן להשתמש בו בחוכמה ולקבל ממנו תמורה מלאה בכל אחת מן העמדות, בייחוד כאשר הנעת הכדור בה דוגל המאמן תיצור לא מעט חדירות קלות וזריקות פנויות מהטווחים שלנדסברג כל כך אוהב.

ומה עם ההגנה אתם שואלים? כדאי להתחבב באמת על אדלשטיין ולהפוך לחייל גם בצבע הצהוב, על לנדסברג להמשיך בשיפור שהחל עם טבק ולהמשיך להשקיע בפן ההגנתי. הדקות להן יזכה, ילכו ויצטברו ככל שיכופף יותר ברכיים ויוכיח למבקרים שהיד האבוסלוטית בה ניחן לא מפריעה לו כדי לשמור עם מוטיביצית שיא. בנוסף, ניסיון לשחרר את הכדור מהר יותר ולשפר את מאזן האסיסטים יטיב עימו ועם חבריו. היכולת הטובה שמגלה די. ג'יי סילי עלולה לנגוס מעט בדקות של הגארד/פורוורד, אך גם עשויה לדחוף אחד את השני קדימה.

זוהי עונתו החמישית של לנדסברג בתל אביב, ועדיין קיימת ההרגשה שלא מדובר בקונצזוס מוחלט בקרב האוהדים. השחקן, שחתום בקבוצה עד 2018, עדיין שואף להגשים את חלום ה-NBA, אך כדי להוציא אותו לפועל עליו להפוך קודם כל ליקיר הקהל ביד אליהו. סימן שאלה גדול קיים סביב היכולת שלו להפוך למנהיג, אבל מה שבטוח שלגבי כישוריו ההתקפיים אין שום פיקפוק. בין אם יעלה מהספסל ובין אם יפתח בחמישייה (למרות שאולי הגיעה העת לאופציה השנייה), עליו להפנים שתהליך ההתבגרות תם, וזה הזמן להפוך למבוגר אחראי שמוכן לעמוד בפרונט ולקחת אחריות.