הפלייאוף העליון ייצא לדרך בסוף השבוע, כשמוליכת הטבלה – הפועל עכו – תנסה לשמור על הפער מהדולקות אחריה, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב. מה? נשמע מופרך, אבל באנגליה, זה בדיוק המצב. עכו של אנגליה, לסטר, מוליכה את טבלת הפרמיירליג בפער מרשים – כאשר נותרו 9 מחזורים בלבד לסיום העונה.
ההשוואה לעכו מתבקשת. קבוצה צנועה, ללא מסורת של הצלחות, אין לה אליפות או גביע,היא מתנדנדת בין ליגות כבר כמה שנים ובשבילה להישאר בליגה זאת הצלחה אדירה. בעונה שעברה, עכו הייתה במקום האחרון כחודשיים לסיום הליגה וכולם סימנו אותה כיורדת בטוחה ודי בצדק. סיום עונה מטורף השאיר אותה בליגה – למרות חוסר האמונה של אוהדי הכדורגל, העיתונאים והפרשנים.
כחודשיים לסיום העונה שעברה באנגליה, לסטר ככמעט השלימה עם העובדה שאת עונת 15/16 תבלה בליגה השנייה. ואז קרה הבלתי נתפס. רצף ניצחונות הרואי השאיר את השועלים בליגה להפתעת כולם.
העונה, לא רק שלא קיבלנו את לסטר בליגה השנייה, קיבלנו את הסנסציה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הבכיר באירופה. 9 מחזורים לסיום העונה, הקבוצה מקדימה אימפריות עשירות, עמוסות כוכבים, מלאות תארים והישגים וכמובן שעם תקציבי עתק - גדולים פי כמה וכמה מלסטר הקטנטונת שטרם חוותה אליפות או גביע אנגלי (רק פעמיים גביע ליגה). בכדורגל של תקופתנו, שבו הכסף מדבר, נדיר, אם בכלל, לראות תופעה כמו זו שמתרחשת העונה בליגה המעניינת ביבשת.
צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי, ארסנל, ליברפול וטוטנהאם – בוודאי - היו צריכות ואמורות להיות שם לפני לסטר. אבל גם קבוצות דרג שני כמו אברטון, ווסטהאם וניוקאסל למשל נחשבות לאימפריות יחסית לכחולים. אבל לסטר השאירה את כל הליגה מאחור והיא דוהרת לאליפות בלתי נתפסת. אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הספורט העולמי על כל ענפיו.
אבל ופה עולה השאלה. למה בעולם שבו התקשורת מובילה דעת קהל, בעולם בו יש מאות ואלפי עיתונים, אתרי אינטרנט, תחנות רדיו וטלוויזיה - ההישג לא תופס את הכותרות הראויות?
בעולם בו מחפשים כותרות וסנסציות, סיפורים ודרמות, קשה להבין למה סיפור המאה של לסטר לא עצר את עולם הספורט מלכת. למה אני, כחובב כדורגל מושבע, טרם מכיר לעומק את שחקניה. נכון, גילינו השנה את ג'יימי וארדי וריאד מאחרז וגם הבן של שמייכל בשער, אבל אנחנו לא באמת מכירים את הקבוצה ושחקניה, לא מקבלים מספיק כתבות וסיפורים על המועדון הזה. יש תחושה של אפאטיות לא מוסברת סביב הטירוף הזה שנקרא לסטר.
קלאודיו רניירי מוביל העונה קבוצה בלי כוכבים, ללא שחקנים נוצצים. הוא מוביל חבורה של חוטבי עצים לאליפות משוגעת. איך הוא לא הפך להיות מלך אנגליה? איך העולם לא מלווה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע את התופעה שהוא מוביל? כשרק לפני שנה הפסיד כמאמן נבחרת יוון שני משחקים מביכים נגד איי פארו והיה בתחתית הקריירה שלו, דיברו עליו הרבה יותר מעכשיו, כשהוא מאפיל על כל הקולגות שלו.
האם ההישג גדול כל כך עד שאנחנו מתקשים לקלוט אותו? רק ביום שני האחרון ישבתי וצפיתי בחדשות הספורט ויציע העיתונות. על מה לא דיברו. באר שבע איבדה נקודות, דודי סלע הובך, שראפובה קרסה, פייטון מנינג פרש, מכבי ת"א בעוד מופע מביך בדרבי כדורסל. על הכל דנו רק יומיים לאחר שהפער של לסטר בפסגה גדל והמחזור היה עבורה נפלא בדרך לתואר. אז למה? קשה להאמין שספורטינג גיחון, קבוצה מהמעמד של לסטר שנמצאת במלחמת הישרדות בספרד, תרוץ בשנה הבאה לאליפות ותשאיר אבק לבארסה, ריאל, אתלטיקו, ולנסיה וסביליה? האם העולם היה נשאר אדיש לכך?
ושלא יובן לא נכון, כולנו בשוק מההישג של לסטר. באנגליה, באירופה ובישראל בהחלט תופסים את העונה של לסטר כמטורפת אבל זהו. לא מעבר. גם אם לסטר בסופו של דבר תמעד זאת הסנסציה הגדולה ביותר בכדורגל האירופאי לפחות ב-30 השנים בהן אני עוקב, רואה, צופה ומכור למשחק הזה.
אנחנו חווים בימים אלו דרמה וסנסציה שעוד שנים ייקח להבין אותן. לסטר, לצערי, תחזור כנראה לגודלה הטבעי כבר בעונה הבאה. היא אמנם תשתתף בליגת האלופות, אבל סביר שהיא תחזור למלחמות ההישרדות באנגליה. אולי רק אז נבין, שלא באמת היינו שם בזמן הנכון. אולי אז נבין שבעצם ראינו את הפועל עכו לוקחת אליפות ולא הבנו את גודל הסנסציה. חבל.