(וידאו: פטר בוס מסכם את ההעפלה של מכבי ת"א לשמינית גמר הגביע)
בשנים האחרונות מנסים אנשי הסטטיסטיקה להכניס הרבה מאוד פרמטרים לכדורגל. חלקם מוצדקים והכרחים, חלקם מופרכים. אחד הדברים שקשה לכמת זה נושא המנהיגות והערך המוסף. מי עושה את הפעולות השקטות והנכונות ברגעים שצריך, היכולת של שחקן להשרות רוגע על הסביבה בשעת לחץ - או להיפך. להדביק את השחקנים סביבך בטירוף כשיש שאננות או תחושת דיכאון.
זוכרים איך תמיד הכתירו את נדב הנפלד לשחקן סופר חשוב במכבי תל אביב בזכות הפעולות שלא נכנסות לסטטיסטיקה? גם בכדורגל יש הרבה פעולות כאלה. בסטטיסטיקה מודדים אחוזי דיוק, אך כמה גדול ההבדל בין פס פשוט ומדוייק לרגל מעשרה מטרים, לבין אחד כזה שמוציא את ההתקפה קדימה, בדיוק למקום הנכון, ומייצר יתרון מספרי? גליץ׳ שמחלץ כדור יכול להיות במאבק בפינת המגרש או תיקול קריטי שמחפה על טעות של שחקן אחר, מה שמעיד על קריאת משחק מרשימה. עוד דוגמאות? שחקן שרץ קצת פחות בגלל שהוא חכם לא מעיד על עצלות, שחקן שמכוון נכון את הסביבה שלו שווה עשרה פרמטרים של סטטיסטיקה, שחקן שיוצא ללחץ בטייימנג נכון ומדביק את הקבוצה שווה יותר. גם התקפית, שחקן שרץ לשטחים הנכונים לעומק שווה יותר משחקן שרץ בלי סוף לכל מקום.
שיר צדק הוא בדיוק כזה בבאר שבע. מכוון ומסדר. גליץ' אחד קטן שלו בשבת ברחבה מנע שוויון מהיר של עכו, בדיוק דקה אחרי ה-0:1 של ברדה ובעיקר מנע לחץ ומבוכה בגלל ריפיון קבוצתי כללי אחרי שער היתרון. בחלק הקדמי, ברדה לא נמדד רק בשעריו. הוא גורם לזה לקרות, ומשקיע בכל הפעולות הקטנות כשהכול קשה. חופר וחופר על הבלמים, מציק ולוחץ, מזמזם לשופט, עונה על כל איבוד בחטיפה. עשרה שערים עד עכשיו, בגיל 34, הם תמורה לכל אלה. חלק מהפעולות של שניהם קשה לכמת בסטטיסטיקה, אבל הנוכחות וההשפעה אדירה.
תשאלו כל שחקן במכבי תל אביב מי השחקן הכי חשוב חוץ מזהבי, ותקבלו תשובה ברורה - גל אלברמן. כביכול הכול פשוט, אבל כל כך חכם ואלגנטי. כיום הוא קצת יותר איטי מהימים ששיחקנו יחד בבית"ר ירושלים ובנבחרת כשהוא שטף את כל המגרש. לכן הוא זז אחורה שלב אחד לעמדת הקשר האחורי האחרון. היכולת שלו לקרוא את המשחק, לשחרר את הפס הקצר והנכון ולחפות על מי שיוצא היא נהדרת. הוא בעיקר נותן שקט לכל השחקנים סביבו בבטחון שהוא משדר. נגד מכבי חיפה, זה היה בית ספר לכל קשר אחורי שגדל פה. לא תמיד זה נמדד בסטטיסטיקה.
וזה מה שאמור לעשות עכשיו אביחי ידין בהפועל ת"א. אין להפועל אף מנהל משחק מאחור. כזה שיכול לווסת את קצב המשחק, מתי לשחק מהר ומתי לאט, מתי להרגיע ומתי להטריף. הוא חייב להשתמש בניסיון שלו כדי לכוון את הנערים מסביבו שאוהבים להתפזר. באופן אישי, יש לי הרבה השגות לגבי ההתנהלות שלו בשנים האחרונות, אבל הנוכחות שלו, לקבוצה שרוצה רק פלייאוף עליון יכולה וצריכה להיות משמעותית. לפחות לחצי העונה שעוד נותרה לפני המהפיכות הבאות. וכן, גם בשביל הקריירה שלו.
הפועל נבנתה העונה ללא שחקנים כאלה. המון שחקנים משלימים, המון שחקנים ללא ניסיון שמקבלים תפקיד חשוב מדי במערכת. ללא הבנה של דברים שהם מעבר לסטטיסטיקה. על אף ההתרסקות המקצועית יש לה יתרון גדול על שאר קבוצות התחתית. יש לה אפשרות להביא שניים-שלושה שחקנים כאלה שמסוגלים לעשות הבדל בנוכחות על המגרש, להגיב אחרת לאירועים ולשנות את הדינמיקה. יש לה אפשרות למנות מנג׳ר/מנהל מקצועי/מאמן בעת הצורך בדמותו של אלי גוטמן. עכשיו, כשהוא אחראי על הרכש, סביר להניח שהמספרים היבשים יהיו רק חלק מהמשוואה שתנחית שחקנים במתחם חודורוב המחודש.
בכלל, השימוש בנתונים ובסטטיסטיקות ישמשו יותר ויותר את עולם הכדורגל, אבל כמו בכל דבר, הנפש והאישיות הן מרכיבים שאף פעם לא יאבדו מערכם.