בשנת 1959 נולדה המיני מיינור, שנחשבת לאחת מהמכוניות החשובות ביותר בהיסטוריה. בין שלל החידושים שהביאה איתה המיני היה חידוש עיקרי בדמות תצורת ההנעה של מנוע קדמי המונח לרוחב ומניע את הגלגלים הקדמיים, מה שאפשר לה למקסם את חלל תא הנוסעים.
ברבות השנים הפכה תצורת ההנעה של המיני לשלטת ברוב מכוניות הנוסעים, ובפרט במכוניות הקומפקטיות בתצורת ההאצ'בק הפופולארית באירופה. אלא שהיו גם כמה מכוניות האצ'בק יוצאות דופן בתצורתן, בהן המנוע כלל לא היה ממוקם מלפנים. לפניכם חמש המכוניות הבולטות בהן.
רנו 5 טורבו
בסוף שנות ה-70 החליטו ברנו להיכנס ברצינות לאליפות הראלי העולמית ולשם כך נזקקו למכונית ראלי ראויה. הצרפתים החליטו שהמתכון של מכונית בעלת מנוע מרכזי שהביא ללנצ'יה 3 אליפויות עולם עם הסטארטוס הוא המתכון הנכון. אלא שבמקום לפתח מכונית חדשה לחלוטין לקחו מהנדסי החברה את הרנו 5, מכונית סופרמיני בעלת הנעה קדמית, והסבו אותה לתצורה של דו-מושבית עם מנוע מרכזי והנעה אחורית. למכונית קראו רנו 5 טורבו (נא לא להתבלבל עם הרנו 5 GT שהייתה קטנה חמה עם מנוע טורבו והנעה קדמית).
כיוון שתקנות אליפות הראלי דורשות ייצור כמות מינימלית של מכוניות בעלות רישוי כביש, יצרו ברנו מהדורה חוקית לרנו 5 טורבו שצוידה במנוע 1.4 ליטר שסיפק 160 כ"ס מרשימים לתקופה. גרסאות הראלי התכבדו בספקים של 400 כ"ס ויותר. הרנו 5 טורבו יוצר בשתי סדרות בין השנים 1980 ל-1986 וייוצרו ממנה קצת יותר מ-3,500 יחידות. כיום נחשבת ה-5 טורבו למבוקשת במיוחד בקרב אספנים עם תג מחיר של לפחות 50 אלף יורו למכונית במצב סביר. אגב, במרוצי הראלי לא זכתה ה-5 טורבו להצלחה גדולה והסתפקה ב-4 ניצחונות בלבד באליפות ה-WRC במשך כל שנותיה.
רנו קליאו V6
15 שנה אחרי הרנו 5 טורבו החליטו הצרפתים לשחזר את הנוסחה של מכונית סופרמיני עם מנוע מרכזי והנעה אחורית. הפעם הסיבה הייתה כדי לחזק את חטיבת רנו ספורט וגם כדי ליצור סדרת מרוצים עצמאית. הבסיס היה הדור השני של הקליאו ובמקום מנוע טורבו הותקן מנוע V6 בנפח 3.0 ליטר שסיפק 230 כ"ס בסדרה הראשונה ו-255 כ"ס לאחר מתיחת הפנים. החיסרון הגדול היה שהמנוע הכבד גרר משקל עצמי של כמעט 1.4 טון. הקליאו V6 יוצרה בין השנים 2001 ל-2005 ורק כ-2,800 יחידות ממנה ייוצרו, מה שאומר שגם היא תהפוך בקרוב לפריט אספנים נחשק.
פיג'ו 205T16
גם פיג'ו רצתה לכבוש מקום באליפות הראלי העולמית בשנות ה-80', וכמו רנו שהקדימה אותה במספר שנים בנתה את מכוניתה ראלי שלה על בסיס דגם הסופרמיני. הקשר ל-205 הרגילה היה מקרי בהחלט, כיוון שה-T16 צוידה בחלקה האחורי בשלדת מסבך צינורות בה שכן מנוע ה-1.8 ליטר המוגדש שהונח במרכז ולרוחב והניע את ארבעת הגלגלים.
פיג'ו קטפה בזכות ה-205T16 שתי אליפויות יצרנים ושתי אליפויות נהגים בגרופ B בשנים 1985 ו-1986, מה שהפך אותה לאגדת ראלי. דרישות ההומולוגציה אילצו לייצר גם גרסה חוקית לכביש, אך זו יוצר במספרים מצומצמים בהרבה מאלו של הרנו 5. בסך הכל פיג'ו יצרה רק 241 יחידות מה-205T16 ואחת מהן אפילו מצאה בית חם ואוהב בישראל.
לנצ'יה דלתא S4
אחרי שאאודי הביאה את בשורת ההנעה הכפולה למרוצי הראלי נאלצה לנצ'יה לפתח מכונית חדשה בעלת הנעה כפולה שתוכל להשיב מלחמה בגרופ B. המכונית הייתה אמנם אבולוציה של מכונית הראלי הקודמת שלה, ה-037, אך היא נקראה ומותגה דווקא על שמה של הדלתא, הקומפקטית המשפחתית של החברה. המכונית שהפגינה דמיון חיצוני מסוים ומוגבל לדלתא (ולא מעבר לכך) צוידה במנוע מרכזי שהכיל חידוש: שילוב של מגדש טורבו ומגדש על שנועד לאפשר זמינות כוח רציפה.
תקנות ההומולוגציה הביאו ללידתה של גרסה מהודרת וחוקית לכביש בשם "סטראדלה" בה מנוע ה-1.8 הפיק רק 250 כ"ס, זאת במקום 480 כ"ס במכונית המירוץ. רק 200 מכוניות ייוצרו מגרסת הסטראדלה בין השנים 1985 ל-1986, אז בוטלה גרופ B עקב התאונות הרבות ומפלצות כמו הדלתא S4 הוחלפו במפלצות מבויתות יותר כמו הדלתא אינטגרלה.
סקודה ראפיד
בעוד המכוניות שנזכרו לעיל היו רפליקות ראלי אקזוטיות או מכוניות ספורט שיוצרו בכמויות מזעריות, המכונית הסוגרת את הרשימה נמצאת בדיוק על הצד השני של הסקאלה. הראפיד הייתה גרסת קופה/האצ'בק למשפחת ה-130 של סקודה שהיוותה את עיקר התוצרת של היצרנית הצ'כית בשנות ה-80'. כמו יתר דגמי המשפחה, גם הראפיד צוידה במנוע אחורי והנעה אחורית, תצורה שכבר אז חלפה מן העולם ונותרה בשימוש בעיקר על ידי פורשה בדגמי ה-911.
בניגוד לפורשה, כאן היה מדובר במכונית עממית ונטולת יומרות, כמתבקש מהעידן הקומוניסטי ששרר בצ'כיה. מנוע ה-1.3 ליטר סיפק 58 כ"ס צנועים והביצועים היו בהתאם, אך יחסית להיצע הדל של התקופה נחשבה הרפיד למכונית נחשקת. כ-45 אלף יחידות של הראפיד יוצרו עד נפילת מסך הברזל, ועדיין לא מעט מהן מתגלגלות בכבישי מזרח אירופה.